פרק הארבעה. –
(א') ארבע תכיפות הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילה ברכה, תכף לגאולה תפלה, תכף לת"ח ברכה נכנסת במעשי ידיו (ברכות מ"ב).
(ב') ד' תלמידים היו לו לאליהו: מיכה יונה עובדיהו ואלישע.
(ג') ד' קשים לכשפים, הנפנה לבית הכסא ומקנח בחרס, וההורג כנים על מטתו, והנוטל ירק מן האגודה כשהוא קשורה, והעולה מן הנהר ואינו שוטף את רגליו.
(ד') ד' דברים גנאי לת"ח: המחשיך בדרך, והיוצא לשוק כשהוא מבושם, והנכנס באחרונה לביהכ"נ, והשותה בחבורה שעמי הארץ שותין בה (ברכות מ"ג:). לעולם ירבה אדם סעודתו עם ת"ח כדי שילמד מהם תורה, ואל ירבה סעודתו עם ע"ה שהם שונאין ת"ח ומספרין עליהם לשון הרע.
(ה') ד' צריכין שימור, חולה חתן וכלה וחיה, וי"א אף אבל (ברכות מ"ג:).
(ו') ד' דברים קשין זה מזה, מכת הלב קשה בגוף, חולי מעים קשה ממכת הלב, ומלאך המות קשה משניהם, ואשה רעה קשה מכולן. וי"א חסרון כיס קשה מכולן.
(ז') ד' דברים שאם עשה אותם דמו בראשו, המהלך בין אילן לאילן, ובין אילן לכותל, והמוציא מים ושופכן לרשות הרבים והעובר עליהן, והשותה מים מגולין דמו בראשו (פסחים קי"א).
(ח') ד' דברים אמרו חכמים: אם יתלבן השק יתחכם הכסיל, ואם יעלה חמור בסולם תמצא דעת בכובס, ואם יגוז גדי מילת בטלה תדור כלה עם חמותה, ואם ימצא עורב כולו לבן תמצא כשרה בנשים. לעולם יהא אדם יודע אצל מי הוא עומד אצל מי הוא משיח, אצל מי הוא חותם השטר, ולכן נאמר לבן השק ואל תחכים את הכסיל.
(ט') ד' אויבי אדם ואלו הן: נחש גמל עכביש וזבוב.
(י') ד' דברים צריך ת"ח ללמוד: כתב שחיטה מילה וציצית, וי"א אף קשר של תפילין וברכת חתנים וברכת אבלים.
(י"א) ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה, מעות הכותבין ומעות המתורגמנין ומעות הבאות ממדינת הים והנושא אשה לשם ממון (פסחים נ':).
(י"ב) ד' דברים נאמרו בפת, אין מניחין בשר חי ע"ג הפת, ואין מוזגין הכוס ע"ג הפת, ואין סומכין קערה בפת, ואין מקנח ידיו בפת. וי"א לא ישב על האוכלין משום בזיון האוכלין (ברכות נ':).
(י"ג) ד' דברים חייב אדם לומר בכל יום: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד שלא עשני אשה, שלא עשני בור, שאין בור ירא חטא. שלא עשני אשה, שהנשים פטורות מן המצות, שלא עשני עבד שהעבדים נחשבו כבהמה, שלא עשני גוי שהגוים כאין נגדו (ישעיה מ'), ברכי נפשי את ה' המבורך בההל"ו =ברוך ה' המבורך לעולם ועד=. אלהי גדלת מאד וגו' (תהלים ק"ד), כל עצמותי תאמרנה וגו' (שם /תהלים/ ל"ה), מי כמוכה באלים (שמות ט"ו), קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך (תהלים כ"ז), ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם (דהי"ב =דברי הימים ב'= ט"ו), חזקו ויאמץ לבבכם (תהלים ל"א).
(י"ד) ד' צריכין להודות: יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שיצא מבית האסורים. יורדי הים שנאמר יורדי הים באניות (תהלים ק"ז); והולכי מדברות שנאמר תעו במדבר וגו'; חולה ונתרפא שנאמר ישלח דברו וירפאם; ומי שיצא מבית האסורים שנאמר יוציאם מחשך וצלמות, ועל כולן הוא אומר יודו לה' חסדו. רבי אליעזר אומר לא נאמרו כל ההודאות הללו אלא כנגד גליות ישראל: תעו במדבר זו גלות עילם וחבירותיה, כל אוכל תתעב נפשם אלו יושבי א"י שדומין לחולין, יושבי חשך וצלמות אלו יושבי כרכים שהן דומין לאסורים, יורדי הים אלו יושבי רומי שעושין מלאכה במים רבים.
(ט"ו) ד' נחשבים כמתים: סומא ומצורע ומי שאין לו בנים ועני. סומא שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג'), מצורע שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב), ומי שאין לו בנים שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית ל'), עני שנאמר כי מתו כל האנשים (שמות ד') שירדו מנכסיהם ונחשבו כמתים (נדרים נ"ד:).
(ט"ז) ד' דברים מבטלין את הגזרה: צדקה צעקה שנוי השם ושנוי מעשה. צדקה שנאמר וצדקה תציל ממות (משלי י'), צעקה שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם וגו' (תהלים ק"ז), שנוי שם שנאמר שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וגו' (בראשית י"ז), שנוי מעשה שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו' (יונה ג', ר"ה ט"ז:).
(י"ז) ד' כתות נדונין חוץ לפרגוד: כת לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב (תהלים א'), כת חנפים שנאמר כי לא לפניו חנף יבוא (איוב י"ג ט"ז), כת שקרים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק"א), כת מספרי לשון הרע שנאמר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה (שם /תהלים ק"א/, סוטה מ"ב).
(י"ח) ד' נכנסו לפרדס ואלו הן: בן עזאי ובן זומא ואלישע בן אבויה ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קט"ז), בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דיך (משלי כ"ה), אלישע בן אבויה קצץ בנטיעות ועליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה'), ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה (שה"ש =שיר השירים= א', חגיגה י"ד:).
(י"ט) לעולם יהא אדם [עושה ד' דברים]: מענה רך, ומשיב חמה, דובר שלום, ומדבר שלום עם אביו ועם אמו ועם אשתו ועם בניו ועם כל אדם ואפילו עם גוי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל לעיני כל הבריות למלא את ימיו בטוב, שנאמר מענה רך משיב חמה (משלי ט"ו), עושה אלה לא ימוט לעולם (תהלים ט"ו).
