| נשלח ב-4/6/2007 18:51 |
 |
| |
הקשר בין רוח רעה למים ראשונים
מים אחרונים חובה, ויש אומרים שלא נוהג היכן שאין מצוי מלח סדומית. אמנם לדעה האחרת המים אחרונים באים להסיר רוח רעה השורה על הידים. ויש המקפידים מאד על הלכה זו, ולדעת הגר"א נוטלים בכלי.
אמנם לא ראיתי שמקפדים על מים אחרונים עם לא נטלו ידים לסעודה, ונשאלת השאלה האם הרוח רעה באה רק מפני שהיו מים ראשונים קודם לכן ?
לכאורה בדורות שעברו רוב הסעודות היו עם פת, ועל כן לא היתה זו שאלה. בדורינו העני בסעודות עם פת מדוע הנוהגים להקפיד על נטילת מים אחרונים לא נוטלים כאשר אוכלים סעודה בלי פת, האם המים הראשונים הם שגרמים לרוח רעה שתבוא, היתכן ?
ואם נסבור כהדעה שמים אחרונים באים בשביל נקיות ידים לברכה עדיין צ"ב מ"ש ברכת המזון מברכת בורא נפשות, או מברכת על המחיה שלא הצריכו מים אחרונים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:10 |
|
| |
והתקדשתם - אלו מים ראשונים. והייתם קדושים - אלו מים אחרונים.
ההתקדשות הראשונה היא שמביאה אחריה את הרוח הרעה. לאחר שאדם מתקדש ונהנה "בקדושה" מהאכילה החומרית, האדם עלול לחוש גאווה ורוממות של קדושה מבלי לזכור את פחיתותה של ההנאה החומרית. על כן נצרך לתת גם לס"א את המים האחרונים ובכך להודות בקיומה של ההנאה - חוסר הקדושה - שבאדם החומרי. וזו עצמה ההתקדשות השניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:29 |
|
| |
א ב ג ד
כתבת את דברי חז"ל
והתקדשתם - אלו מים ראשונים. והייתם קדושים - אלו מים אחרונים.
ולאחר מכן כתבת דברים ברוח הקבלה, רק חבל שלא הבחנת, דברי חז"ל נוגדים את דברי הקבלה מכל וכל, ומהמקור שכתבת נוכיח זאת.
חז"ל התייחסו למים הראשונים כקדושה אחת, ולמים האחרונים כעוד קדושה, כלומר האדם מטהר את עצמו גם במים הראשונים וגם במים האחרונים, אבל דברי הקבלה שכתבת מכחישים את דברי חז"ל, כי לפי דבריהם מים אחרונים נאמרו משום ס"מ, כוחות אופל, כוחות טומאה, אבל חז"ל לא ראו כאן טומאה, אלא אדרבה תוספת קדושה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:31 |
|
| |
אבגד
אחרי כל ההבחנות החשובות בין גמרא לקבלה, טוב שאתה אוחז בדרכם של הרבה ראשונים ואחרונים ומתרץ את מנהג ישראל, שאם אינם נביאים בני נביאים הם וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:40 |
|
| |
דרום חוקר,
ההודאה של האדם במצבו היא היא ההתקדשות השניה. ס"א\כוחות הטומאה מתבטאים גם באדם עצמו (גאווה וכדו')
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2007 23:53 |
|
| |
א ב ג ד
אם אני אומר לך, אם תתפלל תפילה אחת תהיה קדוש, ואם תתפלל עוד תפילה תהיה קדוש, אתה לא יכול להכניס במילים אלו, שתפילה שניה הולכת לכוחות הטומאה ואז מחמתה נהפך האדם לקדוש, כי כל ההתייחסות של המאמר לתפילה כדבר הגורם קדושה והוא מדגיש זאת, גם בתפילה הראשונה וגם בתפילה השנייה, אבל כוחות טומאה הוא לא אמר.
כאשר אדם אומר מימרה, צריך לראות מה הוא כלל בדבריו ומה לא, על כל מימרה יש פרשנות, ויש תוספות שאינם מדברי בעל המאמר, וצריך להבחין בדבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 00:22 |
|
| |
דרום חוקר,
אם הכוונה שלך היא לטעון "חז"ל לא הזכירו רוח רעה" - אין לי כל בעיה להסכים איתך. אין מי שטוען שהגמרא כתבה בגלוי דברי קבלה. מדוע לא ? נושא בפני עצמו.
אם הכוונה שלך היא להוכיח ממילות הפסוק שהפירוש שהצגתי לא נכון, אז אתה טועה.
גם ע"פ הטעם שהצגתי הנטילה השניה היא שמקדשת את האדם, אלא שמקדשת אותו מפני סוג אחר של טומאה. בתחילה מפני הנקיות - ע"מ שהאכילה עצמה שהיא הנאה חומרית תהיה בקדושה. ולאחר מכן מפני ההתרוממות וההתקדשות הראשונה, שעל כל פנים בדקות ניתן למצוא בה עצמה את הטומאה - הרגשת ההנאה החומרית.
ובדיוק כמו שע"פ הפשט הטעמים לנטילה ראשונה ושניה יכולים להיות שונים. וייתכן והשניה היא משום כבוד ברכה או בכלל משום סכנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 00:30 |
|
| |
א ב ג ד
... ולאחר מכן מפני ההתרוממות וההתקדשות הראשונה, שעל כל פנים בדקות ניתן למצוא בה עצמה את הטומאה - הרגשת ההנאה החומרית.
מנין לך פירוש זה?
באיזה ספר הוא כתוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 00:41 |
|
| |
מאמר של אחד מגדולי המקובלים זצ"ל שמכמה סיבות לא הזכרתי את שמו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2007 06:49 |
|
| |
אבגד
במתודלוגיקה של הקבלה זה מהלך ראשון, הרי כל דרכם היא על דרך זה האבסורד. הטומאה באה רק בגלל הקדושה (עי' אור"ח הקדוש עה"פ אדם כי ימות באהל, אתם קרוין אדם ואין עכו"ם וכו').
אבל הרי באמת אין תוספת קדושה במים ראשונים שהרי הם רק גזרה דרבנן.
|
|
|
|
|
