|
|
| נשלח ב-1/6/2007 15:47 |
 |
| |
אז לדעתך ניתן לומר בוודאות שהפוסקים שאמרו שאם שבע בפחות חייב לברך מדאורייתא, לא כללו באמירה זו את זיועונית הטוענת שהפיתה השביעה אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2007 14:00 |
|
| |
אני מניח לאור נסיוני ומשמעות דברי הפוסקים, שציבעונית ידידתנו לא היתה רעבה ממש והפיתה השביעה אותה ממש, אלא או שהיא אכלה כבר קודם משהו או שהיא השאירה מקום לארוחת צהרים.
אדרבה, תבא בעלת המעשה אם תרצה ותחכימנו.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 00:38 |
|
| |
היתי רעבה
הפיתה השביעה לאותו זמן ממש
ושעתיים-שלש אחרי היתי כבר שוב רעבה
שייכת לאלה עם הבטן הקטנה שמעדיפים הרבה סעודות קטנות ביום במקום כמה גדולות
אבל חברים,
מה המסקנה לענייני, האם היה עלי לברך שעתיים לאחר שסיימתי רק משום שלאותו זמן שבעתי והוצרכתי לברך? וזאת אעפ"י שכבר עברו 72 דקות מעת הנטילה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 13:29 |
|
| |
ציבעונית
לפי תיאורך שהוא כפי ששיערתי, הברכה היא עד שתחזרי למצב בו היית לפני שאכלת.
קשה לשער את זה, כעקרון על זה נתנו הפוסקים את השיעור של 72 דקות. אם לאחר מכן את משוכנעת שאת עדיין שבעה מכוח אותה אכילה, את יכולה לברך. אם לא, לא.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 15:04 |
|
| |
לפי מה שאני רואה כאן במקרה שלך היית חייבת לברך,
ולפי מה שאני יודע, הכי טוב [הכי טוב להחמיר (או בהיבט אחר להדר)...]היה אם היית אוכלת עוד חתיכת לחם רגע לפני ברכת המזון.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 15:35 |
|
| |
אזרחי
במה אתה חלוק עלי?
ציבעונית
שמתי לב כעת להערה חשובה, לא 72 דקות מעת הנטילה אלא מעת סיום האכילה.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 15:49 |
|
| |
בכך שגם אם היא לא משוכנעת היא חייבת לברך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2007 23:00 |
|
| |
אכילה שאין בה שביעה, כפי שהעידה על עצמה, ברכת המזון שלה היא מדרבנן, וספק ברכות להקל.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 08:52 |
|
| |
התוכל לצטט לי את המילים מההודעות שלה שמהם אתה מבין שזו היא אכילה שאין בה שביעה, בבקשה?
התרצה שאצטט לך גם אני את המילים, מהם אני מבין שמדובר באכילה שיש בה שביעה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 10:20 |
|
| |
אתה שומע? לפני שנשכח... יש עוד משהו שיתכן שגם בו בינתיים אנו חלוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 12:38 |
|
| |
אמור ונקשיב.
הנושא הקודם פשוט מוצה, עמדותינו הובהרו היטב. אני לא רואה לנכון ולחכמה להתווכח על מילותיה של ידידתנו אם שבעה או לא.
הסכמנו על העקרון, הישום הוא לפי ראות עיני הדיין, במקרה זה האוכל.
מה עוד בפיך, ידידי?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 12:45 |
|
| |
בוא נניח שעומד לפנינו אדם, שלא אכל כדי שביעה, אלא הכניס לפה איזו לחמניה קטנה שמחייבת ברכה מדרבנן, אבל בפועל גם בשעת סיום הלחמניה הוא עדיין רעב קצת היינו שלא מדובר בשביעה של ממש אלא בהשקטת הרעב.
מה היית אומר לגבי אדם זה, באם הוא עדיין לא ברך ברכת המזון, ועברו 72 דקות..האם ישנה שאלה כלשהי שיש לשאלו על מנת להחליט אם צריך לברך או לא, או שלבטח אסור לו לברך?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 12:54 |
|
| |
הנה מה שכתבתי בעמוד זה למעלה:
קשה לשער את זה, כעקרון על זה נתנו הפוסקים את השיעור של 72 דקות. אם לאחר מכן את משוכנעת שאת עדיין שבעה מכוח אותה אכילה, את יכולה לברך. אם לא, לא.
(אגב, הרבי הולך ונעשה צעיר מחודש לחודש )
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 12:58 |
|
| |
ונראה לי שעל זה אני חולק, כי אם ההגדרה של האכילה של הפיתה הזו היא שזו לא אכילה של שביעה, [וזו היא שיטתך] אזי, הברכה היא רק מדרבנן, ואז מצד ספק ברכות להקל היית אוסר עליה לברך לאחר 72 דקות בלי כל קשר למה שהיא משוכנעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2007 23:22 |
|
| |
אם היא משוכנעת אזי אין ספק.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
