| נשלח ב-8/7/2012 00:05 |
 |
| |
ירוחם "עמו" זה לא העם של בלק.
זה שם של עם שהיה ממוקם באזור ארם תקרא שוב את מה שהבאתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 00:23 |
|
| |
״ויבא אלוקים אל בלעם וכו״...
אבן עזרא;
״ויבא אלוקים״
לכבוד ישראל כי השם ידע דבר בעל פעור ואילו היה בלעם מקלל אותם היו כל העולם אומרים כי בעבור קללת בלעם באה המגפה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 00:27 |
|
| |
דייר פשוטו של מקרא הוא עמו של בלק, וכך גם מפרש רש"י הפשטן
רש"י במדבר פרק כב פסוק ה
ארץ בני עמו - של בלק. משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 00:30 |
|
| |
אני יודע אבל פשוטו של מקרא כנראה כמו שכתבתי רק שלא היה להם את הידע שיש
היום אז פירשו כמו שפירשו.
מה שהבאתי מסתבר הרבה יותר מזה שמלך ארמי מלך על מואב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 08:59 |
|
| |
כה,א וישב ישראל, בשטים; ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב. כה,ב ותקראן לעם, לזבחי אלהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן. כה,ג ויצמד ישראל, לבעל פעור; ויחר-אף ה', בישראל. כה,ד ויאמר ה' אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם לה', נגד השמש; וישב חרון אף-ה', מישראל. כה,ה ויאמר משה, אל-שפטי ישראל: הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור. כה,ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בכים, פתח אהל מועד. כה,ז וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן, הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו. כה,ח ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה, וידקר את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה; ותעצר, המגפה, מעל, בני ישראל. כה,ט ויהיו, המתים במגפה--ארבעה ועשרים, אלף.
מה היה החטא? זנות או עבודה זרה? אם נדלג על הפסוקים המודגשים נקבל ספור שלם שעוסק בזנות בלבד. לעומת זאת, הפסוקים המודגשים, עוסקים בעבודה זרה. הפסוקים המוגדגשים הם ספור של עבודה זרה, שניתן לטעון שהפסוק הראשון הוא כותרת המסבירה כיצד הם הגיעו לעבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 11:37 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | במדבר פרק כב (ב) וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:
(ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
א. מן ההגיון התחביר היה נכון לכתוב - וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא: גם תמיהתו ותשובתו של ר חיים לא היתה נפגמת.
ב, מדוע מחליפה התורה את תארי שליחי בלק אל בלעם?- זקני מואב- שרי מואב- שרי בלק-,
ג הסיפור הזה הזה לכאורה לא הגיוני, בפרשה הקודמת מסופר שעם ישראל כבש את הבשן, הרבה הרבה יותר צפונית ממואב.
איך בדיוק הם חזרו ואיימו על מואב? הרי מואב גם לפי חז"ל נכבשה על ידי האמורי- וישראל הרי כבשה את האמורי,
ד לפי הפסוק כלק היה ארמי- ארץ בני עמו- איך יכל ארמי למלוך על ארץ ועם אחר מואב?
ה מדיין- מבחינה גאוגרפית היתה הרחק הרחק מאחור, מול עציון גבר, לפני מלכות אדום, ישראל מזמן מזמן עבר אותה, מה לזקני מדיין ולחגיגה של המואבים?
אצפה לתשובות מענינות- לפני שאתן את שלי.
א. התורה לא מציינת בתחילת הפרשה כי בלק היה מלך מואב. כי אז הוא עוד לא היה מלך מואב!
בלק בן ציפור- נדמה לי כי הוא המלך-כביכול- היחיד שהתורה מציינת את שם אביו, ולא בכדי.
המצב בעבר הירדן המזרחי היה תוהו ובוהו, לפני שנים האמורי כבש את ממלכת מואב ועמון, הממלכות לא היו קימות, העם המואבי היה חי וקיים, תחת שלטונו של האמורי ,
כשהשמיד עם ישראל את האמורי, נוצר מצב של אנרכיה- אנשים בלי שלטון מרכזי. לעם ישראל לא היו כל אינטרסים בשטחים הכבושים של עבר הירדן, באותו אזור. השטח שימש רק קרש קפיצה לפני הכניסה לארץ. (ישראל התיר חיים נורמלים)
כך הגיע למקום בלק -ארמי עם אמביציות שלטוניות, ועם רעיונות קוסמופוליטים, לאיחוד המרחב(השמי) איחוד כל עמי האזור, באידיאולוגיה אחת ומטרה משותפת, (אדם מעופף -בן ציפור)
מה יותר נח לתחילת האיחוד- מאשר השנאה לעם ישראל- הכובש האכזרי, בהפחדתם של המואבים העמונים והמדינים, כי לעם ישראל יש שאיפות איפריאליסטיות, בעיקר מיסיונריות להעביר כל אדם על דתו,
ההסתה הצליחה הדמגוגיה נשא פרי, המואבים הסכימו לתת לו שאנס לגאול את עמם ולבנות מחדש את ממלכתם.
ולכן בהתחלה התורה מספרת על זקני מדין- אחר כך שרי בלק- ורק בסוף שרי מואב.
לביסוס ממלכותו ומימוש האדיאולוגיה- הוא היה זקוק לאיש רוח מוכר במרחב שיתן לו את הגושפנקא המתאימה.
בכל הסיפור המקראי לא מופיע הדבר ההגיוני בין העמים צבא מואב, כי לא היה צבא כזה, היו רק תכניות למלחמת תרבות אסמכתא מהמקרא לרעיון - הלא מלוטש עדיין- הזה. הוא הפסוק בסופה של ההרתפקאה הזו.(כה) וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ: פ
לבלעם היה מקום לשוב אליו- בלק לבלק כבר לא היה מקום לשוב לשם, הוא הלך לדכו לחפש הזדמנויות אחרות.
שאלתי בשנים עברו על פתיח פיה של האתוןמשנה מסכת אבות פרק ה עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה
יום שישי בשמיים דקה לפני הדלקת הנרות- נזכר אלוקים- או וי- שכחתי לברא את פי האתון,- את פי הבאר ואת פי הארץ.
לפני שבועיים פגשנו את פי הארץ-תפקיד חשוב היה לו לבלוע את המורדים. כל ישראל ראו ויראו.
לפני שבוע פגשנו בפי הבאר- שנתנה מים לבני ישראל במדבר, עם ישראל ראה.
השבוע שהפסוק מספר ויפתח ה' את פי האתון, כולנו דרוכים לשמוע מה יש לאתון לספר לנו לעם ישראל- הרי בגללה שינו את חוקי הטבע, אילו סודות יצירה תובנה ופילוסופיה תגלה לנו האתון
אבל האתון המשיכה לדבר כמו אתון- למה הכית אותי? בגל המילים הללו היו צריכים לשנות את חוקי הטבע,?
כמה מהמפרשים אומרים שבלעם ילמד כי גם אתון יכולה לדבר וכו' שוין. נו באמת ואפילו אם זה נכון. בגלל הקוסם הרשע הזה ה' שינה את חוקי הטבע?
התשובה לדעתי- חז"ל אומרים- ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה. מה שיחזקאל ראה אנחנו יודעים, זה כתוב בספר.
אבל מה ראתה השפחה? מה ?
השפחה באמת ראתה- אבל היא המשיכה להיות שפחה, היא לא ניצלה את ההזדמנות שניתן לה.
ה' פתח את פי האתון, אבל היא במקום לנצל את ההזדמנות, ולהפך מחי למדברת , דיברה כמו אתון ולכן היא נשארה אתון
כאן בפורום ניתנה האפשרות לכותבים לכתוב דרי טעם והגיון, אבל לא כולם מנצלים את ההזדמנות
|
|
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/07/2012 11:39:59
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 14:48 |
|
| |
בדברי האתון לא היו טעם והגיון? אדרבא כתב האור חיים: דיברה דברי הבנה בדרך שואל ומשיב והכלימה את בלעם בדרך ביזוי. מכאן למדים כלל גדול: מה' מענה לשון. אם הקב"ה חפץ בכך, הרי שאפילו בהמה שפלה תדבר טוב יותר מאדם מתנשא. על-כן אמר דוד: אנכי תולעת ולא איש, כי מי שמבין את קטנותו ואפסותו אזי הקב"ה מקדש את לשונו. אולם האוהבים להתווכח על-פי הגיונם וקטנות הבנתם, עליהם אומרת הגמרא: מינעו בניכם מן ההגיון. רש"י פירש: משיחת ילדים, רב האי גאון פירש מחכמת הויכוחים, ושני הפירושים מכוונים לאותו דבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 15:37 |
|
| |
מ
אני סובר כי התורה ניתנה רק לעם ישראל,- תורה ציוה לנו משה מורשה, התורה וה' לא שינו סדרי בראשית שאותו רשע הקוסם בלעם, יכלם או לא יכלם, הרי באותו מעמד רק הוא היה להכלם.
היא אכן דיברה בהגיון- הגיון של אתון שהיכו אותה, אני הייתי מצפה כאמור משינוי הטבע לדיבורים יות מעמיקים וגדולים, מאשר ההגיון למה הכית אותי?
כולם פירשו מה שפירשו, ואני פרשתי מה שפרשתי, זכותי לפרש, לא נופלת מזכותם לפרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 16:00 |
|
| |
ירוחם,
האתון אמרה: מה עשיתי לך כי הכיתני. המלאך אמר: על-מה הכית את אתונך. זה עומק העומקים של התורה כולה, כדברי רבי מנשה מאילייא: כל עוד יש בעולם ולו תולעת אחת לחוצה בנקיק סלע אין אדם רואה טובה בעולם. לא בכדי הרמב"ם (מו"נ חלק ג, פרק יז) למד מצוות צער בע"ח מדאורייתא מדברי המלאך. אם-כך מדוע הקב"ה פתח את פי האתון ולא הסתפק בדברי המלאך? פירש ספורנו: כל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה. זכותך לפרש את המקרא כרצונך בתנאי שתזכור: אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, אם אנו מתייחסים לראשונים כמלאכים אזי אנו בני אדם, אולם אם אנו מתייחסים לראשונים כבני אדם שווים לנו, הרי אנו חמורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2012 16:15 |
|
| |
מ.
המאמר אם הראשונים כבני אדם וגו', בעייני אחד מהמאמרים, הלא נכונים שלהם -בלשון המעטה.
איפה הראשונים ואיפה אנחנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2012 20:04 |
|
| |
צורת החברה התורנית\יהודית לעומק,
שוב ראיתי השבת את המדרש העמוק הזה (צטתי כבר שנה שעברה כאן באשכול)
הנה עם יצא ממצרים: מעורבבין אין להם מלכות ולא טכסיסי מלכות (מדרש הגדול)
|
|
|
|
|
