המאבק החדש- פגישות בין הארוסין לחתונה

קיים קשר בין הנורמה הנהוגה במגזר לרמת הצורך בפגישות.
בחורה נורמטיבית מבית חסידי (נניח גוראי) גדלה והתבגרה עם הנורמה הזו והיא אינה חשה בחסר לעומת עמיתתה הלטאית שלא מבינה איך אפשר בלי להפגש שלוש פעמים בשבוע. 
ראיתי הורים חכמים מבתים חסידיים מחמירים ביותר, שזיהו במהלך תקופת הארוסין שלבת יש חששות וחרדות מכך שלא מכירה את החתן שלה, ובתאום עם הצד השני הם הגמישו את הכללים וקיימו פגישה קלה שהספיקה ולו רק בגלל ההשפעה הפסיכולוגית של: "נפגשתי יותר מכולם ואני מרגישה כעת בטוחה בעצמי".
כמו שהחסידים נראים אומללים בעיני הליטאים כך הליטאים נראים אומללים בעיני הדלי"ם והדלי"ם בעיני החלוניים.
אלו ואלו ואלו ואלו נפגשים על מדרגות הרבנות ולא רק בגלל שלא עשו מספיק סטז' אחד עם השני לפני החתונה.    

המביט, לענ"ד, בדומה למה שאמר ארצי, הכל תלוי בציפיות. כמו שהיום כמעט ולא תמצא מי שיסכים שאחת המלאכות שאשתו חייבת לעשות לו היא הרחצת פניו, ידיו ורגליו (בדגש על רגליו...). פעם ציפו הרבה פחות ל"חברות" וידידות עם האישה, היא יותר היתה כמו ילד נוסף שצריך לקבל את סמכות הגבר, ולתמוך בו ככפוף, לא כשווה. היום כל האוירה נשתנתה, לטוב ולמוטב.

שתי עובדות
א)לפי הגמרא נהגו ביהודה לתת לבני הזוג המאורסים להתיחד.
ב)אחוז הגירושין אצל הדתיים\חרדים  הולך וגדל משנה לשנה בכל החוגים --הם הולכים
בעקבות החופשים--וחושבים שבמקום שהם יזילו דמעות--שהמזבח יזיל דמעות.
מי שלא מאמין שיבדוק בבתי הדין--ואצל הטוענים הרבניים.

וואסר
א. זה היה לזוגות אחר קידושין, שכבר האישה נחשבת אשת איש.

ב. השא' ממה נובעת עליה זו. יש שיטענו שזה מהמתירנות הפושה, יש שמהסגירות השוללת.
יש הוכחה חותכת על כיוון זה או אחר שיסביר זאת?

הבוחן
א. גם אחר קידושין היא אסורה עליו.  בימי חז'ל היו מנהגים שונים--האמוראים שעברו ממקום
למקום, נשאו אשה ליום אחד בלבד.
ב. עובדת הגירושין מאשרת שהחרדים הם "בני אדם" הם מושפעים מהסביבה,כל האיסורים
והחרמות לא מונעים את זה. קצב הגידול במספר המתגרשים עולה משנה לשנה גם בחוגים
"הסגורים" ביותר.  אנחנו גדלנו על מסורת שגירושין זה דבר שלילי--היום העולם חושב שאין
סיבה לסבול כל החיים משגיאה שנעשתה ע'י ההורים או ע'י בני הזוג כשהם בקושי ידעו לספור
עד 100.  במשפחתי היו כאלה שנשאו בגיל 14 והיו מאושרים היה גם להיפך--על זה אמר
החכם מכל אדם "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח".. 

ר' וואסער, א. מחלוקת תנאים אם היו אומרים שבע ברכות כבר באירוסין, ואז אין בעיה של כלה בלא ברכה. ובכל מקרה, זה איסור קל יותר כמשתמע. ודאי שזה קל יותר מנידה דאורייתא. ואם תשאל על אז, אז היה מקובל שנשים תטבולנה לצורך טהרה, בלי קשר לנישואין. ב. על האמוראים שנשאו ליום א', לא הבנתי את הקשר. דרך אגב, יש ע"ז פירוש מענין של ר' ראובן מרגליות. בל"נ אכתוב בערב.

אז ככה... בענין מנהג יהודה, בגמ' כתובות (ז עמוד ב) מובא שמברכים ברכת חתנים (שבע ברכות) בבית חתנים (בחופה ובשבעת ימי המשתה), רבי יהודה אומר אף בבית האירוסין. אומר אביי שזה מדובר ביהודה. ברש"י משמע שאין מחלוקת, ואביי אומר שרבי יהודה מדבר על יהודה, ומשמע שגם ת"ק יסכים איתו. זכור לי שיש ראשונים שלמדו שדברי אביי על כל הברייתא, שמחלוקת ת"ק ור"י ביהודה, אבל במקומות אחרים גם ר"י מודה לת"ק. הנפקא מינה בין הפירושים היא, האם יש מחלוקת בין ת"ק לר"י אם ביהודה יברכו שבע ברכות בבית האירוסין, או שלכו"ע יברכו ואין מחלוקת. על כל פנים הפשטות היא שאין מחלוקת, ולא היה כאן שום איסור דרבנן אם אותו זוג מאורסים ביהודה עשו מה שעשו.

בענין "מאן הויא ליומא". כל הענין הוא שיהיה בבחינת "פת בסלו", ומחלוקת רש"י ותוס' האם בכלל היה מותר לבוא עליה (עי' יומא יח ע"ב). לפי תוס' היה מותר, רק שאם היה בא עליה היה מביאה עימו למקום מגוריו, שלא יהיה בבחינת "ומלאה הארץ זימה" שלא יכיר אח את אחותו וכו', ע"ש. ‎

הפירוש של רר"מ בזה, מה הטעם באמירה זו, ועוד בהכרזה, על פי הגמרא בסוף ע"ז: כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק והב ליה לבאטי בר טובי הדר דצה עשרה זימני בארעא פסק הב ליה למר יהודה א"ל באטי בר טובי וההוא גברא לאו בר ישראל הוא א"ל מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה איכא דאמרי א"ל אידכר מאי עבדת באורתא. וכן בהתבסס על אבות דרבי נתן (פרק ט"ז): אל תתמה על רבי צדוק שהרי ר' עקיבא גדול ממנו כשהלך לארץ אוכילו קורצא אצל שלטון אחד ושגר לו שתי נשים יפות רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים והיו מתנפלות עליו כל הלילה זאת אומרת חזור אצלי וזאת אומרת חזור אצלי והיה יושב ביניהם ומרקק ולא פנה אליהן הלכו להן והקבילו פני השלטון ואמרו לו שוה לנו מות משתתננו לאיש הזה שלח וקרא לו א"ל מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים לא יפות המה לא בנות אדם כמותך הן מי שברא אותך לא ברא אותם. אמר לו מה אעשה ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים. (לא מצאתי, אבל נראה לי שיש את זה גם בגמ' איפשהו). כלומר, משמע שהיו רגילים הפרסיים לשלוח נשים לאורחיהם החשובים, וחלקם נאלצו לקבלן גם אם לא בטובתם (רב יהודה אפילו לא קיבלן, משמע בגמ' דלעיל), ואח"כ עוד נאלצו להתנצל בפני השלטון למה זלזלו בכבוד שעשה להם, לשיטתו. לכן רב נחמן, כשבא לשכנציב, שהיתה עיר מלוכת הפרסים, (וכן רב לדרשיש, שהיתה סמוכה לה), הכריזו בקול שהם נושאים אחרת, כך שלא ישלח השילטון נשים משלו... הוא מאריך כמובן בראיות נוספות, אני כותב מהזיכרון.

שרגא....
א)אם אתה רוצה לרמות את עצמך בפילפולים--מי אני שאמנע ממך?
אני ציינתי עובדה שנפגשו והתיחדו--אתה רוצה לפלפל שכולם היו צדיקים וידעו ונהגו לפי הדין
יבושם לך.  המציאות כנראה לא היתה כזאת.
ב ) הקשר לאמוראים הוא--שאנו מסתכלים על נושא האישות בעיניים שונות מאשר האמוראים.
אתה מכיר היום רב או גדול שעושה את זה?מה היית כותב כאן אילו פורסם שמישהו נהג כך?
אתה מוכן לשאת אשה כך? גם לפי הפירוש של הרב מרגליות?
פילפולים ארוכים מרבים בלבולים ואינם פותרים בעיות פרקטיות.

אם דברי רש"י, תוספות ואפילו הגמרא עצמה הם פילפולים והתחמקויות בעיניך, הרי שאין לי מה לדבר איתך. ‎
‎ כנ"ל אם אתה חושב שרב ורב נחמן אמרו זאת מרוב תאוה, שלא יכלו להתאפק אפי' יום אחד, הרי אתה מתאים לשבת בשכנציב גופא. (ליצנים היו, כנודע מצואת רבי).