הוזמנתי לחתונה אזרחית מה לעשות?!

מזוהר
<יש רחמים וחסד שאין הקב"ה חפץ בהם ו>

הקב"ה סיפר לך את זה אישית. במה הוא חפץ ובמה הוא לא חפץ.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם. הקב"ה גם לך לא טרח לדווח אישית האם ראוי להופיע בכזה אירוע של חילול ה'. לא תמיד סיבה ריגשית הומניטארית מטה את הכף להכריע לטובת בידור האלמנה ע"ח חילול ה'. להיות נחרץ שודאי מותר ללכת בגלל הסברא של ברי ושמא גם אם מותר וחובה ללכת ספק בידי האם זה הטעם להתיר.

זוהר
השאלה שלי היתה פשוטה מהיכן אתה יודע מה הוא רוצה ומה לא מוצא חן בעיניו?
אני לא כתבתי שה" רוצה או לא רוצה שילך או שלא ילך. אני לא יודע מה ה" רוצה,
אבל אתה מדבר בשמו וקובע  <יש רחמים וחסד שאין הקב"ה חפץ בהם .
מה הזילות הזו בה" שאנשים יודעים את רצונותיו? מהיכן העוז ועזות המצח לדבר על מה שהוא רוצה ומה לא?

_________________

מודה ועוזב

האם מישהו מכיר דוגמא שמתירים לעשות איסור בגלל שיקול של חילול השם? ובפרט אם החילול השם אינו עניין צדדי, אלא הוא נובע מעצם השמירה על ההלכה (כלומר שלא מוצא חן בעיני מישהו שאני שומר על ההלכה)? האם מותר לחלל שבת בגלל שזה לא מוצא חן בעיני מישהו, או לפרגן לאיסור בגלל שזה יהנה אנשים כלשהם? דומני שאין דוגמא כזו, אבל אשמח לקרוא דוגמאות שיובאו כאן. זה מצד השיקול של חילול השם.
ומצד השיקול של ברי ושמא, האם מותר לאכול ספק איסור כדי להתחבב על מישהו או כדי להסב עמו לסעודה? לכאורה גם כאן יש ברי של בזיון החבר ו'חילול השם' (=איזה קנאים ופרימיטיבים אלו שמקפידים לא לאכול קותל חזיר עסיסי וטוב עם החבר'ה) ושמא של איסור. מה הדין במקרה כזה?

ועוד הערה לירוחם: 'מעינה של תורה' הוא אכן שם נרדף לדברי חידוד בעלמא, שאינם מתיימרים אפילו להוות פירוש כלשהו לפסוקים, ופעמים רבות הם חסרי טעם וריח. אך מעבר לכל זה, חידודים על פסוקים שמוצגים כנימוקים לפסיקת הלכה זו דמגוגיה בעלמא.

_________________

מיכי

ירוחם. איני יודע אילו חסדים כן ואילו לא אך אני גם לא יודע איזה חילול ה' מותר ואיזה לא. טענת ברי ושמא לא פושטת את העניין וגם לא טענת הנגד שב ואל תעשה. ברור שבחסד לאלמנה הקב"ה חפץ כי הוא כתב זאת וכ' אך בהתנגשות בחילול ה' איני יודע האם הוא עדיין חפץ או עדיף להשאר פסיבי.

פוק חזי מאי עמא דבר

ד. הטענה שהועלתה ולפיה נגרם מעצם פרסום הכתבה חילול השם אינה מענייני. חילול השם או קידושו מהווים שיקול בעיתונות הדתית, ולא בעיתונות הכללית. אולם מן הראוי כי מי שמטיל בי את האחריות לחילול השם יפשפש בציציותיו, ויבדוק האם המום שהוא מטיל באחר לא נמצא בו. גם לדידו של מי שמשתמש במינוחים של כן חילול השם או לא חילול השם, הרי שעצם הכתבה נועדה למנוע מצב של חילול השם. הרי מי שאחראי בסופו של דבר לפרסום הדברים הוא מי שהעלה אותם לרשת ומי שנכחו במעמד רק מתוך סקרנות.
http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2233590

לומד, דומני שהתבלבלת באשכול. זה שייך לאשכול החליצה, לא?

_________________

מיכי

הרב מיכי
מי שמשתתף במסיבה. אינו עובר על שום עבירה, ואין עליו כל איסור לאכול -אם כשר - בסעודה ובשמחה הזו.
 אם הוא היה הרושם את הנשואים האלו, היתי אולי מבין את האיסור. אבל להשתתף בשמחה של עמיתים לעבודה, למרות שהשמחה היא בגין הנשואים האזרחים,  האיסור הוא של הבחור והבחורה, בבעילה,  שהיא בעילת זנות,
אין כל חשש שהאורחים ישתתפו בעזרה לאיסור הזה,
 מכח הסברא הרי הם קיימו את האיסור הזה כבר קודם. ואם כך המסיבה היא רק לשמח את האמה האלמנה כנראה.           האיסור הוא שלך מכיון שכך החלטת שזה אסור, כל מי שלא נוהג לפי דרכך לא בהכרח עובר על לאו
להגיד אסור זה הדבר הקל ביותר-וכך גם נוהגים- מה המקור וההנמקה לאיסור? זה כבר סיפור אחר. איסורים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו.
הקלות הבלתי נסבלת שמשתמשים במקומותנו בחילול ה" על דברים שוליים לכאורה. ולכן אף אחד כבר לא פוצה ומצפצף על חילול ה" הגדול שנעשה על ידי הנציגות הנבחרת של היהדות החרדיתועל ידי דיבורי רחוב וגידופים של גדוייליה.
 הדבר שגורם חילול ה" הרבה יותר גדול בלי השוואה אם בכלל להשתתפות בשמחה הזו.

לשאלתך אם אני מכיר שמתירים איסור, כן כבוד הרב אני מכיר ואני חושב שגם אתה מכיר.
מותר ומצוה לעבור על לאו מפורש מהתורה של שקר- מפני דרכי שלום
מותר ומצווה לעבור על לאו של צער בעלי חיים, מפני הפיכת ליבו של שונא לאוהב.
ולכן מותר ומצווה ללכת לשמחה של האלמנה להגדיל אהבה ואחדות והרחקה, למרות חשש של חילול השם מדומה.

בנוגע למעינה של תורה, הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון, ואכן היא הבעיה,
  התורה כידועה ניתנהבשבעים פנים, אחת מהפנים היא שיטה  של מעינה של תורה כהגדרתך, זו היא שיטה לגיטימית ומשמשת חלק נכבד רחב ולא מבוטל של שלומי אמוני. זו היא תורתם וממנה הם ניזונים.
בעייניך זה לא מוצא חן, אפשר אולי להבין את זה. כי אתה משתמש בטרמינולוגיה ומתודה השאובה
ממקורות חיצונים גם. וזה גם לגיטימי בעייני.
מה שלא לגיטימי הוא הבוז והלעג שאתה נוקט כלפי השיטה השניה. יש הרבה טעויות ואי דיקים בשיטם, הם מעוותים את הפשט לפי דעתך? הם טועים? יכול להיות.
אבל כקורא קבוע במידה טובה, אני מרגיע אותך, אתה לא חף מכל מה שמנינו.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם. האם מותר ללכת ולהשתתף במצעד הגאווה מפני דרכי שלום? הרי מי שמשתתף במצעד לא יסייע לאיסור משכב זכור ובעילת זנות אלא רק משתתף במסיבה/תהלוכה? נישואים אזרחיים זה הכרזה של הנישאים שהם לא מעוניינים בחיי טהרה וקדושה אלא בבעילות אסורות ובזנות אז השתתפות במסיבה כזו לכאורה אינה שונה ממצעד הגאווה.

מזוהר,

למצעד אין איש מוזמן. זו הפגנה ברחובה של עיר. חתונה היא ארוע פרטי ומשפחתי, ואם הוזמנת, כנראה שיש מישהו שחשוב לו שתהיה שם.

נישואים אזרחיים זו הכרזה של שני אנשים בוגרים, שהם מעונינים לחיות יחד כשותפים בזוגיות, תוך הצהרה פומבית על היותם מיוחדים זה לזה ובלתי פנויים (קרי: אסורים ביחסי אישות לכולי עלמא, זולת זה לזה).

זכותך לחשוב שיש עליך איסור להשתתף בשמחת המשפחה, זכותך לסרב להזמנה. לענ"ד, אם הקרבה החברית/משפחתית חשובה לך, בחירה כזו תהיה שטות.
[האמת היא, שלפי סגנון דבריך, בכלל לא סביר לי שנתקלת בעבר בסוג כזה של שאלה או אתגר הלכתי ורגשי, ואולי גם לא תיתקל בו. לטעמי, יש נושאים בהם חשוב במיוחד להקפיד על "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". אבל זה רק טעמי, ואני הרי לא מתנגדת למצעד הגאוה ואפילו לא לוחמת כנגד נישואים אזרחיים, אז להקשיב לדברי זה כבר חילול השם...]

צר לי שלא הובנתי כראוי. לא אמרתי מה אני אעשה באם אתקל בכזאת סיטואציה. ברור שמצעד הגאווה זה התרסה בפומבי וחתונה אזרחית היא אירוע פרטי. אך גם אירוע פרטי נושא אופי משלו. אכן מטרת נישואים היא הכרזה של זוג שמיוחדים הם זה לזו אך התורה נתנה לכך דרך איך לעשות זאת וגם בציבור החילוני רובם מזמינים רב לסדר חופה וקידושין ואותם מתי מעט שנישאים אזרחית מתריסים אמנם באופן פרטי ולא ברחובה של עיר אך מתריסים על כך שאין הם מעוניינים בחיי טהרת המשפחה. לגבי הנידון האם השתתפות בכזה אירוע הוא חילול ה' הסכמתי עם ירוחם שזה בגדר שמא כל מה שטענתי שזה דומה למצעד זה רק לגבי הנקודה שירוחם כתב שהמשתתף במסיבה אינו מסייע לאיסור של בעילת זנות. לגבי הנידון הראשון של לשמח אלמנה כתבתי שלא תמיד חסד הוא חיובי כי במצב שהחסד בא בליווי חילול ה' (אני מדגיש: במידה והשתתפות בכזה אירוע אכן זה חילול ה') יתכן שאין זה ראוי כי זה מצוה הבאה בעבירה.

ראו נא על מה הקפידו פעם מפני חלול ה' על דברים שהיום נוטים להתיחס בסלחנות מסוימת.