ר' ירוחם,
כתבת, במדבר פרק כ (יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: (יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְקֹוָק וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:
השאלה - אם משה ואהרון- לא הקדישו את ה' לעיני בני ישראל. אז איך הפסוק המסיים מעיד כי ה' התקדש במי המריבה?
ה' התקדש בעונש. "שמתו משה ואהרן על ידם, כשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות. וכן הוא אומר נורא אלוהים ממקדשיך (תהלים סח לו) וכן הוא אומר בקרובי אקדש (ויקרא י ג)". רש"י. וכן פירש אבן עזרא. ויקדש בם "במשה ואהרן כטעם בקרובי אקדש". ואינו נראה בעיני הרמב"ן כיוון שעדיין לא מתו משה ואהרן. ואין בכוחי להביא כל אריכות דבריו ועדיין לא ירדתי לסוף דעתו. ורשב"ם כתב "שהוקדש במים מכל מקום. ואף על פי שלא דברו אל הסלע".
עד כאן בפשט המקראות.
ולאחר כל הפירושים שנאמרו בחטא מי המריבה (אור החיים הביא י' דרכים ושלל את כולם וסלל דרך משלו) עדיין ידוו כל הדווים ונלאו כל החכמים להבין מה חטא היה שם ומדוע ענשו כה נורא ולמה הסתיר הכתוב את החטא.
עיקר עניין בקרובי אקדש נאמר אמנם כמעט בפירוש במיתת בני אהרן, אך נראה יותר כהסבר בדיעבד על צדיק ורע לו ובגמ' (ב"ק ס) אינו מבחין וכו' ולא עוד אלא שפותח בצדיקים תחילה. בכי רב יוסף כולי האי לאין דומין אמר ליה אביי טיבותא היא לגביהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. וזה כאשר מתקיים האמור ביחזקאל (כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע. אבל בקרובי אקדש הוא בצדיקים בלחוד. ואכ"מ.
דברים פרק א (לה) אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם: (לו) זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְקֹוָק: (לז) גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:
השאלה. אם נגזרה על משה הגזירה במרגלים, אז מה הסיפור של מי מריבה? אגב חז"ל אומרים שכבר בסנה נגזרה עליו הגזירה?
על פי פשט אפשר לומר בגללכם, בגלל חטא מי מריבה. וכן פירש הרמב"ן שם. ורש"י שם שתק אך בפרשת ואתחנן (ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם ציטט הכתוב בתהלים (קו לב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם
במדבר פרק כא (ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: (ט) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי:
מה הרעיון בנחש הנחושת?
עיין רמב"ן.
יותר נכון מדוע עשה משה את הנחש מנחושת? הצליל דומה? המילים אותן מילים? או רעיון אחר?
לא נאמר לו לעשות של נחושת, אלא אמר משה הקב"ה אמר לי נחש, ואני אעשנו של נחשת לשון נופל על לשון. רש"י, ב"ר לא ח. ואבן עזרא כתב " כדמות נחש שרף מנחושת כי כן כתוב". (?).
אגב, אבן עזרא מביע כאן עמדה מעניינת אודות כוח הנחש ושאר דברים שבציווי ה' הפכו הטבע.
על נס ( כא ח) "ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כח עליונים, וחלילה חלילה. כי הדבר נעשה בציווי השם ואין לנו לחפש למה צורת נחש ואם לא כן יראנו היש עץ שימתיק המים המרים (שמות טו כה) אפילו הדבש לא ימתיקם ומה טעם לשים דבלת תאנים על השחין (מ"ב כ ז) ואין בתולדת הדבלה להסיר השחין והאמת כי נשגבה ממנו דעת עליון".
הוא שולל כמובן את הכוח הסגולי. החידוש בעיניי שהוא שולל גם את ההסבר הטבעי.
