"אמא, מה זה מצעד הגאווה" - מה לענות לבת שלי ?

אמשלום,


הרי דרך הסברתו של צ'אוטונג היא זו המוסברת כדרך כלל אצל הדתיים בינם לבין עצמם - ואנו רואים כי בסופו של דבר היא זו שגוררת להתלהמות ולאלימות - אני מתחברת לדברי כמתעסק על שאין להדגיש את החטא, ולאו דווקא מהסיבה שזה יביא לפירוט שאלות נוספות, אדרבא ואדרבא. 
אני לא רואה איך הורה אינו יכול להשיב לילדו על שאלתו בכנות תשובה אמיתית - הקב"ה לא ברא אותנו בני האדם כרובוטים מתוכנתים. אלא, ברא בני אדם אנושיים שנולדים לתקופה תרבותית נתונה - שונים זה מזה בתכונותיהם הטבעיות ושונים זה מזה ביכולת התגברותם - היות ומטרת חוקי התורה היא תקנת הכלל, היא מתאימה לרב האנשים, ואינה מתחשבת ב'נזק' שנגרם ליחידים מאותם החוקים - נדמה לי שאצל ילד אינטלגנטי זאת תהיה גם תשובה שתתן לילד פרספקטיבה להתמודדות עם שאר השאלות  - זה בסיס רחב מספיק על מנת  להתחיל להיכנס לפרטים ,  

ילד חרדי בשעת רצון מאת אביו, החל לשאל  שאלות,
-אבא מה זה הומו?
-אנחנו לא מדברים על זה בני
-ומה זו אשה מופקרת?
-בני אל תשאל שאלות לא יפות
-אבא למה השמיים כחולים?
-אני באמת לא יודע
-ולמה הים כחול?
-גם את זה אני לא יודע בני
איך עובד הטלפון אבא?
-באמת שאני לא יודע.
-תגיד אבא זה לא מפריע לך שאני שואל אותך כל כך הרבה שאלות?
-תשאל בני תשאל, אם לא תשאל איך תדע?

_________________

מודה ועוזב

תודה למגיבים עד כה.
אני קוראת אתכם .
וחושבת מה נכון לילדה הפרטית שלי .
מה שכבר אוכל לומר לכם שהבעיה מורכבת עוד יותר ממה שחשבתי לפני ששאלתי אתכם .
אני מניחה שיש לה מידע מחברות ,מכולת ,שכנים ,וממל"ם- (מידע מזדמן לא מבוקר) אותו ממל"ם הינו המתחרה הכי ענק שלי בחינוך הילדים .
הגדולים כבר משמשים בו חופשי והילדה כרגע מתחילה את צעדיה בעולם .

העניין הוא איך להכפיף או לעגן את ידיעות הממל"ם שלה בתוך העולם הפרטי שלה שבו ערכים מעט שונים מאשר ברחוב הפתוח לגמרי.

.



הבת: אמא, מה זה מצעד הגאווה ?

האם: (לאחר שבתה שפכה עליה מים קרים והיא התעוררה מהעלפון): ראי בתי, יש נשים שהן, אהמ אהמ קחחחחח, איך אומר זאת, אהמ זותומרת הן...

הבת: לסביות ?

האם: כן! בדיוק! ויש גברים ... רגע! אז מה שאלת אותי ?!

הבת: אמא, אני יודעת מה זה הומואים ולסביות, אני רק רציתי לדעת מה הקטע של ההפגנות והמצעד, כאילו, מה הקטע שלהם לצעוד בעיר שלנו? למה הם לא צועדים רק בתל אביב?

האם: (לאחר שבתה שפכה עליה מים קרים והיא התעוררה מהעלפון): תשאלי את אבא.

[מסך יורד. מחיאות כפיים. פרוז'קטור ספוט על הצד הימני של הבמה, שם מונח לינק עם הספרות 1364 ]

מואדיב:

אני לא מסכים עם הגישה שאתה מציג. אתה כותב, "אין המדובר בתאוות שליטה של הורה ... אלא... כאשר אתה שולט במידע..." ומה ההבדל בין הורה ששולט על המידע בצורה שהוא לא נותן נגישות למידע או הורה ששולט על מידע בצורה שהוא מחליט איזה מידע יהיה נגיש לילד? שניהם הרי שולטים, כל אחד בדרך שלו. ושתי הדרכים נראות לי פסולות.

אני מאמין שהקב"ה נטע באדם את היכולת של הורה לחנך את הילד בצורה אינסטינקטיבית. ללא חשבונות אבל גם ללא נגיעות הורה מסוגל להדריך את הילד שלו בדרך הנכונה. כשילד מגיע להורה עם שאלה קשה ההורה אמור להרגיש איך לענות בצורה המתאימה לילד ההוא. כאשר מתחילים עם חשבונות או עם נגיעות, אז מתרחקים מהדרך הטבעית הנכונה, והתוצאה היא ילד אויבר-חכם או ילד מתוסכל.

בודאי יש לטעון שכמעט אי אפשר להורה להיות חף מנגיעות, וא"כ קרוב לודאי שהתשובה של הורה לשאלה כל שהיא לא תהיה "טבעית". אבל זהו עבודתו של הורה ושל כל בן אדם, לעבוד על המידות שלו ולהתקרב מה שיותר אל "והאלהים עשה את האדם ישר" ולהתרחק ככל האפשר מ"והמה בקשו חשבונות רבים".

צ'אוטונג, אם ה' נטע את היכולת של הורה לחנך את הילד בצורה אינסטינטיבית (שלגביך הם מעורבות בתחושות גועל ודחייה ) לשם מה אמרו רבותינו אל תדון אדם עד שתגיע למקומו? 

ריב,

אני לא חושבת שיכולתי להדגיש יותר, את אי הסכמתי עם תוכן תשובתו ההיפותטית של צ'אוטנג. למרות זאת, אני חושבת שלשיטתו זו תשובה טובה ואני לא מסכימה שהיא מעודדת לאלימות ולהתלהמות. סביר לי שהורים המחנכים כך את ילדיהם, לא "יזכו" לכך שהם ישלפו סכינים כלפי עוברים ושבים (אני מוכנה לסייג את עמדתי זו, כיוון שבכתיבה דברים נראים אחרת מבמציאות, בה יש מקום חשוב לטון ולאינטונציה. כיוון שלא שמעתי את הטון בדברי צ'אוטנג יכולתי רק לנחש אותו וכך הבנתי אותו, אולי בטעות).



[צ'אוטנג,

"אני מאמין שהקב"ה נטע באדם את היכולת של הורה לחנך את הילד בצורה אינסטינקטיבית" -
אני לא רוצה להתווכח בענייני אמונה, אבל אם היית אומר "חושב" במקום "מאמין", הייתי אומרת לך שאין למחשבתך זו שום בסיס במציאות. אף אחד לא נולד הורה, ובודאי שלא נולד הורה טוב. אין שום דבר אינסטינקטיבי בהורות (לא אצל אמהות ולא אצל אבות). ייתכן שמסקנותי מבוססות על תצפית בהורים מערביים (פחות או יותר) מן המאה ה-20 וה-21 ולכן אינה נכונה לכלל האנושות בכלל הזמנים, אבל בכ"ז דומני שבמובנים הללו גם אתה חי בעולמי.
הורים עושים שגיאות איומות בחינוך ילדיהם; הם מלאים בנגיעות, שאינן בהכרח קשורות בילדים; פעמים רבות מאוד הם אינן מבינים את ילדיהם או מכירים אותם ואת יכולותיהם וכו' וכו'... לטעמי האישי, אידיאליזציה של ההורות והצגתה כ"טבעית" ו"אינסטינקטיבית", היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על חוסר התפקוד הנכון של הורים, ועל אי-מוכנותם להתייעץ, ללמוד ולהשתפר. לכל אלה, יש פעמים רבות תוצאות הרסניות.]

אין ספק שעדיף שהילד יקבל את המידע על דברים שליליים מהוריו ולא מהרחוב - מה שיש סיכוי שימנע ממנו סקרנות (כשהוא מרגיש שמסתירים ממנו הוא מסתקרן). כשההורה מוסיף להסבר את הסיבה לשליליות שבדבר, והילד מקבל את ההסבר ומסכים איתו, הוא נמנע מלהסתקרן וקונה השקפה נכונה.

אלא שצריך לדעת מתי הוא הזמן לומר כל דבר - וזה כבר משתנה מילד לילד.

באיזה גיל הילד יסכים, ועם איזה סוג של הסבר ?

צריך להסביר את הדברים רגע לפני שהוא עלול לקבלם מהרחוב. אך לדאוג להסבירם באופן שיתאים לו בכל שלב ושלב בהתפתחותו.



דוגמת המצעד:

יש ילד ששואל "מה זה"? ויכול להסתפק בהסבר "אנשים שחוטאים בכל מיני דברים ורוצים להציק לנו". אם ננסה להסביר לו מעבר ליכולתו לקלוט, ההסבר עצמו יסקרן אותו וכך נשיג את המטרה ההפוכה.

ויש ילד שההסבר הקודם עלול לסקרן אותו יותר, במה הם חוטאים?  - הוא כבר ילד שצריך לקבל הסבר ברור יותר, שאליו יצטרף נימוק שהוא מסוגל לקלוט.

כמובן שבמקביל להתפתחות הילד ומסוגלותו לקלוט, יש לשים לב לפרטים שהילד עלול לקבל מהרחוב אודות המצעד וכך להקדים תרופה למכה. אבא צריך להעניק לו הסבר שיהיה חזק יותר וברור יותר ממה שהוא מקבל מהרחוב (וזה משתנה מילד לילד - באיזו סביבה הוא נמצא, מה גילו וכו').

אמשלום,

קראי שוב את התשובה התמימה ( או שמא המיתממת )

למה יש מצעד? כי אנשים שחוטאים הרבה פעמים מרגישים צורך להתגאות עם העבירות שלהם. אז עורכים מצעד בכדי להחצין כמה הם חוטאים.

ואני שואלת? מה עונש החוטא במשכב זכר, ומה עונשו של העובר ביד רמה כדי להתגאות באותם החטאים על פי דין תורה? גם אם הילד לא "יזכה" לשלוף סכינים, מה תהיה מידת האמפטיה וההזדהות שיחוש כלפי המתלהמים שולפי הסכינים?