|
|
| נשלח ב-28/6/2007 13:32 |
|
| |
מזוהר
<יש רחמים וחסד שאין הקב"ה חפץ בהם ו>
הקב"ה סיפר לך את זה אישית. במה הוא חפץ ובמה הוא לא חפץ.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 14:26 |
|
| |
ירוחם. הקב"ה גם לך לא טרח לדווח אישית האם ראוי להופיע בכזה אירוע של חילול ה'. לא תמיד סיבה ריגשית הומניטארית מטה את הכף להכריע לטובת בידור האלמנה ע"ח חילול ה'. להיות נחרץ שודאי מותר ללכת בגלל הסברא של ברי ושמא גם אם מותר וחובה ללכת ספק בידי האם זה הטעם להתיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 14:38 |
|
| |
זוהר
השאלה שלי היתה פשוטה מהיכן אתה יודע מה הוא רוצה ומה לא מוצא חן בעיניו?
אני לא כתבתי שה" רוצה או לא רוצה שילך או שלא ילך. אני לא יודע מה ה" רוצה,
אבל אתה מדבר בשמו וקובע <יש רחמים וחסד שאין הקב"ה חפץ בהם .
מה הזילות הזו בה" שאנשים יודעים את רצונותיו? מהיכן העוז ועזות המצח לדבר על מה שהוא רוצה ומה לא?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 14:38 |
|
| |
האם מישהו מכיר דוגמא שמתירים לעשות איסור בגלל שיקול של חילול השם? ובפרט אם החילול השם אינו עניין צדדי, אלא הוא נובע מעצם השמירה על ההלכה (כלומר שלא מוצא חן בעיני מישהו שאני שומר על ההלכה)? האם מותר לחלל שבת בגלל שזה לא מוצא חן בעיני מישהו, או לפרגן לאיסור בגלל שזה יהנה אנשים כלשהם? דומני שאין דוגמא כזו, אבל אשמח לקרוא דוגמאות שיובאו כאן. זה מצד השיקול של חילול השם.
ומצד השיקול של ברי ושמא, האם מותר לאכול ספק איסור כדי להתחבב על מישהו או כדי להסב עמו לסעודה? לכאורה גם כאן יש ברי של בזיון החבר ו'חילול השם' (=איזה קנאים ופרימיטיבים אלו שמקפידים לא לאכול קותל חזיר עסיסי וטוב עם החבר'ה) ושמא של איסור. מה הדין במקרה כזה?
ועוד הערה לירוחם: 'מעינה של תורה' הוא אכן שם נרדף לדברי חידוד בעלמא, שאינם מתיימרים אפילו להוות פירוש כלשהו לפסוקים, ופעמים רבות הם חסרי טעם וריח. אך מעבר לכל זה, חידודים על פסוקים שמוצגים כנימוקים לפסיקת הלכה זו דמגוגיה בעלמא.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 15:11 |
|
| |
ירוחם. איני יודע אילו חסדים כן ואילו לא אך אני גם לא יודע איזה חילול ה' מותר ואיזה לא. טענת ברי ושמא לא פושטת את העניין וגם לא טענת הנגד שב ואל תעשה. ברור שבחסד לאלמנה הקב"ה חפץ כי הוא כתב זאת וכ' אך בהתנגשות בחילול ה' איני יודע האם הוא עדיין חפץ או עדיף להשאר פסיבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 15:17 |
|
| |
פוק חזי מאי עמא דבר
ד. הטענה שהועלתה ולפיה נגרם מעצם פרסום הכתבה חילול השם אינה מענייני. חילול השם או קידושו מהווים שיקול בעיתונות הדתית, ולא בעיתונות הכללית. אולם מן הראוי כי מי שמטיל בי את האחריות לחילול השם יפשפש בציציותיו, ויבדוק האם המום שהוא מטיל באחר לא נמצא בו. גם לדידו של מי שמשתמש במינוחים של כן חילול השם או לא חילול השם, הרי שעצם הכתבה נועדה למנוע מצב של חילול השם. הרי מי שאחראי בסופו של דבר לפרסום הדברים הוא מי שהעלה אותם לרשת ומי שנכחו במעמד רק מתוך סקרנות.
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2233590
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 15:21 |
|
| |
לומד, דומני שהתבלבלת באשכול. זה שייך לאשכול החליצה, לא?
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 16:05 |
|
| |
הרב מיכי
מי שמשתתף במסיבה. אינו עובר על שום עבירה, ואין עליו כל איסור לאכול -אם כשר - בסעודה ובשמחה הזו.
אם הוא היה הרושם את הנשואים האלו, היתי אולי מבין את האיסור. אבל להשתתף בשמחה של עמיתים לעבודה, למרות שהשמחה היא בגין הנשואים האזרחים, האיסור הוא של הבחור והבחורה, בבעילה, שהיא בעילת זנות,
אין כל חשש שהאורחים ישתתפו בעזרה לאיסור הזה,
מכח הסברא הרי הם קיימו את האיסור הזה כבר קודם. ואם כך המסיבה היא רק לשמח את האמה האלמנה כנראה. האיסור הוא שלך מכיון שכך החלטת שזה אסור, כל מי שלא נוהג לפי דרכך לא בהכרח עובר על לאו
להגיד אסור זה הדבר הקל ביותר-וכך גם נוהגים- מה המקור וההנמקה לאיסור? זה כבר סיפור אחר. איסורים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו.
הקלות הבלתי נסבלת שמשתמשים במקומותנו בחילול ה" על דברים שוליים לכאורה. ולכן אף אחד כבר לא פוצה ומצפצף על חילול ה" הגדול שנעשה על ידי הנציגות הנבחרת של היהדות החרדיתועל ידי דיבורי רחוב וגידופים של גדוייליה.
הדבר שגורם חילול ה" הרבה יותר גדול בלי השוואה אם בכלל להשתתפות בשמחה הזו.
לשאלתך אם אני מכיר שמתירים איסור, כן כבוד הרב אני מכיר ואני חושב שגם אתה מכיר.
מותר ומצוה לעבור על לאו מפורש מהתורה של שקר- מפני דרכי שלום
מותר ומצווה לעבור על לאו של צער בעלי חיים, מפני הפיכת ליבו של שונא לאוהב.
ולכן מותר ומצווה ללכת לשמחה של האלמנה להגדיל אהבה ואחדות והרחקה, למרות חשש של חילול השם מדומה.
בנוגע למעינה של תורה, הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון, ואכן היא הבעיה,
התורה כידועה ניתנהבשבעים פנים, אחת מהפנים היא שיטה של מעינה של תורה כהגדרתך, זו היא שיטה לגיטימית ומשמשת חלק נכבד רחב ולא מבוטל של שלומי אמוני. זו היא תורתם וממנה הם ניזונים.
בעייניך זה לא מוצא חן, אפשר אולי להבין את זה. כי אתה משתמש בטרמינולוגיה ומתודה השאובה
ממקורות חיצונים גם. וזה גם לגיטימי בעייני.
מה שלא לגיטימי הוא הבוז והלעג שאתה נוקט כלפי השיטה השניה. יש הרבה טעויות ואי דיקים בשיטם, הם מעוותים את הפשט לפי דעתך? הם טועים? יכול להיות.
אבל כקורא קבוע במידה טובה, אני מרגיע אותך, אתה לא חף מכל מה שמנינו.
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 16:34 |
|
| |
ירוחם. האם מותר ללכת ולהשתתף במצעד הגאווה מפני דרכי שלום? הרי מי שמשתתף במצעד לא יסייע לאיסור משכב זכור ובעילת זנות אלא רק משתתף במסיבה/תהלוכה? נישואים אזרחיים זה הכרזה של הנישאים שהם לא מעוניינים בחיי טהרה וקדושה אלא בבעילות אסורות ובזנות אז השתתפות במסיבה כזו לכאורה אינה שונה ממצעד הגאווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 16:57 |
|
| |
מזוהר,
למצעד אין איש מוזמן. זו הפגנה ברחובה של עיר. חתונה היא ארוע פרטי ומשפחתי, ואם הוזמנת, כנראה שיש מישהו שחשוב לו שתהיה שם.
נישואים אזרחיים זו הכרזה של שני אנשים בוגרים, שהם מעונינים לחיות יחד כשותפים בזוגיות, תוך הצהרה פומבית על היותם מיוחדים זה לזה ובלתי פנויים (קרי: אסורים ביחסי אישות לכולי עלמא, זולת זה לזה).
זכותך לחשוב שיש עליך איסור להשתתף בשמחת המשפחה, זכותך לסרב להזמנה. לענ"ד, אם הקרבה החברית/משפחתית חשובה לך, בחירה כזו תהיה שטות.
[האמת היא, שלפי סגנון דבריך, בכלל לא סביר לי שנתקלת בעבר בסוג כזה של שאלה או אתגר הלכתי ורגשי, ואולי גם לא תיתקל בו. לטעמי, יש נושאים בהם חשוב במיוחד להקפיד על "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". אבל זה רק טעמי, ואני הרי לא מתנגדת למצעד הגאוה ואפילו לא לוחמת כנגד נישואים אזרחיים, אז להקשיב לדברי זה כבר חילול השם...]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 17:17 |
|
| |
צר לי שלא הובנתי כראוי. לא אמרתי מה אני אעשה באם אתקל בכזאת סיטואציה. ברור שמצעד הגאווה זה התרסה בפומבי וחתונה אזרחית היא אירוע פרטי. אך גם אירוע פרטי נושא אופי משלו. אכן מטרת נישואים היא הכרזה של זוג שמיוחדים הם זה לזו אך התורה נתנה לכך דרך איך לעשות זאת וגם בציבור החילוני רובם מזמינים רב לסדר חופה וקידושין ואותם מתי מעט שנישאים אזרחית מתריסים אמנם באופן פרטי ולא ברחובה של עיר אך מתריסים על כך שאין הם מעוניינים בחיי טהרת המשפחה. לגבי הנידון האם השתתפות בכזה אירוע הוא חילול ה' הסכמתי עם ירוחם שזה בגדר שמא כל מה שטענתי שזה דומה למצעד זה רק לגבי הנקודה שירוחם כתב שהמשתתף במסיבה אינו מסייע לאיסור של בעילת זנות. לגבי הנידון הראשון של לשמח אלמנה כתבתי שלא תמיד חסד הוא חיובי כי במצב שהחסד בא בליווי חילול ה' (אני מדגיש: במידה והשתתפות בכזה אירוע אכן זה חילול ה') יתכן שאין זה ראוי כי זה מצוה הבאה בעבירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 19:23 |
|
| |
ראו נא על מה הקפידו פעם מפני חלול ה' על דברים שהיום נוטים להתיחס בסלחנות מסוימת.
.
שו"ת בנימין זאב סימן שו
כתבים מחכמי וונזייא מסכימים על התקנה שעשינו כדלעיל העתק מהגאון מהר"ר נתן י"ץ על תקנה דלעיל:
קהלה קדישא דלארטא שלום בכללא ובפרטא לצדיק מעיקרא אשר לא חטא ואח"כ ללובשים חרטה ומסירי' מתוכם מוטה עת היא לרחוק מחבק ולאמר לא טוב לדבק ולצאת לקראת הנושקים כאחד מן הריקים אתם הדבקים ארוס עם הארוסה אף אם היא פירסה נדה או זבה השמועה לא טובה לא היתה זאת ליהודה אל אשר לא יעודה הם ברכו ברכת חתנים ואח"כ היו מתונים עד מטומאתה מתקדשת ואז ערב לבו לגשת אבל לא עשו ככה בלא טיבול ובלא ברכה מנהג כזה אינו עוקר הלכה ואינו מנהג של ותיקין אך נהיה ע"י בוקי סריקי' ואותם שרצו המכשול להרים ישיתם ה' בארץ לשרים דעתי מסכמ' אתם אף להצטרף מעשה למחשבתם לתקן תקנה גדולה לקיים מצות הבדלה כבשמחת בית השואבה ולא יוסיפו עוד לדאבה על שראו קולי קולות באותם שיצאו לחול במחולות איש את אשת עמיתו והשטן לבלעו מסיתו אשר בידיהם זמה עשו וברגליהם יעכסו אריבה בסגנים שידם במעל מעכבים מלמחות בנצמדים לבעל ופערו פיהם לבלי חק לאמר עת רקוד ועת שחוק ארוס עם הארוסה יחד באהבים להתעלסה ולהיות ששים וחדים ואם שע"י כן רבים מתיחדי' ויש כלה דרכיה משרכת ושולחן לפניו עורכת ועל דודה מתפרקת עד שיהא בן חובקת והדרך בעלמה גובר עד שהיא תתעבר הפסולה עד לא הוללה לא חפצים ברכה ואוהבים קללה בם נידויים בם ארורים כי אדאורייתא ואדרבנן עוברים הנה במקום חלול ה' אין תבונה ועצות הכל חייבין לעמוד בפרצות ואף ההדיוט לקפוץ ראש לאריות לבטל שחוק וקלות ראש המרגילין לעריות ולא להיות כשועלים בחרבות נעתרות הנשיקות ודומות למרובות ע"כ גם אני לא נמנעתי ואם לרועה צאן לא הגעתי מלכתוב ואת שמי מלהחתים את תרעתים ואת שמעתים הדת יהא ניתן את הכלה ואת החתן מנהג גליל להנהיג אותן וגם יתקנו תקנה לקלקלותן שהריקוד יהא בעת שמחתן כמרים נשים דוקא בצאתן והיה זה שלום כנחל איתן נאם הטרוד נתן בכמה"ר מנחם ז"ל איש איגרא:
רבי בנימין בן מתתיה חי ביוון במחצית הראשונה של המאה ה- 16. הוא כיהן כדיין בבית הדין בארטא (בצפון מערב יוון) וחי תקופה מסויימת גם בונציה. הכרעותיו בהלכה היו שנויות במחלוקת בעירו, והויכוח עליהן הגיע גם לרבני איטליה. בתשובותיו מצוי חומר רב על חיי היהודים בתורכיה, ביוון ובאסיה הקטנה. בפסקיו מוזכרים גם רבים מענייני האנוסים.
באדיבות פרויקט השו"ת
בשו"ט
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 20:18 |
|
| |
ירוחם,
דומני שאת התשובה שלך כאן אפשר להכניס למעינה של תורה. אני שואל בחיטין ואתה עונה לי בשעורים. אני שואל האם מישהו מכיר מקרה שההלכה מתירה לעבור איסור מפני חילול השם (ובפרט כשה'חילול השם' נובע מכך שיש כאלו שלא מכירים באיסור עצמו, ולא מסיבה צדדית)? ככל שאני זוכר כעת אין דוגמא כזו, והדברים שהבאת נוגעים לשאלתי בערך כמו פירושי מעינה של תורה לפירוש התורה. על כן אשמח לשמוע על דוגמא לעיקרון עליו הצהרת בצורה כה ברורה.
כדי להבהיר אוסיף ואומר שאינני מדבר על השאלה מה יותר חמור, השתתפות בטקס כזה או חילול ה' וציעור אלמנה. לדעתי במקום כזה אין בכלל חילול השם, שכן מי שאינו מוכן להשתתף באיסור ולתת לו לגיטימציה כלל אינו עובר על חילול השם. כלומר זה לא 'דחויה' אלא הותרה, ולמעלה מהותרה. כל זה עד שאקרא כאן דוגמא נגדית, אם ישנה כזו.
באשר לאיסור להשתתף, דומני שטוב תעשה אם תקרא את דבריי (זה תמיד מומלץ לפני שמגיבים). כתבתי בפירוש שאין בזה איסור הלכתי-פורמלי, אבל יש דברים מטא-הלכתיים שהם חמורים יותר מאיסור הלכתי, ולדעתי כאן זו דוגמא לכך. השתתפות בטקס כזה היא בעייתית מאד, ואכן לדעתי יש בה חילול השם. אבל איסור חילול השם כאן אינו השורש, שכן הוא עצמו נובע מהבעייתיות שיש בהשתתפות בטקס. אם לא היתה בעייתיות לא היה כאן גם חילול השם.
דוגמא לדבר, רוב ככל פוסקי זמננו מסכימים שאין לפסול לכתחילה קידושי חילוניים, כדי למנוע איסורי ממזרות ואשת איש. לפי ההלכה הפורמלית קשה להצדיק מדיניות כזו, אבל המטא-הלכה של חיים זוגיים כדת משה וישראל גוברת על השיקול ההלכתי. דומני שהשתתפות בטקס כזה יש בה בעייתיות מטא-הלכתית חמורה באותה מידה, שכן היא בדיוק נותנת לגיטימציה למצב בו יחיו זוגות זע"ז שלא כדת משה וישראל.
עוד אוסיף שידועה פסיקת בעל ה'עקידה' (וכן בשו"ת מהר"י מינץ כמדומני) שאוסר מיסוד הזנות על אף שזה יכול לחסוך ולהקל בהמון איסורים פורמליים. גם כאן אתה יכול להעלות שיקולים מהסוג שלך, ובכ"ז חילול השם גובר על כולם, ובצדק רב.
אמשלום,
לצערי, בחלק ניכר מהמקרים נישואים אזרחיים לא נעשים כדי לחיות בזוגיות שאוסרת את בני הזוג על הזולת. ולו רק מעצם העובדה שכשהם מחליטים להיפרד הם אינם עושים באת ברבנות ובאים לידי איסורים חמורים. נכון הוא שגם נישואי חילוניים שנעשים ברבנות אינם על דעת זו, והדברים עתיקים וכואבים.
בכל אופן, דומני שלא כדאי ליפות את המציאות, גם אם זה אולי נראה טוב יותר מבחינה רטורית. לא זוהי הסיבה שיש לכבד טקס כזה (וגם לא טקס דתי).
אוסיף כי טיעון כמו שלך היה יכול לעלות גם ביחס לנישואי הומוסקסואלים (אני לא מדבר על המצעד, למרות שיש מקום לדבר גם עליו), וכן ביחס לכל החלטה של שני בוגרים לעשות עבירה. גם נוכחות בטקס עבודה זרה שהחליטו עליו כמה בוגרים בדעת נכוחה ונפש חפצה אינה מומלצת ליראי השם. על כן, נראה לי פשוט שנוכחות בטקס כזה היא חילול השם גמור (להבדיל מנוכחות בברית מילה של בן שנולד וגדל בביתן של שתי לסביות שנדונה כאן פעם, ושם התלבטתי. וביארתי שהמילה עצמה אין בה כל איסור. להיפך, זה מצווה וחיוב גמור. מה שאין כן טקס ה'נישואין' של שתי אלו).
_________________
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 21:19 |
|
| |
ואני בעניי לא הבנתי למה גדול חילול ה' בהשתתפות בנישואין אזרחיים מאשר בהשתתפות בנישואין דתיים כשבתום הטקס הם הולכים לחיות תוך כדי מעבר איסורי כרת (בעילת נידה) כל ימי חייהם.
כשאני (נאלץ...) להשתתף ביושאין חילוניים, אני חושב האם הייתי משתתף במסיבת ניסויי הקוקאין הראשון.
ואז מצפוני מרגיע אותי, האוכל כאן יותר טעים....
|
|
|
|
|