| נשלח ב-30/10/2002 05:39 |
 |
| |
מחקר התלמוד
מדוע שיטת מחקר התלמוד, שיסדו רי"נ אפשטיין ור"ש ליברמן לא מקובל בעולם הישיבות ובעולם החרדי?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2002 09:51 |
|
| |
מהגוני
ברוך הבא אל הפורום!
לפני שניתן יהיה לענות על שאלתך, כדאי להבהיר מה חידשו חוקרי התלמוד המודרניים, מאפשטיין וליברמן ועד גילת ולבני-ווייס ותלמידי תלמידיהם.
אז ניתן יהיה להשוות בין שיטתם לבין השיטה המקובלת בישיבות, במאתיים השנים האחרונות ולפני כן.
ואם כבר הגענו לידי כך, מן הראוי היה לסקור את שיטות הלימוד בכלל, מימי התנאים - התקופה המוקדמת ביותר שיש עליה מידע ברור - ועד לתקופתנו זו. זו בקשה גדולה, אך ראויה לדיון מעמיק.
אך בינתיים, עד שנפתח במפעל זה, שאני בטוח שיש לך מה לתרום לו, אפשר להציע את התשובה המובנת מאליה:
קיים חשש גדול מאד מפני פתיחות לשיטות מחשבה שלא צמחו בישיבות באופן המוכר והממסדי. יש לכך סיבות היסטוריות מובנות, לאור המאבק מול ההשכלה בדורות עברו. וכן לנוכח הפיתויים שמציע העולם החילוני בימינו. היהדות הנאמנה התבצרה בתוך גטו רוחני, בין חומות שהקימה מסביב לעצמה. כל נסיון להציץ מעבר לחומות אינו נראה כצוהר לאויר ולאור של מחשבה חופשית, אלא כסדק שעלול לשבור את ההגנה האחרונה מפני החילונות.
השקפה זו עומדת ביסוד תופעות רבות שנזכרו כאן בפורום בעבר.
אחת ממטרותינו הראשיות היא באמת לפרוץ את החומות, לא לפחד אלא ללמוד. איננו סבורים כי יש הצדקה לפחד שאוחז את המסתגרים. יש לנו אמון בתורה ובדרך התורה, שהיא יפה גם כנגד התופעות של החילון, כפי שהיתה יפה בעבר נגד עבודה זרה, נצרות ועוד.
אחרי הדיון הכללי, הערה פרטית.
אני עצמי איני מכיר את שיטתו של אפשטיין, אך מתוך עיון בספריו של הלבני-וייס אוכל להעיר הערה ביקורתית קלה. כל החוקרים מנסים לבחון את הסוגיות מתוך מבט היסטורי. לאמור: הסוגיא היא תולדה של עיצוב שנעשה במשך דורות, והיא משקפת צורות הסתכלות שונות והנחות יסוד שונות, בניגוד לגישה ההרמוניסטית המקובלת בישיבות, לפיה כל התנאים וכל האמוראים ידעו את כל הדעות המנוגדות והביאו אותן בחשבון. הנחה מתודולוגית זו, כי סוגיא בנויה מהנחות יסוד שעלולות לסתור זו את זו, יכולה להביא תועלת. וכפי שמציינים החוקרים, היא היתה מקובלת גם על הראשונים - עובדה נשכחת בזמננו.
אך יש מרחק רב בין רעיון חשוב לבין יישומו בפועל. יש מחקרים זהירים שמועילים הרבה בבירורן של סוגיות (כגון מחקרו של הנשקה על דיני שומרים, בהוצאת בר אילן, שמהווה לדעתי פריצת דרך בהבנתן של סוגיות חמורות מאד), ויש גישות שמרשות לעצמן להציע פירושים מכוח סברה בעלמא. כך, למשל, נוהג הלבני-וויס, שהעיד על עצמו כי הוא מכריע דברים "באופן אינטואיטיבי". מדוע יתקבלו הצעותיו של הלבני-וייס יותר מאשר הצעותיו של ר' שמעון שקופ? יש לבדוק כל דבר לגופו.
פעמים רבות, השאלות שמועלות במחקר הן טובות, אך התשובות אינן עומדות על אותה רמה, והן, לכל היותר, מילתא דמסתברא (=דבר המסתבר).
כללו של דבר, ניתן להפיק תועלת רבה מדיון מעמיק כפי שהצעת, וקורא האיגרת מוזמן להיות המבצע. מעלה השאלה מוזמן להיות הראשון שיסכם כאן את השיטות השונות במחקר והמתודולוגיות שלהן. מהגוני, מחכים לך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2002 22:26 |
|
| |
נושא זה של מה בין לימוד תלמוד אקדמי ללימוד ישיבתי נדון בארוכה לאחרונה.
מ' כהנא, בספר 'בחבלי מסורת ותמורה'.
פרופ' הרב דניאל שפרבר, ועוד.
משא ומתן ארוך בנושא התנהל מעל דפי כתב העת 'אקדמות', גליונות ז,ח,ט.
בהוצאת בית מורשה בירושלים, שם 'טוחנים' את הנושא יומם ולילה.
ראוי לציון במיוחד מאמרו של הרב מ' אברהם (ת"ח רציני, לשעבר בכולל חזו"א וכיום ר"מ בישיבת הסדר) שבחן את הנושא מכל צדדיו לאור תורת ההרמנויטיקה המודרנית.
מסקנתו בקיצור, ששתי הדרכים אינן משתלבות, שכן המחקר עוסק ברקע היסטורי ובקונטקסט פילולוגי, ואילו הלימוד המסורתי הוא אך ורק לפי ההגיון הסוגייתי הפנימי.
בשתי מילים: יש לשתף את המחקר רק במקרה שהוא עוזר לפתור בעיות, אך לא במקרה שהוא זה היוצר אותן. ברור שהישיבות ידחו כל ממצא מדעי שיעורר ספקות ביחס לתקפותה של סוגיה ומסקנתה ההלכתית. מאידך, אפשר וגם רצוי להשתמש במסקנות המחקר בכדי לפתור נוסחאות משובשות.
(גם החזו"א שהתנגד קשות לכת"י מינכן, כמובא באגרותיו, יודה שניתן להסתמך עליו במקרה של חוסר פתרון הגיוני אחר)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2002 07:25 |
|
| |
אקדמאי,
על כן ייאמר בשם הרב הירש: "הסכנה הגדולה המאיימת על ישראל תלויה באופן למוד המדע שלו: בדרך למוד התנ"ך, הגמרא והמדרש. זה מאה שנה נעשות עבירות המתנקמות בחיים: החיים הוצאו מתוך מדע התורה ועל כן גורשה התורה מתוך החיים"
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 09:34 |
|
| |
בקשר למחקר התלמוד במתודה אקדמית, נתחוללה סערה זוטא מעל דפי מוסף לשבת של עיתון הצופה. כל החורף נכתבו ונשנו תגובות שונות, בעד ונגד שיטת הרבדים בתלמוד עד שדומה שנוסד טור חדש בעיתון המוקדש רק לנושא זה.
דרך אגב ראשוני העוסקים בתחום מחקר ביקורתי בתלמוד נתלים באילני רברבא מימי הראשונים ואף הגאונים, שזקפו מספר סוגיות בש"ס לדורות שונים ואף לסבוראים.
מאמר ביקורתי משנות ה1930, דהיינו לפני כשבעים שנה נותר מידי הרב שמואל משה רובינשטיין משבלי הי"ד, בשם "לחקר סידור התלמוד" ובו חלק בשם "המלאכותיות בתלמוד", גם הוא טוען שהפיקטיביות משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הטקסט של הש"ס. [לפני זמנם של אברהם ווייס, אפשטיין וכו']
בתודה
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 10:11 |
|
| |
מהי שיטת הרבדים?
מי יכול להאיר את עינינו בסיכום תמציתי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 12:47 |
|
| |
בישיבות ה"הסדר" יש ביקורת רבה על שיטת רבדים למרות שיש ישיבה אחת לפחות אשר מלמדת לפי ה רבדים
איש אקדמיה מאוניברסיטת בר אילן הביא כביכול ראוית לכך שגדולי תורה כמו הרב סעדי גאון וכן כמה מהראשונים למדו לפי שיטת הרבדים
בישיבת ה"הסדר רמת גן היתה שיחה של הרב יהושע שפירא -ראש הישיבה והוא דיבר נימרצות נגד שיטת רבדים
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 13:58 |
|
| |
קלף וכלם
למה רק אני בור ועם הארץ בנושא הרבדים?
אולי אפשר לפחות לתת לינק למאמרים על זה?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 15:52 |
|
| |
תודה על הלינק.
מניסיוני לא נראה ששיטה זו תפתור את הבעיה כפי ששיטת הרב בא-גד ללימוד סוגיות לא פתרה אותה, מאחר ומדי הרבה נושאים מצטלבים. כך שכל זמן שאין מספיק 'דרך ארץ קדמה לתורה', הכוונה לידיעה מסודרת טרום-תלמודית של יסודות ההגיון עליהם מושתת הלימוד, הבעיה תעמוד בעינה.
אולי לחכמים כאן פתרונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 18:39 |
|
| |
יצא לי לישב קמיה דהגר"ש פישר, ואמר לי שיצא בחרם נגד שיטת הרבדים, וחתמו על החרם, הנ"ל והגרז"נ גולדברג ועוד.
מאוד מאוד החמיר בענין, אם כי דעתו בזה היא לשיטתו בבית ישי דרשות סימן ט"ו בענין קבלת הרבים, שיש הרבה מה לפקפק בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 18:46 |
|
| |
ר' שלמה פישר ור' זלמן נחמיה חתמו על חרם???
נשמע לי מוזר מאד.
יש לך אולי העתק של החרם עם חתימתם של הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2003 20:02 |
|
| |
מקוצר זמן אבוא רק בקצרה.
שני הבטים במחקר התלמוד שאינם לרוחו של בית המדרש המסורתי עולים בדעתי כעת:
1. נטייתם של החוקרים לייחס לחז"ל שקולים תועלתיים שאינם ממין הענין. היינו אמירות כמו - דין זה ותקנה זו מובנים יפה לאור המצב הסוציו-אקונומי או פוליטי בתקופה מסויימת זו. כמובן, יש מקרים כאלו בהם חז"ל גילו את טעמם, וייתכן שיש מקרים בהם כסו אותו, אך נטיתם של חלק מהחוקרים לייחס להם אינטרסנטיות קיצונית וחוסר יושר אינלקטואלי מינימלי איננה יכולה להתקבל על דעתם של חכמי בית המדרש.
כדי לסבר את האוזן, אזכיר שהחוקרים מייחסים תקנות רבות למאבקם של חז"ל בצדוקים ודומיהם (למשל יש הטוענים כי קביעתה של הדלקת נר שבת כחיוב (והמנהג המאוחר יותר לומר "במה מדליקין"), בשעה שבלאו הכי כל אדם סביר ידאג לאור בביתו בשעת הצורך, היתה כדי להדגיש ש"לא תבערו אש" אינו עולה על אש שהובערה מבעוד יום). ועל כך אמר מי שאמר, פשוט להם שכל מה שתקנו חז"ל היה רק מסיבות פוליטיות וכדי להלחם בצדוקים, אבל מנהגם של הצדוקים היה כולו מתוך יושר אינלקטואלי לפי הבנתם את דברי התורה.
מעבר לזלזול שיש כאן ביושרה (integrity) של חז"ל, גישה כזו מערערת על תוקפן של התקנות שתוקנו לזמנן ושעתן.
2. העולם מצטטים, כמדומני בשם הרב ויינברג ("שרידי אש"), כי "אנחנו עמלים לדעת מה אמר אביי, והם (החוקרים) דנים מה היה צבע זקנו של אביי", לאמור העיסוק הרב של המחקר בתחומים הפריפריאליים (ריאליה תלמודית, כתבי יד, היסטוריה וסוציולוגיה של התקופה) לעומת מיעוט העיסוק בתכנים עצמם נתפס כמעיד עלגישה הרואה בהלכה אובייקט למחקר היסטורי ולא תורת חיים.
יצויין כי הרב ויינברג עצמו שלח ידו במחקר, ויש מחידושיו המשלבים את הגישה הישיבתית עם מקורות מחקריים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2003 21:25 |
|
| |
איני יודע מי מכם שם לב לאשכול פרשת השבוע, בו מחולקת כל פרשה לנושאים ומסוכמת לפיהם.
כמעשה זה בחומש, כן נעשה במשנה ובגמרא וכל ספר הנלמד, לחלק כל ענין לנושא עם שם המאפיין את הנקודה המרכזית לשם מיקוד בו ולשם חלוקה לתתי נושאים ולדרגות קולא וחומרא.
תלמידים שלמדו בדרך זו במוסד תורני מסויים, יצאו כמצטיינים ביותר. לו היתה התעניינות בלימוד החומש, הייתי משתדל אולי להביא את המקביל בתורה שבעל פה, למרות שלא הכל מסודר עדיין.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 09:17 |
|
| |
|
|
|
|
|
