הרב אלישיב על השתלת איברים מנידונים למוות בסין

אני חושב שאין להתעלם מכך שעל ידי קניית איברים מספקים תמריץ , שאין ספק שיביא בפועל ליותר הוצאות להורג , לכן אין מקום לטענות שהנידונים ממילא הולכים למות ומה זה מזיק אם איבריהם בכל זאת יצילו חיים.

שובקש, תודה, ולפי"ז יותר פשוט שאין היתר לקנות ממי שרוצח בשביל למכור.
יואב, גם אם בחר בחיי שעה אין זה מתיר כלום על עוד עצם הריגתו אינה בדין. דין- הינו דין צדק ולא דין סין.

מאיר,
נראה שבעל מתכוון לאגרת השמד שם מחלק הרמב"ם בין חילול ה' כללי- כגון עבירה להכעיס על אחת המצוות. וכן עבירה באונס על ג' עבירות. לעומת חילול ה' פרטי- היינו איסור שאינו שורת הדין רק אינו ראוי לאדם חשוב כמו לקנות בהקפה. אבל לדעתי איסור כמו זה הנידון כאן שייך לחלק הכללי כי הוא מחייב את כולם עפ"י שורת הדין, אמנם הדין המוסרי ולא הדין ההלכתי.

לדעת הרמב"ם עיקר חילול השם הוא בעבירה שיש עימה חילול השם כגון בפרהסיא או להכעיס (פרק ה מיסודי התורה) אולם המקים שנמנו בגמרא יומא על ת"ח שהולך בךא תורה ובלא תפילין הם בכלל חילול השם:
" [יא] ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהברייות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות--הרי זה מחלל את השם:  כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו, והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו.  הכול לפי גודלו של חכם--צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין."
ומוכח מלשונו שהם לא חילול השם ה'מלא' וכן מוכח בהלכות תשובה סןף פרק א:
"במה דברים אמורים, בשלא חילל את השם בעת שעבר" מוכח מלשונו שאם עשה עבירהובו זמנית חילל את השם אין לו כפרה אלא במיתה, אך לא בחילול השם של אדם חשוב.

ועל זה שאלתי באיזה חילול השם המקרה שלנו כלול, ואם הוא לא חילול השם מלא מה דינו ביחס לפיקוח נפש, ועוד יש לשאול מה יהיה הדין אם הסודיות תהיה מובטחת.

_________________

מיכי

 לגבי הניתוח הסוציולוגי  שלך את הנוהג החרדי בנושאים מעין אלה,אני מסכים לחלוטין.
ולא באתי אלא לומר,שלפחות הלכתית,ניתן למצוא ביסוס לחוסר העקיבות שהחרדים מגלים ביחס למושג חילול השם.

ומהכרותי הדלה את שיקולי הפסיקה המנחים את הרב אלישיב בד"כ, נראה לי שהוא אוסר לא משום שזה לא הומני,אלא משום שיש בזה אבק שפיכות דמים,ואפילו שהלכתית אינו אסור משום לא תרצח - אסור מדין חילול השם שיש במעשה. וחילול השם לשיטתו נקבע על פי השקפה תורנית הלכתית ולא על סמך "ערכים חילונים" בני חלוף.

תוקן על ידי האסופי ב- 30/05/2007 15:09:29

האסופי,
מהסוגיא ביומא משמע שחילול השם נקבע ע"פ התגובה של בני אדם למעשה, כלומר ע"י ערכים בני חלוף.
ומה אתה מגדיר כאן כאבק שפיכות דמים? והאם אבק כזה אינו נדחה מפני פיקוח נפש?

זילבר
לא שמתי לב שהקדמתני.

_________________

חילול ה אינו מצב אלא איסור.

כלומר העובדה שת"ח עושה מעשה שאינו נראה טוב בעיני הציבור , אינו בהכרח חילול ה.
במידה ויש סיבה מוצדקת למעשהו של הת"ח הרי שאין כאן כלל חילול ה , ולא שחילול ה נדחה מפני אותה סיבה.
וכשאין סיבה מוצדקת למעשיו ,לעיתים זה חילול ה כפי שביאר הרמב"ם הנזכר לעיל.

אך העובדה שמעשים אלו מוגדרים כחילול ה אינו מפני שהציבור סבור שהמעשה אינו נאה , אלא מפני שהת"ח עושה מעשה שאינו ראוי בפני הציבור.  כלומר מקור הבעיה או החיוב הינו מעשה הת"ח שלא חס בהתנהגותו על כבוד קונו ,ודומה לאיסור מגדף  , ולא משום ש"היחסי ציבור" של הקב"ה נמצאים בשפל.
 וקצת דומה לאבחנה שבין איסור גברא לאיסור חפצא .

כשיהודי מסכים לקבל את האיברים,

אזי היהודי נהנה מרציחתו של גוי באופן שלעולם לא היה נהנה מרציחת יהודי, ואז משתמע ממעשי היהודי הזלזול בחיי הגוי ופחיתות ערכם לעומת של היהודי, ואז יש חשש אמיתי שהגוי יזלזל חזרה בחיי היהודי.

אלא שאם היה מופיע להלכה הזו הנימוק האמיתי (שמא יבואו לזלזל בנו חזרה), אזי היה נגרם חילול ה' גדול, ולכן הועדף לכתוב נימוק כמו חילול ה' של היהודי (בכך שנהנה מרציחה).

נאמר שבלאו הכי אפשר יהיה להבין מכתיבת ההלכה הזו או מהלכות אחרות ההבדל בין ערך חייו היהודי וערך חיי הגוי, אלא שכל עוד זה רק כתוב, זה לא מה שבאמת יגרום להם לזלזל בחיינו בחזרה - שזה כנראה עיקר החשש.

שאלו כאן על מקרה בו הנידון למוות מעדיף שיתרמו את איבריו כדי להישאר בחיים עוד שנה.

א' אני חושש שיש שיעדיפו למות להיות ולא להיות מוחזקים כבנק איברים. זה שאלה פסיכולוגית אנושית ועינוי הדין (ראה ציטוט בחז"ל)

ב' אני חושב שהבעייה אינה כי הורגים בשביל זה, אלא שזה מגעיל.
ואכן יש עניין לא לעשות דברם מהסוג הזה, גם אם אין להם נימוק הלכתי פורמלי.

שמעתי שמישהו שאל את החזו"א איפה כתוב שאסור לעקוף בתור והוא ענה שלזה שצריך להיות בנאדם לא צריך הלכה. (ומיד יבואו הלצים ויביאו מ"מ מחז"ל לאיסור עקיפת תור)

ייתכן שזה אסור בלי קשר להלכה כתובה.

בכל מקרה הפירסום של הפסיקה עם הנימוק חילול ה' הוא אוילי ביותר לדעתי. וזה לא הפסק הראשון שהרב זילברשטיין מפרסם שהיה עדיף לו שלא יפורסם במינוח שפורסם.