חוקת

ראשית, זה לא מה שאמרתי. לא אמרתי שאני מחלק בין עניינים שמוזכר בהם חוקה משורש חק"ק לבין עניינים שמוזכר בהם תורה משורש יר"ה. אמרתי שאני מפרש את המילים עצמם, למשל "חוקת התורה" זו חוקה של תורה, לא תורה וגם לא בעלמא "חוקה", אלא חוקה של תורה. "זאת התורה", הוא מעניין לעניין באותו עניין, כלומר בפרשת פרה אדומה יש גם "תורה" וגם "חוקה", ולכל חלק בעניין יש שם אחר כפי עניינו בפרט. 
שנית, יש בדבריך כמה דברים שלא בדקת באופן הנדרש. לא בודקים את המילה "חקת", כי יכול להיות גם מלא וי"ו, ויכול להיות "חקה" בה"א, ויכול להיות "חק" וכן הלאה. מעבר לכך, רוב המקומות שציינת כתוב בהם "חקת עולם" ולא "חקה" בסתמא. 
"חקת עולם" משמע , שמסדירים שזה יהיה לעולם. כלומר זה לא כמו "תורה" שהיא הנחיה מופשטת שממילא קיימת לעולם, ולא כמו "מצווה" או "משפט" שמעצם טבעם קיימים לשעתם, אלא מדובר על "חוק" המוסדר שלא מעצמותו, אבל אעפ"כ נשאר לעולם כאילו יש לו חיות עצמית.
"מקרה מבחן" הוא כמובן קודם כל להבחין מה כתוב, כי לא עניין אחד אלא כמה עניינים שמטת, אבל עכ"פ קל לראות שכל המצוות שמנית (וגם אלו שלא מנית אבל ברשימה), כולם מאופיינים בכך שיש בהם ייחוד דבר לקדושה והוא כעניין שהסברתי כאן, להסדיר דבר גשמי כעיקרון שעל אף גשמיותו אנו מייחדים אותו והופכים אותו בכך לקדוש, אלא ש"חוקת התורה" הוא הסדרת עצם דברים שיש בהם חיסרון והקדשתם לקדושה, וכאן דברים שהם בסתמא לאו דווקא בעלי חיסרון אלא דברים שאין בהם כל שונות והקדשתם לקדושה, וכן עניינם בייחוד לקדושה - חדש ושבועות פשיטא, שחוטי חוץ מאותו עניין, ייחוד הזביחה למשכן, כנ"ל חזה ושוק וחלב ודם. עינוי יום כיפור הוא ייחוד הגוף לא-ל, כנ"ל איסור כניסה למקדש שתויי יין, הקדשת מעשר והקדשת מנחה ונסכים, שלא לחינם נסמך אל מצוות חלה, כי כל עניינו הוא להיות כחלה סמל להקרבה מתבואת הארץ ולפיכך נסמכו פרשיות אלו אל חטא המרגלים שמאסו בארץ, ועתה נצטוו להקריב מתבואת הארץ, פסח וסוכות להקדיש ימים המיוחדים לאלוקים, וכמובן "חוקת התורה" דטהרת כלים, שהוא ממש מקביל אל ענייננו כאן.
ו"מקרה המבחן" שלך, דבר אחד שדלגת בתוך רצף עניינים, הרי פירש"י שם שמיירי על כל בגדי כהונה,שצריך הכהן להקדיש עצמו בהם לעבודה והוא מהעניין האמור, ולומר שכהן המשמש מחוסר בגדי כהונה פסול לעבודה כזר, וכך הלומד ודולג ואומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה ולומד מחוסר פסוקי קניין דברי תורה, הרי הוא פסול ללימוד כמי שנאסר לו הלימוד, ומי הוא זה, זה הוא הלומד תורה שלא לשמה אלא לקנתר.

כיון שציינת ששמטתי עוד, חזרתי על סדר התוצאות שם. ואכן שמטתי בטעות את בגדי כהונה ואת חג סוכות. את גיעולי נכרים (ולא טהרת כלים, עיי''ש ברמב"ן במדבר לא,כג) שמטתי בכוונה בתור מקרה מבחן.

נמצאו העניינים שבהם כתוב 'חקת' חמישה עשר: פסח, נר תמיד, בגדי כהונה, חלב ודם, חזה ושוק, שתוי יין, כיפור, שחוטי חוץ, חדש, שבועות, סוכות, מנחות, מעשרות (במדבר יח,כג ואולי מוסב גם על מתנות כהונה), פרה, גיעולי נכרים.

וכיון שנראה שמה שכתבתי לפני כן לא מצא חן בעיניך ולא נחה דעתך עד שקינטרתני, אסביר יותר את קו החשיבה שלי. הנקודה עם 'מקרה מבחן' הייתה שלפעמים כשיש את כל הדינים לפנינו אז תופרים את ההכללה בדיוק אליהם, ומותחים ומכווצים ביד חופשית. לכן האישרור לתקפות ההכללה הוא חזק יותר כאשר מדייקים אותה על 'קבוצת אימון' ואחר כך ההכללה מעצמה חלה גם על מקרים נוספים שלא היו ידועים בזמן ביצוע ההכללה, בלי תיקונים נוספים. במודלים קשיחים יותר (נניח, אינטרפולציה מתימטית, או כל תהליך למידת מכונה) זאת שיטת הבדיקה המקובלת, ובכלליות בכל תיאוריה תמיד מחפשים תחזית עתידית על נתון שטרם נודע, ואילו בסברות, שהן מטבען גמישות יותר, יש עוד יותר חשיבות להותיר כמה מקרים עבור 'מבחן'. מצד שני, את הסברות אפשר לבחון בעצמן בגישה ישירה, ולכן גם אם כל המקרים היו ידועים בזמן ביצוע ההכללה - אם הסברא נראית הגונה בעצמה זה מספיק טוב ומשכנע (אפשר קצת לדמות את זה לאילוצי פשטות שנקבעים מראש, כמו חסימת דרגת הפולינום באינטרפולציה או באופן כללי צמצום מספר הפרמטרים במודל).

 מי שחושב ברצינות שאפשר למצוא שיטה וחוקיות בדברים מעין אלו הינו גדול האופטימיסטים

אבל פסימיות היא רק מלכתחילה, ולא אחרי שמתייצב לפניך אחד החמוש באופטימיות (לא זעירה לדעתך) ומציג תיאוריה שלדעתו מבושלת כל צרכה. אני באמת מלכתחילה מאד לא אופטימי (וזאת סיבה משמעותית לכך שלא בדקתי בצורה שיטתית את כל המופעים וכל ההיעדרויות, לא מראש ולא עכשיו), אבל למיחש בדיעבד בוודאי מיבעיא. 

עד שאתה תמה למה הזכיר חוקה בו', תמה מה ההבדל בין מלא לחסר. הרי רצית לעשות קבוצת ביקורת, והנה נזדמנה לך השעה שתוכל לקבל הסבר מדוע לפעמים חקה ולפעמים חוקה ואז להיווכח אם מדובר בהסבר אד הוק לפי הדוגמאות במציאות, אלא שהחמצת השעה ועתה וודאי שכבר לא ייתן לך את הביאור בזה.

אכן עצב גדול, אבל גם אחר שהוחמצה יש חוזר וניעור. כל כללי הדקדוק הם אמנם אד-הוקיים, ולא התחדשו פסוקים אחרי העמדת השיטות, אבל כיון שההכללה הרלוונטית כאן (אין דגש אחרי תנועות מסויימות) מקיפה עשרות אלפי דוגמאות אז סובלים בעבורה כמה חריגות, ולא נפסול מודל שלם אם יש לו accuracy 'רק' 98%. וגם הכלל כאן הוא מאד פשוט, בלי נקודות זיכוי לאיזורי סיכון בלי אפיציקלים ובלי פולינום ממעלה תרי''ג, ולכן פחות חושדים בו באד-הוקיות (את הזמן שמתפנה אפשר להשקיע בהתפעלות מההצלחה שלו). 

חוששני שלא עמדת על כוונתי. כוונתי הייתה שאם אתה מנסה לבדוק אם חידושיו של אליקים מצליחים לתת גם פרדיקציה, הרי שהיית יכול לתת לו להסביר מה ההבדל בין חקה לחוקה.

אהה, אוקי. באמת אין הצדקה לכך שהבנתי אחרת.

הניק שולח

תודה כנה על ההערכה הכנה, אבל בכנות ובלי ציניות הפורום הוא פורום לעיסוק בעניינים רעיוניים ולא פורום ללימוד תנ"ך

הניק תלמיד ט'

"שיטה" פירושו שורה, פוק חזי איך כותבים שורה ישרה, כי הכותב שורה ישרה מוכרח לכוון בתחילה על כוונתו לכתוב ישר, ולא לדקדק בכל רגע האם כל אות היא ביושר השורה, ומי שירצה לעשות "מדע הכתיבה בשורה ישרה", הנה יצטרך לבדוק תחילה המופעים של האותיות אשר בסיס ישר להם, ואחר כן יבדוק מופעי האותיות אשר בסיס עגול להן, ואחר כן מופעי האותיות אשר בסיס רגל אחת או שתיים להן, ואחר כן מופעי האותיות אשר בחצי השורה דהיינו יו"ד, ואחר כן מופעי האותיות אשר עולות מעל לשורה דהיינו למ"ד, ואחר כן מופעי האותיות אשר יורדות מהשורה דהיינו אות קו"ף ורוב הסופיות, ואז גם כן ימציא שיטה מחוכמת לנהל הכל בדרך אקדמית, ויכתוב תחילה כל האותיות בשורה אשר בסיס ישר להן, ואחר כן כל האותיות בשורה אשר בסיס עגול להן, וכו', והנה החוקר דנן אפילו שורה אחת לא יכתוב כראוי. פשוט קח סרגל, צייר קו ותכתוב. או אפשר אפילו בלי סרגל רק בכח דבקות המחשבה בישרות השורה. ושלושה מיני יורי חיצים הם, האחד שמצייר מעגל ומכוון ויורה, השני שתחילה יורה ולבסוף מצייר מעגל, והשלישי שמתחכם ומרכיב גי.פי.אס. על החץ. והנה השלישי הוא נעזר בטכנולוגיה יותר מכולם, אבל ודאי מעלת הראשון ביכולת הצליפה גדולה פי כמה, וסוף סוף, מי יתכנת את הגי.פי.אס. אם לא מומחה לצליפה, והיאך תלמד בני יהודה קשת וכי על פי גי.פי אס. האם רובוט הוא שילמדם קשת, והמסתמך על בינה מלאכותית כאותו חוקר המתכנת שורות ישרות, אז הקרוב ביותר לבינה מלאכותית באדם הוא האוטיזם (שהוא אגב חידוש מודרני) אם יש אדם שמעוניין בבינה מלאכותית בעולם שכל האמונה היא שהתבונה היא יציר כפיו של האדם אז באמת אין דרך להסביר לו, וזה פשוט חבל כי זה בדיוק מה שמדרדר את העולם אל פי תהום, ועל זה נאמר "ואין תוכחה". ועוד, דע שאם היה האדם מאמין בבינה חיה אז היה יודע גם לעשות שלום בין בני אדם חיים, אבל מי שמאמין רק בבינה מתה אז ידע לעשות שלום רק בין בני אדם מתים והנה כל המאמין בבינה מתה הרי שבינתו חשובה כמתה כי אין לה יכולת לצאת אל הפועל, והבינה שיש לו בינה מלאכותית היא, ובין כמה בני אדם כאלה וחבריהם אפשר ליצור שלום מלאכותי גם על ידי בינה מלאכותית, אבל תודה לאל עוד לא הגענו לשם, ועדיין יש כמה אנשים חיים עלי אדמות, ואנשים רוצים בינה של ממש 

נראה לי שאליקים7241 התבלבל בגלל השנה המעוברת וחושב שאנחנו עדיין באדר ומצווה לשחוק בדברי תורה:) אז אין טעם להתייחס לכל הבדיחות הרבות ששיבץ בנאומיו, רק אעיר שהמילה "חוקה" משמעה דבר נצחי*, "חקוק בסלע", ולכן ריבוי האיזכורים של "חוקת עולם" - כלומר, למקור הכהני חשוב להדגיש לגבי הרבה מצוות שהן לא המצאה שלו אלא הן חוקת עולם מימי משה.
בצירוף מקרים מעניין, 99% מהחוקים ה"נצחיים" האלה לא מתקיימים כבר 2500 שנה... אולי פייגלין יחזיר אותם, נראה:)

* ראו למשל בירמיהו לא: "כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.   אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.". הרי ש"חוק" = דבר נצחי, ותו לא מידי.

אברם,
איך תפרש את הביטוי חוקת עולם לדורותם?

אברם

זה שחוק הוא משפט זה ודאי, וזה שחוק או חוקת צריכים את המילה עולם זה גם ודאי, שאחרת למה הם כתובים יחד, ואם כן אם יש מילה שעומדת בפני עצמה וצריכה מילה אחרת, האם זו ראיה שהמילה הנוספת היא בסך הכל פירוש? אדרבה, היא מילת תיאור לסוג המילה הראשונה

אבל בעיקרא דדינא הרי שמדבריך יש ראיה נגד הנצרות, כי כתוב "הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק" אלמא העונש אינו לנצח, כמובן שזה צריך ביאור בפני עצמו כי פשיטא שאין זה הפירוש בפסוק, אבל אני מפרש על פי דבריך, וכן בפסוק הבא, ואילו בבית השלישי כתוב "ואת כל חוקותיו וכל צורותיו וכל תורותיו" אלמא  הוא לנצח, ולא סתם לנצח אלא לנצח נצחים, שהרי כתוב "חוקותיו" לשון רבים, אבל עתה גם קושיא עליך, כי כתוב "וכל צורותיו וכל תורותיו" מקיש תורתיו לצורותיו, מה צורותיו לנצח אף תורותיו לנצח, ואתה אומר שתורותיו אינם לנצח, ופשוט לתרץ, אבל אני רוצה לשמוע קודם את התשובה שלך