|
|
| נשלח ב-30/5/2010 15:38 |
 |
| |
נראה לי. הנון- גם במהופך הוא נשאר נון-
2 הפסוקים מתחילים בפועל באות נ. ויהי בנסוע - ובנוחו יאמר.
והפורענות היא- כשבמקום נסוע הופכים את זה בנוחו. אז במקום הנוחו יבא נסוע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:09 |
|
| |
שפרשת בהעלותך לא תהיה חסרה ברצף.
רש"י אומר על ויעש כן אהרון - להגיד שבחו של אהרון- שלא שינה.-. איזו ה"א היה לרש"י- שאהרון כן ישנה את ציווי ה'?
כוונת רש"י- שלא שינה, שאהרון עשה בדיוק מה שצווה- הוא לא לבש גרטל- הוא לא אמר לשם יחוד לפני ההדלקה. הוא לא התנונע כמו לולב בשעת ההדלקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:17 |
|
| |
רש"י תמיד מפרש "ויעש כן" - להגיד שבחו שלא שינה. גם במשה במעשה המשכן ובאהרן במעשה יום הכיפורים.
כמו שתמיד הוא מפרש "ולקחת" - קחם בדברים, אשריכם שזכיתם וכו'.. וכך הוא מפרש לגבי אהרן, בניו, הלויים והזקנים.
סוג של פירוש...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 11:28 |
|
| |
במחילה מכבוד תורתך- רש"י משתמש פעמיים בויעש כן אהרון להגיד שבחו.
בפעם הראשונה בעבודת יום הכיפורים בבגדי הכהונה- ששם רש"י אומר בפרוש את מה שכתבתי כאן
רש"י ויקרא פרק טז
כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת המלך:
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 12:00 |
|
| |
באותה פרשה:
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
להגיד שבח העושין והנעש' בהם שאחד מהם לא עכב...
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 12:06 |
|
| |
הדיוק היה על-שלא שינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2012 22:10 |
|
| |
שבוע טוב במדבר פרק ח (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
למה התורה לא מצווה על ההדלקה קודם? הרי אנו מברכים להדליק , ומה הדיוק הזה מול פני המורה. לפי רש"י זה הנר האמצעי- אבל אז היה צ.ל. ששת הנרות. ולפי רש"י מה בעצם מלמדת אןתנו התורה במשפט הזה אל מול פני המנורה- אם מדליקים נרות זה מאיר .(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
מדוע התורה מזכירה שוב את מעשה המנורה. הרי כתבה את זאת כבר פעמיים? במדבר פרק י (י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: מצווה מהתורה לתקוע בחצוצרות, למה אנחנו תוקעים בשופר? בתורה אנחנו מצווים בחצוצרה? במדבר פרק יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
מענין מה חשב משה כשכתב את הפסוק הזה? (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
איפה מצאנו כי אביה ירק ירק בפניה?
לפי ההלכה הסגרת המצורע חייבת להעשות רק על ידי כהן! מי הסגיר אותה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 10:54 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | שבוע טוב במדבר פרק ח (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
למה התורה לא מצווה על ההדלקה קודם? הרי אנו מברכים להדליק , ומה הדיוק הזה מול פני המורה. לפי רש"י זה הנר האמצעי- אבל אז היה צ.ל. ששת הנרות. ולפי רש"י מה בעצם מלמדת אןתנו התורה במשפט הזה אל מול פני המנורה- אם מדליקים נרות זה מאיר .
מול פני המנורה היה השולחן- השולחן מסמל את הגשמי- לחם- מלאכה. השולחן חייב להיות מנוהל לאור המנורה.
(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה:
מדוע התורה מזכירה שוב את מעשה המנורה. הרי כתבה את זאת כבר פעמיים?
התורה חוזרת ומדגישה את מה שמשה לא הבין - במנורה- לירכה ופרחה י-ש אותה קדושה במדבר פרק י - (י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: מצווה מהתורה לתקוע בחצוצרות, למה אנחנו תוקעים בשופר? בתורה אנחנו מצווים בחצוצרה? במדבר פרק יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
מענין מה חשב משה כשכתב את הפסוק הזה? (יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף:
איפה מצאנו כי אביה ירק ירק בפניה?
לפי ההלכה הסגרת המצורע חייבת להעשות רק על ידי כהן! מי הסגיר אותה?
המדרש מספר שאביה של מרים פרש מאשתו כי לא רצה להוליד עבדים חדשים,ויזרקו אותם ליאור.
אמרה לו מרים- גזירתך קשה משל פרעה- בהתחלה עמרם התעצבן ואמר לה- מה את מכניסה את האף שלך לעניני אישות ביני ובין אמך? טפו טפו עליך,
אגב גם כאן היא התערבה בחיי האישות של אחיה- לפי חז"ל
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2013 09:47 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2013 10:42 |
|
| |
ספרן
א"מ ע"ה ציטט את ר' אליהו כיטוב ז"ל שספרי החסידות הם המשך של המדרש. ודון מינה ואוקי באתרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2013 11:31 |
|
| |
אכן. וכמדומה שכבר קדמו בזה לראכ"ט. אחד האדמו"רים שנשאל כיצד דברי תורתו מתיישבים בלשון הפסוק ? השיב: אין ברצוני ליישב את הפסוק עצמו, אלא להושיב את הפסוק בלבו של יהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 13:08 |
|
| |
"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.... ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך" - משמע שע"י התנבאותם הוקל למשה המשא. ניתן להבין מכאן שיש חלוקת תפקידים רוחנית נבואית בין המתנבאים. כלומר, כאשר משה מתנבא לבד - מכח מעמד הסנה - אז "לשום את משא כל העם הזה עלי". ואם יש אנשים נוספים שנושאים במשא הנבואה, אזי עצם העובדה שיש עוד מתנבאים ברוח משא העם, זה מקל על משה. כיוצא בדבר אנו מוצאים אצל דוד - נחה עליו רוח ה' ומייד" ורוח ה' סרה מעם שאול" כלומר משתמע שלדעת התנ"ך, העולם הרוחני מורכב בצורה מדידה ונתפשת בדיוק כמו העולם הגשמי - כאשר יש מישהו בתפקיד רוחני נבואי - התפקיד נעלם מהאדם השני ואיתו רוח הנבואה. לכן גם רוח הנבואה יכולה "לזלוג" אל אלדד ומידד הנמצאים במחנה. מכאן, שיש לרוחניות מציאות ממשית, וזו סברא שקשה בהחלט לשיטת מתנגדי הקבלה (עיינו באשכולות הסמוכים) שכאילו לרוחניות אין מציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 13:25 |
|
| |
הזקנים לא התנבאו
משה המשיך להיות נביא גם בהמשך
אלדד ומידד לא היו מן המנין ה70.
אלדד ומידד היו אחים למחצה של משה ואהרון. נשאר במשפחה.
הם התנבאו- אבל התורה לא מספרת מה הם התנבאו? בנ"ך יש עוד אנשים כמו שאול שהתבא, אבל מה הוא אמר או הם, לא ברור, כנראה שלהתנבא זה כלום, אם לא יודעים מה?
כמו בקבלה אנשים מילאו את המשבצת החסרה מה היתה הנבואה.
אם זה נכון?אז, או שכן או שלא, מה שבטוח שזה אולי. וגם זה בספק גדול.
או שאתה מאמין או שלא, מי שמאמין אינו צריך הוכחה. ומי שלא מאמין בקבלה- זו לא הוכחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2014 13:40 |
|
| |
ירוחם**************** אכן, הזכרתני שרציתי להוסיף משפט קצר: ראוי היה לכתוב זאת בדרך אפשרות - אולי הנבואה נעשתה בצורה כזו. אבל כאן בפורום כשכותבים על דבר כזה אולי משמעו: איזה שטויות הם חשבו, אלו שהאמינו בעולם הרוחני. לכן כתבתי בדרך סברה - הזקנים ע"י נבואתם הקלו על משה.
***************************************
זה לא אכפת לי אם זה נבואה או כל שם אחר שתתן ל"רוח" של משה ועברה ממנה לזקנים, מה שחשוב זה שיש איזה תופעה רוחנית שמשפיעה על האנשים המשחקים תפקיד באורתודוכסיה המרכזית בזמן משה רבינו.
|
|
|
|
|
