בית הדין לענייני צניעות

לפני זמן השתתפתי בשמחת נישואים משפחתית בויאלמסבורג  ניו יורק, חסידי סאטמר
הנשים הלבושות והמכוסות מכף רגל והראש, עוררו יותר הירהורי עבירה, מהנשים החשופות במנהטן. והן עשו הכל שכך יהיה.

את ה שורה האחרונה לא הבנתי. אם אשה הולכת עם החצאיית עד הקרקע, כמנהג הדליו"ת
והמקובל בחברתן. מאיפה אתה יודע שהן גם לא לובשות גרביים למטה מהברך? בנוסף. 

האם מותר לגבר להתפלל עם סנדלים בלי גרביים- ?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

אתה בטוח שיסכימו שנפנה את האשכול לדברים חדשים?

בוא הנה לצד, נדבר בשקט כדי לא להפריע להם.

א. לא הייתי בחתונה הזו, אז איני יודע אם מה שעשו הוא חורג מגדרי הצניעות. אשה מטבעה רוצה להראות יפה. כללי הצניעות מגבילים אותה. גם לאחר דבריך איני יודע אם האופן שהתלבשו היה באמת אסור או שהוא רק בלט ביופיו או בנסיון להיות יפה.

ואין צורך לתאר. רק באתי להזכיר שלכל אחד מאיתנו טעם ורגישויות משלו. ואילו ההלכה מתיחסת לכלל.

ב. נדמה לי שעד היום יש בנות מהחוג שפעם קראו לו "מזרחי" שאינן משתמשות בגרבים. מאין אני יודע? אנן סהדי.

בענין תפילה - זה כבר ממש לשנות את נושא האשכול. אבל פשוט שמותר. וכי מדוע לא?

יש להעיר על עוד נקודה. נשים המעוניינות ללכת לפי האופנה (שהרי נראה שזה בית דין לענייני האופנה ולא ביד לדיני צניעות), הרי באם לא ימכרו את הבגדים ברחוב רבי עקיבא, הרי לא יחדלו מלקנות כאוות נפשן. יש להניח כמעט כדבר וודאי שהם ימצאו איכשהו דרך לנסוע לקניון כלשהו מחוץ לגבולות בני ברק. כל תועלת הבד"ץ תהיה רק לסגור כמה חניות בבהעדר קונות ותו לא מידי.

מאידך, הרי יש התחושה של לבער הרעה מקרבך ולמנוע לפני עיוור וכו'.

_________________

שיחה בסלולרי ונהיגה זה דרך הבלטה?

לא שאני פוסק הלכה ע"פ "מעשה רב" של שוטים, אבל פעם נסעתי באוטובוס בבני ברק, ומול הכניסה לאוטובוס ישבה אישה מבוגרת, ושרה בקול. לא נראה לי שלמישהו זה גרם הרהורי עבירה. זה לא שונה כ"כ מלהניק בפרהסיא. זה סתם דברים שאנשים (הנשים) עושים כחלק מהחיים, וודאי שהם יותר מבליטים אותם מאשר אילו לא היו עושים אותם, אבל זה לא סיבה לאסור. (מי כתב? :אשה מטבעה רוצה להראות יפה. כללי הצניעות מגבילים אותה. גם לאחר דבריך איני יודע אם האופן שהתלבשו היה באמת אסור או שהוא רק בלט ביופיו או בנסיון להיות יפה)

בא נלמד קצת

הרב מימוני
הנושא הוא צניעות. זה רק בגוף האשה?

השם ישמור!

אילו הייתי מעלה בדעתי שהאשכול יהפוך לעיסוק בכיעור ובדומה לו, לא הייתי פותח את הנושא.

מאיר

אם נהגתי בחוסר צניעות אנא כתוב לי במה שגיתי ומחוק את כל השגוי.

***

ירוחם

אני מסתכן וכותב בלי לראות את התוס'. הטעם הוא לא משום צניעות אלא משום דרך כבוד.

לא היתה דרך בימיהם לגלות את כפות הרגלים ולכן כתבו כן.

צא וראה כי משה רבנו נתבע לחלוץ נעליו ולעמוד יחף במקום גילוי שכינה. וכן נהגו בבית המקדש.

מה קובע להיום בהלכות תפילה? אני משער שזה תלוי קודם כל במקום. מקום שהולכים יחפים או בסנדלים פתוחות (הלוואי עלינו, סמיילי) מותר. אצלנו זה נראה משונה ולכן אין ראוי. ועוד שהנוהג כן בבית כנסת חרדי ימשוך תשומת לב בעייתית וזה נושא בפני עצמו.

האם מה שנהגו אצל התוס' לא לגלות כפות רגלים כי אין הדרך ללכת כן מתחיל מצניעות או מטעם אחר? איני יודע.

***

המבקר

איני בא לומר ששיחה בסלולרי או נהיגת אשה הן בלתי צנועות מצד עצמן. אבל יש בהן איזו תחושה של חריגה ופריצה מהמקובל. וזה דווקא כל עוד אכן כך מקובל.

ופריצה וחריגה הן תחילתן של חוסר צניעות, כי הן מושכות תשומת לב.

אני מניח, מתוך הדיון שלנו, כהצעה ארעית לפחות, שההפך מצניעות יוגדר, אצל נשים, כמשיכת תשומת לב בכיוון שמוביל לעריות.

לפי זה, לא כל משיכת תשומת לב תהיה אסורה.

ויש לעיין בכל זה. אבל כמדומה שאלו שאסרו נהיגת נשים ושיחת נשים בסלולרי זה טעמם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

הרב מימוני
ממשה רבנו אתה מביא ראיה, על מנהגי חרדים? לאן נגיע

ברצוני להעיר שתי הערות בנוגע לנושא הנידון- (ויסלחו לי עדת הרבנים, דק"ק אגודה אחת, על הפריצה לתחומם. סמיילי)

הערה ראשונה-

 המושג צניעות יכול להתפרש בשני מובנים-

א. מלשון מוצנע ומוסתר שבמשמעות זו מכוונים על אותם איברים בגוף שאמורים להיות מכוסים. (אגב, יש גם הלכות צניעות שגברים מחוייבים בהם)

ב. מלשון הסתפקות וחוסר התבלטות. דבר שיכול להופיע לא רק בבגדים אלא גם באורח חיים.

בשני המובנים הללו, יש בשלילת הצניעות נזק לאדם עצמו ולזולתו. ואסביר-

כאשר אשה לבושה שלא בצניעות כאשר אברים מסויימים חשופים, היא פוגעת בעצמה ובטבעה. האשה, אם היא בריאה בנפשה לא מחפשת לחשוף את עצמה. להיות יפה-כן, אך לא שאיבריה יהיו גלויים. האופנה המכתיבה צורת ביגוד מסויימת, מגדירה לאותה העונה מהו יופי, לכן יש נשים ההולכות לפי צו האופנה.

אם אשה חשה נח בבגד חושפני הרי שהיא הרסה בתוכה את הצניעות הטבעית שהיתה בה. רב הנשים אינן חשות נח בבגד לא צנוע, לפחות לא בפעמים הראשונות שלבשו אותו. אחר כך כיוון שהורגלו נעשה לעיתים לטבע...

מעבר לפגיעה בצניעות הפנימית יש פגיעה רוחנית באלו המביטים בה. אין אני מקבלת את הטיעון שהאשמה היא על המתבונן לבדו, ואם אינו רוצה שלא יביט, שכן לא תמיד הדבר בשליטתו וכיוון שראה כבר הוטבע המראה והרהורי העבירה כבר קיימים. בנוסף אדם צריך להשתדל שלא תבוא תקלה על ידו וענין הצניעות גם הוא בכלל זה, לדעתי.

באותה המידה כאשר אדם נוהג בחוסר צניעות באורח חייו, בראוותנות, בהתגדלות שלא לצורך, הוא פוגע תחילה בעצמו, במידותיו, אך הוא פוגע גם בסובבים אותו בהכנסת נורמות פסולות לחברה בה הוא נמצא.

בנושא צניעות האשה קיימים שני המובנים- יש את המוצנע שבזה נכללים גדרי צניעות הבגדים. ויש את הפשוט ואי הרצון למשוך תשומת לב ובזה נכללי הדברים האפורים שניתן לומר שהם מתאימים לגדרי ההלכה, אך עדיין גורמים לתחושת אי נוחות.

הערה שניה-

כאשה שמעתי במהלך חיי יותר מידי פעמים מה אסור ופחות, פחות מידי, למה אסור.
כמעט אין התייחסות בחינוך הבנות לטעם ההלכה בצניעות. להבדל בין אשה לגבר, למשיכה הקיימת בין המינים, לצורת החשיבה השונה ולפרשנויות הניתנות לאותן סיטואציות.

אני מודעת לבעייתיות שקיימת בהסברת הדברים לגילאים מסויימים, אולם אם ישכילו ליצור הנחיה מסודרת, מגובה במקורות הלכתיים ומותאמת לגילאים השונים ניצן להסביר ביתר קלות מדוע חולצה מסויימת איננה צנועה והאחרת אינה מהווה מכשול. לדעתי בהסברה יצרו מצב בו אשה תהיה אחראית יותר למעשיה ולתוצאותיהם.

לאור שתי הערות אלו-
הקמת בית דין לענייני צניעות הוא אולי רעיון חשוב אך לדעתי לא עומד במבחן המציאות.

האופנה משתנה חדשות לבקרים. מה שבעבר נחשב לצנוע לא נחשב כך היום. ומה שבעבר נחשב ללא צנוע היום נחשב לסמל ודוגמא.

זה לא מעשי לכנס את בית הדין עם כל חולצה היוצאת לשוק על מנת לקבוע האם היא צנועה או לא. מה גם שחולצה מסויימת צנועה על אחת ולא צנועה על אחרת ומי יאמר לזו ללבוש ולשניה שלא ללבוש?

תוצאה ישירה של בית דין כזה הוא הכתבת אופנה אחידה לכל ללא אפשרות לטעם אישי או סגנונות לבוש. אינני חושבת שזה מה שהתורה דורשת מאיתנו.

מוטב להשקיע את המאמץ בחינוך נכון של הבנות על מנת לאפשר התפתחות טעם אישי עם ביקורת עצמית גבוהה אשר תביא לבחירת ביגוד צנוע מרצון מבלי לטשטש את האינדבידואליות של הלובשת.