| נשלח ב-21/6/2007 23:22 |
|
| |
לא בשמיים היא: הניתן להכריע מחל' הלכ' בעזרת ניסוי?
על פניו כל המחלוקות ההלכתיות הן בעצם מחלוקות בשאלה מה רוצה הבורא. האם הוא אוסר על שביתת כלים בשבת? האם דעת הקב"ה נוחה משתית חלב עכו"ם בתנאי הפיקוח של מדינה מודרנית?
ואיך מכריעים במחלוקת? כלל גדול הוא ש"לא בשמיים היא" והודעות מצד הקב"ה לגבי דעתו אינן משנות דבר. בשאלת טומאת צרעת כשספק אם השער הלבן קדם לבהרת או הבהרת קדמה לשער הלבן מספרת הגמרא (ב"מ פו.) כי נחלקו בזה במתיבתא דרקיעא "הקב"ה אומר טהור וכולי מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני ... כי הוה קא ניחא נפשיה אמר (רבה) טהור ... " ובכל זאת פסק הרמב"ם (טומאת צרעת פ"ב ה"ט) שטמא. ועל זה אומר שם הכסף משנה "אע"ג ... דקודשא בריך הוא אמר טהור, לא בשמיים היא ואע"ג דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בטהרה, י"ל דכיוון דשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמיים היא ואינו כדאי להוציא מכלל שבידינו שהלכה כתנא קמא ..."
עד כדי כך מקצין הכס"מ שלא רק הודעה מפורשת על דעתו של הקב"ה לא מועילה, אפילו דבריו של רבה לא באים בחשבון נגד הכלל האדיר של "הלכה כתנא קמא". (שימו לב שהכס"מ לא דחה את הגמרא בפרק השוכר בתור סתם אגדתא, כלומר הוא קיבל בשיא הרצינות את המעשה כאמת פשוטה).
למה, בעצם? הרי אם ידועה דעת הבורא, למה לעשות אחרת? האם מפרידים כאן בין דעתו לרצונו? האם יש רמות גם ברצונו של הבורא, ו"רצון העל" שלו הוא שפסיקת ההלכה תהיה לפי רצוננו?
איך שלא יהיה, גיליתי מצב בו ניתן להכריע במחלוקת (כלומר, לקבוע מהי האמת ההלכתית) באופן נסיוני. במסכת סוטה (י"ח:) נחלקו ר"מ וחכמים אם הבעל יכול להשביע את אשתו על העתיד. לפי רבי מאיר ניתן לעשות כן, ואז ברגע בו תזנה האשה בעתיד יבואו בה המים המאררים למרים ותמות, בעוד לדעת חכמים תנאי כזה אינו אפשרי.
והנה, כאן לכאורה יש בעקרו שיטה נסיונית לבדוק מי צודק: האשה יכולה לזנות לאחר השבועה ואז נוכל לראות אם היא תמות או לא. האם, לדעתכם, ניתן להכריע בצורה כזו עם מי ההלכה? ומה עם "לא בשמיים היא" במקרה כזה ?
תוקן על ידי עצכח ב- 22/06/2007 13:43:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2007 17:25 |
|
| |
שנרב.
אני תוהה אם האשכול הזה רציני. כפי שאני מכיר אותך מהפורום, אתה מהכותבים הרציונלים, ואתה תוהה האם הקב"ה כפוף לרב אלישיב?. לרבי מגור?.
א. אפילו שיוכח במדידות מדויקות של מקוואות של הכהן הגדול. ששיעור החזו"א באמה, אינו נכון. זה לא יתקבל. כי לא הקב"ה כפוף לחזו"א , אלא העולם גוילם כפוף לרב אלישיב.
ב. אף אחד לא יודע מה חושב הקב"ה, גם לא בנוגע לשער לבן קודם לבהרת. ולכן הרמב"ם פוסק כהלכה ולא כאותות וסימנים שנחזו ע"י מי שהוא כאילו נתקבל מהשמים.
הגמ' במכות אומרת שאף אחד לא חזר משם ולא יודע מה קורה שם. גם הסימנים שמובאים בגמ' במחלוקת על תנורו של עכנאי, לא היו ולא נבראו. ראה פירוש הר"ח במקום המובא בשיטה מקובצת.
ג. הגמ' אומרת " שחו לי מלאכי השרת, נכפים משום מאי הויין" וכו'. לית הלכתא כמלאכי השרת. ומסיקה, מאן מלאכי השרת - רבנן. כך שכל הדברים על קבלת הודעות מלמעלה, מקבליםמשמעות ריאלית.
ובכלל הדעה שמוצאת היום מקום מרכזי ביהדות החרדית כאילו הקב"ה כפוף לצדיקים. והצדיק בתפילתו משנה החלטות של בי"ד שלמעלה. וכאילו הטבע כפוף לחכמים. הכל - לדעתי אינו קשור לדת היהודית. ואפילו נוגע בע"ז.
אף אחד לא יודע מה הקב"ה רוצה. איני יודע אם בכלל אנו מעניינים אותו, וודאי שהוא לא רוצה מאיתנו כלום, ודאי שאינו משמין מנחת אם יהודי מניח תפילין של ר"ת. וטובל במקווה 49 טבילות ועושה פדיון פ"ד תעניות. כמו שלא כועס על מי שהניח רק תפילין של ר"ת למרות שמקורם בטעות.
ובכלל אנחנו יצורים ברי חלוף בעולם מתכלה. חלק מזערי מהיצורים בטבע, ולא כל כך מעניינים את הבורא, שאיננו מבינים בכלל מה משמעותו, וודאי לא מה רצונו, אם יש לובכלל משהו כזה.
שבת שלום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2007 17:42 |
|
| |
תלמיד
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2007 18:48 |
|
| |
רבותינו,
דומה שלא הובנתי. אל חשש, אין בכוונתי לפתוח מכון להכרעות הלכתיות נסיוניות.
אבל מותר וצריך לבחון כל מערכת אקסיומטית בתוך האקסיומות שלה. בפילוסופיה של המדע מקובל להבדיל בין דעות שאינן ניתנות בעקרון לבחינה נסיונית (כמו הדעה שיש גמדים קטנים ירוקים מתחת לרצפה, אבל כשמרימים את הבלטות הם נהיים שקופים, ואין להם משקל, ריח וכדומה כך שאי אפשר להבחין בהם באופן עקיף) לבין דעות שבאופן עקרוני ניתנות לבחינה, כמו תיאוריות על היווצרות גלקסיות, אף שקשה עד בלתי אפשרי לארגן את הניסוי.
מטרתי היתה להראות כי במסגרת ההנחות של ההלכה (הכוללות את פעולתם של מים המרים, את המחלוקת וכדומה) תיתכן באופן עקרוני (הגם שקשה לבצע את ה"ניסוי" ) צפיה נסיונית ישירה ברצון השם, ולנסות ולהבין מהן המסקנות מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2007 19:09 |
|
| |
ר' מיכי,
לגבי ממצאים ארכיאולוגיים - כשהתארח אצלנו בישיבה הגאון ר' שלמה פישר, שאל אותו אחד התלמידים האם ממצאים כאלו יכולים לשנות הלכה (למשל שרידי תפילין כר"ת). והוא השיב שאם נהגו ישראל והכריעו חכמי הדורות כדעה מסויימת, אפילו שבתקופות אחרות 'מקוריות יותר' הוכרע אחרת - יש כאן גילוי שכיום רצון ה' שכך יהיה [ודומני שגם בהקדמה לאגרות משה כתב ר' משה פיינשטיין ברוח זו].
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 09:26 |
|
| |
ממללא,
אני מסכים לזה לגמרי, שכן אנחנו לא כפופים לדורות קודמים. ולא צריך לשם כך אפילו תיאוריה של השגחה וכדו', שהרי על פי ההלכה כל דור מכריע כפי מה שנראה לו (ראה רמב"ם ריש הל' ממרים). מה שאנחנו לא עושים זאת, זוהי סתם פתולוגיה, ולכן נזקקים לתיאוריות על השגחה.
הבעיה מתעוררת כשהשאלה עצמה היא עובדתית, ואין כל מסורת לגביה, כמו שאלת התכלת. כאן אין דעות בין הפוסקים, שכן אין בסיס של ממש לדיון מהותי. לכן כאן הימצאות צבר גדול של ארגמונים בצור הוא מימצא חשוב מאד, ובכל זאת הפוסקים מתעלמים ממנו בטענה האבסורדית (של בית הלוי) שאין לנו מסורת על כך.
גם לגבי מימדי בית המקדש, כפי שכתבתי, אם יתגלה מהו עובדתי אף אחד לא יחלוק על כך היום. ובכל זאת, מתעלמים מהעובדות הארכיאולוגיות בטענה שזה ארכיאולוגיה (ולא בגלל שאנחנו לא מחוייבים להכרעות של דורות קודמים, שזו טענה נכונה, אלא שהיא לא עולה בהקשרים אלו). הטענה היא שהארכיאולוגיה היא מדע, ולכן היא שקר, ולא שאנחנו לא מחוייבים להכרעות הדורות הקודמים. ואלו כמובן שטויות.
אני אשמח לראות את מי שאינו מקבל את מימצאי המדע בהקשר שעלול לעלות לו בחיים (כמו ברפואה), ואז שלא יחלל שבת כי הוא לא מאמין לרופאים.
_________________
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 09:46 |
|
| |
לגבי בניית מזבח, יש הוכחה של הרב גורן (!) שצריך נביא כדי לברר את מקום המזבח ולא מספיק ממצא ארכיאולוגי. אומרת הגמ' בזבחים סב. : "שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד וכו'". והרי מקרא מפורש בעזרא : "ורבים מהכהנים הלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון, ביסדו זה הבית בוכים בקול גדול "... אז למה צריך נביא? כי לא מספיק ידיעה מדעית, ואפילו לא מסורת זקנים. רואים שההלכה יכולה לקבוע שצורך מסוים אפשר לסמוך רק על מקור מידע מסוים ולא על מקורות אמינים אחרים. השאלה למה, והאם יש עוד מקרים כאלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 09:48 |
|
| |
ר' מיכי,
פה אנחנו כבר נכנסים למישור פוליטי/אידאולוגי ואולי סוג של 'מטה-הלכה'.
יש בעת החדשה פסיקה, בעיקר במה שמקוטלג כ'חרדי', שפועלת על רקע מאמץ גדול להישמר מ:א. כל שינוי ממה שנהגו בדורות האחרונים (כדי לא לפתוח פתח לרפורמות ו/או כדי לא להביא לסדקים במודל השלמות שמיוחס לדורות אלו) וב. הסתייעות במודרנה (כפי שציינת, לא תמיד באופן מושלם - אם כי גם כאן יש חריגים ואולי אאריך בכך בקרוב).
במקומות שבהם אין את הלך הרוח הנ"ל ברקע לפעילות הפוסק, לא תמצא את זה: למשל בשאלת התכלת, ראיתי לא מזמן את הרב דב ליאור כותב שלאחר בירור שערך בעניין הוא מקבל את התכלת המקובלת כיום. ולמסקנה דומה הגיע לפני שנים לא מעטות הרב הרשל שכטר, מחשובי הרבנים בחוגי YU בארה"ב. ודו"ק, מדובר בדמויות תורניות בעלות שיעור קומה ומעמד ציבורי, שניהם נחשבים כסמנים 'ימניים' (במובן הדתי של העניין) בציבור שלהם, והעיקר, שניהם אנשים מבוגרים שנהגו עשרות שנים ללכת בפתילי לבן ומשנים את דעתם על בסיס תהליך שמונע בין היתר מגילויים 'מדעיים' - ולא חוששים לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 10:06 |
|
| |
בעניין התכלת, אולי תאירו את עייני.
חז"ל אומרים כי התכלת מופקת מחילזון מהים, ורק ממנו.
א. מאיפה במדבר סיני היה להם החילזון הזה?
ב. התכלת הכתובה בתורה במשכן, מהיכן לקחו אותה? זה לא היה אותו צבע?
ג. יש חוסר בהירות על הצבע מה זה בדיוק צבע תכלת? חז"ל הרי אומרים שהתכלת דומה לשמיים ולים, הצבע של השמם והים הרי ברורים לנו?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 11:19 |
|
| |
מקור לתכלת במדבר: ביזת מצרים + ביזת הים
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 11:49 |
|
| |
רם
בביזה היו חלזונות?
מסכת מנחות דף מד.ת"ר:חלזון זהו - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים.
הם חיכו בדיוק שבעים שנה לקריעת ים סוף? והמצרים שמרו את זה בכספת?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 11:55 |
|
| |
ירוחם, זה הנס היחיד שאתה לא מבין לגבי הליכתנו במדבר?
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 11:57 |
|
| |
ממללא, יש עוד כמה. אני מדבר על המיין סטרים, ובעיקר החרדי (אבל לא רק).
הניסיון להישמר מכל מיני דברים אינו מצדיק ביטול מצוות עשה דאורייתא. ודאי לא לשיטות השמרניות הללו שנמנעות משינוי בכל נושא שהוא וחוששות לכל סרך חומרא בספק דרבנן.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 12:22 |
|
| |
ההבדל בין הנס הזה כביכול? שזה לא כתוב בשום מקום, ולא מוזכר בשום מקום. אלה הירהורים.
כשמבררים משהו כגון תכלת. שהיא מצוות עשה מן התורה. לא מבטלים אותה על סמך השערות לא מבוססות בעליל, לא מקיימים את המצווה כהלכתה ובכלל לא מקיימים אותה בלי הפתיל תכלת שזו היא עיקרה,
למה לא מקיימים אותה בגלל הירהורים דמיוניים לא מבוססים בלי כל יסוד ומקור .
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 12:45 |
|
| |
ירוחם,
לא הבנתי את דבריך. אם חז"ל אומרים שהתכלת יוצא מחילזון, והם עצמם מסכימים שהיתה תכלת במדבר, אז הקושיא היא עליהם, ללא שום קשר מיהו בדיוק החילזון המקורי. מדוע כל זה נוגע לזיהוי הנוכחי של החילזון?
לעצם הקושי ייתכן שאפשר להוציא תכלת לא מחילזון, ובכל זאת זה יהיה כשר. מדוע לא להניח שרק הגוון קובע והחילזון הוא רק היכי תמצי? דומני שכבר חקרו בזה, ואיני זוכר היכן ומי. היו אשכולות על תכלת בעבר, אולי לינקי יסייע, שכן זה לא המקום לכך.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2007 13:12 |
|
| |
ר מיכי
א. השאלה היא באמת על חז"ל, ואלו המקבלים את דבריהם בלי עוררין שיסבירו מהיכן היה להם את החילזון הזה במדבר? התשובה של נס מקובלת עליך?.
ב. חז"ל לא צריכים להסכים שהיה תכלת במדבר הרי היה משכן. שיסבירו מהיכן לקחו לזה את התכלת שעולה אחת לשבעים שנה? ואתה המדבר בשמם תסביר כמדען.
ג. האשכול כן עוסק בנושא העקרוני של קביעת וביטול הלכות שרירותיות. ולמרות שהיום ניתן לגדל את החילזון המפורסם בתנאים מבוקרים, כמו את דגי הדניס באילת והצדפים במזרח. אין התר לדבר, והסיבה שאין מסורת למה אין מסורת להמצאה, ובגלל זה מבטלים מצוות עשה מן התורה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|