"תכלת מן הים"-ייצור תכלת לציצית מחלזונות
"תכלת מן הים"-ייצור תכלת לציצית מחלזונות
"תכלת מן הים"
מבוקשת: פסיקה חדשה של גדולי ישראל שתקבע כי כל יהודי חייב לקיים את מצוות פתיל התכלת.
המבקשים: אנשי "עמותת פתיל התכלת ומכון המקדש", וחברי קיבוץ נחשולים, החולמים על ענף חדש במשק לייצור תכלת מחלזונות הים.
המתנגדים: החברה להגנת הטבע ופוסקי הדור, שעדיין לא החליטו כי מדובר בתכלת הנזכרת בתורה. בינתיים, גם כנימת עץ האלון הוכרזה כ"תולעת השני". למישהו כאן אצה הדרך
--------------------
מוטו
"רבי מאיר אומר…כל המקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו הקביל פני שכינה. שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכיסא הכבוד" ("ספרי", פרשת שלח)
------------------------
בין המפרצונים של חוף נחשולים, למרגלות רכס הכרמל, שייטה לא מזמן ספינה קטנה ועל סיפונה חבורה הטרוגנית: חלקה בלבוש חסידי שחור, ומגבעות של רבנים, וחלקה בג'ינסים ומשבצות של קיבוצניקים חילונים.
הייעד: מסע לשדה הציד הימי של החלזונות שמהם ניתן להפיק את "פתיל התכלת" למצוות ציצית.
המדריך: ישראל הירשברג, מנהל מוזיאון ה"מזגגה" ההיסטורי בחצר קיבוץ נחשולים ואחד ממובילי התעשייה החלוצית של הפקת "התכלת", המוזכרת בתורה. "גילינו בין סלעי הים בחוף המפורץ שלנו, חוף דור-נחשולים, שהוא מהיפים שבחופי ישראל, המוני חלזונות שבית גידולם מגיע עד למבואות חיפה, והצענו לגדולי התורה להכריז על חידוש מנהג 'פתיל התכלת' בציצית", אומר הירשברג, "כך יהפוך החוף הזה למוקד משיכה לאלפי יהודים שומרי מצוות, וגם יספק לנו ענף חדש לפרנסתנו. אני מתכוון להקים פה מפעל להפקת התכלת".
ש. האם גדולי התורה בדורנו נענו להצעתך?
ת. "בינתיים לא, וגם יש לנו בעיה עם אנשי הגנת הטבע, הטוענית ששליפת חלזונות מהים, עבור מצווה או לכל מטרה אחרת, אסורים על פי החוק".
ש. אז הלך הענף?
ת. "בינתיים אנחנו מסתפקים בהשטת ספינות עם מבקרים שומרי מסורת אל מרבצי החלזונות. הם צוללים שם עם שנורקלים, ומנסים 'לחלוב' את צבע הארגמן מהחילזון, שהופך בסיוע קרני השמש לתכלת מרהיבה, בלי לפגוע בשוחרי הטבע".
-------------------
ישראל הירשברג וחבריו בקיבוץ נחשולים, למדו על אוצר הטבע הרובץ בים לפתחם, בזכות חברי עמותת "פתיל התכלת ומכון המקדש", מהעיר אפרת. מדובר בקבוצה המפיקה "תכלת" עבור ציציות, מחלזונות המיובאים מספרד וקרואטיה.
הקיבוצניקים, שנהגו לצלול הרבה בחוף שלהם, כדי לאתר מימצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים, שנועדו להעשיר את מוזיאון המזגגה שלהם, גילו יום אחד שהחוף הזה מלא חלוזונות החייים בין הסלעים. הדבר נודע לאנשי עמותת "פתיל התכלת", והיום שתי הקבוצות השונות זו מזו, חסידים ואנשי מעשה, וקיבוצניקים, מייחלים ל"מהפכה" שתחזיר את כל ציבור המאמינים לפתיל התכלת במצוות הציצית. עד למימוש החלום, הם כאמור מדגימים דיג חלזונות ותהליכי הפקת הצבע מהם, צוללים עם המבקרים הפוקדים את האתר, ועוסקים בהסברה.
ש. והציבור מתעניין?
הירשברג: "לא ייאמן איזו כמות של מבקרים מגיעה לפה, ללא פרסומת וללא דיווחים בתקשורת. יש המון סקרנות סביב הנושא. וזה מעודד אותנו שלא להרפות, אלא להמשיך ולהפציר בגדולי ישראל לצאת בקריאה לחדש את מסורת 'פתיל התכלת' מצד אחד, וללחוץ על החברה להגנת הטבע להקל את איסורי דיג החלזונות".
-----------
בנחשולים מצאו שיטה להפקת צבע התכלת, בלי לנתק את החלזונות מבית גידולם הימי בעומק הים, תוך שימוש בחומרים כימיים ובכלים דמוי "סכין יפנית".
הירשברג מספר כי ניסיונות דומים התקיימו כבר לפני 150 שנה על ידי האדמו"ר מרוז'ין, הרב ישראל גרשון חנוך ליינר זצ"ל, שאף חיבר על כך ספרים, ובעצמו ירד עם חסידיו אל הים, לאתר חלזונות. גם הרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל, גילה בקיאות רבה בנושא, ואף כתב ופירסם מאמרים בקובץ "ההד" בנושא חלזונות התכלת. לאורך השנים נתווספו מדענים וחוקרים שהתעניינו, בהם מנחם בורשטיין, שבספרו "התכלת" ריכז את השיטות השונות של הפוסקים והלמדנים ואת הידיעות הקשורות לעניין התכלת במסורת היהודית. ישראל הירשברג מספר כי התכלת היתה אחד החומרים היקרים של הזמן העתיק, בשורה אחת עם זהב וכסף. עשירים, רוזנים ומלכים, התהדרו בבגדי תכלת (ביניהם מרדכי, כמתואר במגילת אסתר), ולא בכדי נבחר הצבע הזה למשכן ולבגדי הכהונה.
כל החוקרים הגיעו למסקנה שהתכלת היה חילזון ימי ממנו הפיקו צבע התכלת לקיום מצוות פתיל הציצית. מייחסים את הפסקת השימוש בפתיל התכלת, לתקופה שלפני כ 1500 שנה, מסיבות הקשורות במאורעות היסטוריים שונים. בשנים האחרונות נשמעים מדי פעם קולות להחזרת המצווה הייחודית, ומה גם שהכל ערוך ומוכן לכך, מלבד פסיקתם של גדולי התורה.
בחפירות לאורך החוף הישראלי של הים התיכון, נתגלו שרידי צבע כחול בבתי צביעה עתיקים, וערימות ענקיות של קונכיות שבורות שנערמו לצידי בתי הצביעה, העידו כמאה עדים על השימוש בחלזונות הימיים כמקור עיקרי בתעשיית הפקת הצבע, שהיה נחלת כל שועי העולם, והיהודים התעניינו בו רק לצורך קיום מצווה.
----------------
גם בימינו ממשיכים לעסוק בתכלת חלק מגדולי ישראל ולפרסם מאמרים וספרים. רבים כבר רוכשים את הטליתות היקרות, המשולבות בתכלת למרות מחירן הגבוה. "פעמיים ביום אומרים יהודים את פרשת הציצית, ויום יום הם מזכירים לעצמם את החובה המוטלת עליהם לתת בכנפי הבגד פתיל תכלת", אומרים אנשי העמותה הדואבים את הסתלקותו של המנהג מעם ישראל ורוצים להחיותו. עד שיקבלו לשם כך את הפסיקה של גדולי הדור, הם מזמינים תלמיד חכמים לסיורים הימיים של ישראל הירשברג. אחד ממשתתפי הסיורים האלה היה רבה הראשי של פירנצה, שהגיע לישראל להשתתף בחתונת אחד מבני קהילתו עם בת קיבוץ נחשולים, התלהב, ורכש במוזיאון ה"מזגגה" טלית חדשה שציציותיה תכלת.
בנחשולים מבקשים להאמין שלא ירחק היום ודייג החלזונות להפקת התכלת יהפוך לענף המוביל במשק. הם ייעדו לכך מבנה אבן מרשים על שפת הים, שבעבר שימש כבית חרושת לייצור בקבוקי יין (מכאן שמו: ה"מזגגה"). את המזגגה הקים ה"נדיב הידוע", הברון רוטשילד, מתוך כוונה לספק בקבוקי זכוכית ליקבי זיכרון-יעקב וראשון-לציון. רוטשילד רצה לטפח את התעשייה שתהיה קשורה לענף הגפן ולייסד במקום הזה נמל עברי לשיווק התוצרת התעשייתית של איכרי המושבות. מנהל המזגגה היה הכימאי ד"ר מאיר דיזינגוף, לימים ראש העיר העברית הראשונה תל-אביב. אך בשל קשיים כלכליים ומחלת הקדחת, ממנה סבלו המתיישבים, נסגר מפעל הזכוכית וניטש בית החרושת. מן המבנה הנאה נותר רק השלד והוא עמד בשיממונו 80 שנה, עד שחברי נחשולים הפכו אותו למוזיאון ולמרכז מחקר לארכיאולוגיה ימית ויבשתית. בין היתר מוצגים בו מימצאים מתולדותיה של העיר העתיקה דור. על הקירות, צילומים וקטעי עיתונות מימי המיזגגה. באחד מהם קראנו על הכנסת ספר תורה שתרם דיזינגוף לבית הכנסת בזיכרון-יעקב. באחת מפינות המוזיאון מצטנעת תערוכת חלזונות התכלת, עליה אחראי אישית ישראל הירשברג. קיימת גם תצוגת קבע של טליתות עם פתיל תכלת. קיבוצניקים חילונים תורמים כך לגידולו של חוג נאמני פתיל התכלת, ולמודעות לקיום מצוות ציצית. מי יודע, אולי בעוד מספר שנים חזונם יתממש וחברי נחשולים יהיו תעשייני תכלת בקנה מידה עולמי, ואולי גם נזכה לראותם מתעטפים בטליתות, שפתיל תכלת מרהיב, שזור בין ציציותיהן.
מחילזון התכלת ועד תולעת השני
לא רק את חילזון התכלת גילו בישראל המודרנית, אלא גם את "תולעת השני", שהייתה בשימוש בבית-המקדש.
הגילוי שייך לחוקר ד"ר זוהר עמר, שחשף אותו בכנס "חידושים בחקר ירושלים", שנערך באוניברסיטת בר-אילן, לפני כמשנה. ד"ר עמר, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר-אילן, סיפר בכנס כיצד איתר כנימה, שממנה הצליח להפיק צבע ארגמני, הוא "השני". אז לא מדובר ב"תולעת שני" אלא בכנימה, אבל הוא בטוח שממנה הפיקו את צבע השני בתקופת המקרא ובימי הבית השני למטרות קודש וחול. מהמקורות עולה, אומר ד"ר זהר עמר, שמדובר בצבע יקר ערך ונחשב מאוד בעיני הבריות. בעולם העתיק השתמשו בעיקר בשני סוגי כנימות כנימת האלון והכנימת הארגמנית. מהמקורות לא ברור באיזה מהן השתמשו לצורכי הקודש בבית המקדש.
אגב, רוב החוקרים סברו שצבע השני מקורו היה בחוץ-לארץ, שכן לא נמצאה כנימה שמפיקה את הצבע הזה בארץ-ישראל. אבל במחקר שנמשך שנים אחדות איתר ד"ר עמר, בסיוע של תלמידו צבי תמרי, את כנימת האלון שממנה אפשר להפיק צבע כתום התואם את המתואר במקורות ההיסטוריים.
(טולי פיקרש, הצופה)
פורסם ב"בחדרי חרדים" בשנת 2003
 |
|
|
