|
|
| נשלח ב-29/6/2007 15:10 |
 |
| |
בן ציון, כמה שאשחק בהגדרות וככל שארגיש תחושת ניכור עזה, ואני מרגיש, זו החברה שלי. אני לומד בבית מדרש חרדי, אתחתן מן הסתם עם בחורה חרדית ומתוך בחירה כי אין מה לעשות לא החלפתי חברה.
זמן רב אני מקווה שקיימים איים של שפיות שיאפשרו לי לחיות בשלום עם בחירה זו, אף אחד לא מכריח אותי להכנס לבח"ח, לנקוט עמדה במלחמות הצלה והצלה ישראל או להתעדכן במסע הקודש האחרון של הגראי"ל בצרפת (העדכון האחרון מדווח על התקדמות בפריז וברוך השם כבר קיימים כמה משפחות תורניות שלא מחתנים את בניהם עם ספרדים), חשבתי שאעשה סלקציה, אקח מהאותנטיות, המסורת והמתח הגבוה ואלך לי לפינתי. קיוויתי וטעיתי. והסיפור האחרון רק חידד אצלי את הנקודה שהעלתי. לא משנה כמה איים של שפיות אמצא, אני לא מסוגל ולא רוצה להשתייך לחברה הזו. איך אני יכול להעריך את תורתם של אי אילו ת"ח שאמצא, אם אמצא, שעה שהם חולקים אותה מערכת מושחתת בלי להתנער ממנה?
אם ניתן היה בעבר הרחוק לזקוף את הבוטות וההתנשאות של החברה הליטאית לאיזה אידאל של תורה בטהרתה או של הפרדה בין עמי ארץ לתלמידי חכמים, בא הסיפור האחרון ומראה שאין בזה ממש. הטקס היה משפיל ולא הלכתי/תורני במידה שווה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 07:55 |
|
| |
חיים (הסוציולוג מהעמוד הראשון), לענ"ד יש לך טעות יסודית בניתוח. כמובן שכמו כל רב משמעותי יותר או פחות יש לרב גרוס "חסידים" או כל חניכה דאית להו, אבל התורים לבית ההוראה בב"ב לא נוצרים בשל אהדה, אלא למרות סיפורים שונים שנקשרו בו. הסיבה שבית ההוראה מצליח כ"כ היא שהוא ממלא ואקום. לאן ילך אברך ליטאי ממוצע בב"ב? לרב קרליץ, שם אמונים על שיטת "ר' טרפון", כלומר הכל טרף? אז לאן ילך, לבית ההוראה החסידי של הרב ואזנער? הגיע הרב גרוס והתפרץ לדלת פתוחה בהקימו בית הוראה, יושבים שם רבנים המתייחסים בחביבות לשואלים, ולא כל המראה - אדום הוא... מכאן הפופולריות, למרות ספרים על מנהג החאלקע, למשל, ולא בזכותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 08:28 |
|
| |
ooloo
אולי עדיף שנהיה שוגגים ולא מזידים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 13:52 |
|
| |
בעל בעמיו
זאת יכולת לומר עד שגיליתי את אוזנך בדבר.
עתה אתה כבר אנוס לקנות את הספר... :-)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 14:57 |
|
| |
שיר של *שלויימלע* שפורסם בעצכח.
מִי בַּחֲלִיצָה
וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה
וְנָתַתָּ
פֶּצַע תַּחַת פֶּצַע
חֲלִיצָה תַּחַת חֲלִיצָה
תַּחַת חֲלִיפָה
הִנֵּה בָּאִים הַחֲלוּצִים
הַלְּחוּצִים
הַחוֹלְצִים וְהַלּוֹחֲצִים
חֲלוּצֵי הַטַּעַם הָרָע,
וְהִנֵּה בָּאָה הַחֲלוּצָה
הַמִּתְנַדֶּבֶת בָּעָם
לְלַמְּדָם לֶקַח וּפִלְפּוּל
נְמוּכַת קוֹמָה
בְּבּוֹרְדוֹ מְשֻׁבָּץ
כֶּתֶם צֶבַע בְּמֶרְחָב לָבָן-שָׁחֹר
וְאִישׁ אֵין לָהּ
וּבֵן אֵין לָהּ
וְשֵׁם אֵין לָהּ
אֵינָהּ אֶלָּא 'יְבָמָה'
עַל בָּמָה
תְּשַׂחֵק הַנַּעֲרָה לְפָנֵינוּ
אַלְמָנָה – עַל שֵׁם מָּנָּה
אַחַת אַפָּיִם
תִּקֹּד, תִּישַׁח, תַּתִּיר, תִּירַק
- הַיְּבָמָה, מַה שְּׁלוֹם רֻקֵּךָ?
- הַיָּבָם, מַה שְּׁלוֹם לִכְלוּךְ אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיךָ?
אֶפֶס כִּי לֹא תִּהְיֶה תִּפְאַרְתָּם
לֹא תִּפְאֶרֶת לְעֹשֶׂיהָ וְלֹא מִן הָאָדָם
כִּי בְּיַד אִשָּׁה
יִמְכֹּר ה' אֶת סִתְרֵי תּוֹרָתוֹ
וְהִיא חוֹגֶרֶת שַׂק לְמוּלוֹ
עֲשָׂאוּנִי בָּנֶיךָ תֵּאַטְרוֹן
הַמְּלֶט לֹא אוּכַל
וְאֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת תּוֹרָתְךְ פְּלַסְתֵּר
בְּיַד גְּבוֹהֵי מֵצַח, זְעוּפֵי קְלַסְתֵּר
כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵיהֶם
וַיַעַן ה' וַיֹאמַר:
אַף לְמָאן דְּאָמַר
חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְיִּבּוּם
שֵׂכֶל קוֹדֵם לִשְׁנֵיהֶם.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 16:01 |
|
| |
ooloo
עד כאן.
זה שעירית ירושלים משלמת לי כסף על שחצאיות בנותי מטאטאות את העיר רלבנטי לנושא?
אבל מאידך לבתי הבכירה יש רישיון, האם גם זה כלול בספר?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2007 21:16 |
|
| |
בעזהי"ת
לומד מכל אדם הנכבד מאוד.
תודה על תגובתך.
אלא שלא אוכל לשוש עליה כדברי אמת נכוחים.
שלהעמיד את הפלוגתא על המעשה שהובא כאן לפנינו, פלוגתא ובה קריאה לשמור על מצוות התורה הקדושה, שציווה עלינו ה' יתברך להשמר מאוד ולא לענות ולצער את האלמנה, כאילו היא "גבוהה גבוהה", זה פשוט מעשה תעתועים.
ועוד, שלא אוכל להבין למה לכתוב דברי ביקורת כגון אלה שכתבתי כאן, או שם, הם אשכול ביזוי וכו'. לפי גישה זו, הפכת חלק נרחב מהדיון ההלכתי לדורותיו -תנאים ואמוראים וגאונים וראשונים ואחרונים- להיות בזיון תלמידי חכמים. הפכת את הראב"ד לגדול מבזי התלמידי חכמים, רק בגלל שההין לחלוק על הרמב"ם, וכיוצא באלו דברי מופרכות אשר לא שמענו מעולם.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
תוקן על ידי 000_אלישיר ב- 01/07/2007 21:15:15
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 10:47 |
|
| |
מצוות צריך לקיים, אך לא כל מצווה חייבים לקיים בפרהסיא.
תמהני - האם זאת הפעם הראשונה שמזדמן מקרה בו אישה מתאלמנת ללא ילדים ולבעלה יש אח?
שתי שאלות מעניינות אותי:
האם גם גיס נשוי חייב בחליצה? ז"א - בעצם הוא יכול לשאת את האלמנה, על אף שבימינו אין נושאים יותר מאישה אחת בגלל חרם דרבנו גרשום?
אם אח הבעל הוא בגיל הנערות - האם גם חייב בחליצה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 11:59 |
|
| |
עוז והדר
אתה מעלה שאלות מעניינות מאד.
זאת כיון שיש לנו כלל בגמרא כי "כל העולה לייבום עולה לחליצה, ומי שאינה עולה לייבום, אינה עולה לחליצה". זה אומר כי אם אין ייבום אין חליצה.
אבל לכלל זה יש יוצאי דופן.
גיס נשוי יכול לשאת את אלמנת אחיו הזקוקה לייבום, וזה מדין תורה. אבל הוא יהיה חייב בחליצה משתי סיבות. ראשית, לפי פסק הרמ"א בשו"ע, שמקובל במדינת ישראל גם כחיוב משפטי להבדיל, כי הוא חייב לחלוץ. ושנית בשל תקנת רבנו גרשם, שאין לקחת אשה שניה (למרות שיש שטענו כי רגמ"ה לא גזר באופן זה). כמו כן, הבעל מתחייב לאשתו בכתובה שלא לקחת אחרות על פניה...
לפיכך, כל מה שנותר לעשות הוא לחלוץ, גם אם שניהם רוצים ייבום.
לגבי מצב שבו האח היחיד שיכול לחלוץ הוא קטן ואינו בר חליצה, נוצרת בעיה כואבת מאד. גם אם האח תינוק בעריסה, כל עוד נולד לפני מות אחיו שהותיר את האלמנה, יש חיוב ייבום וחליצה. לכן אין לאשה האומללה ברירה אלא לחכות שיגיע לגיל מצוות, 13, ואז יחלוץ לה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 15:07 |
|
| |
בגיל 13 חייב בחליצה? מסכן..
ושוב - זאת הפעם הראשונה שיש כזה מצב, הרי זה מצב שכיח מאד?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 15:52 |
|
| |
בעזהי"ת
עוז והדר.
שכיח היא מילה יחסית, ולכן אינה מדויקת די הצורך. חליצה אינה דבר שכיח, אבל היא דבר שבהחלט מתרחש פעם בפעם.
וכפי שהבאתי לעיל, שאבי מורי הרה"ג, בעצמו היה צריך להחלץ ביד אלמנת אחיו שנפטר בגיל צעיר, ועוד ציינתי בזאת שהחליצה נערכה בפני בית דינו של אחד מגדולי ההוראה באותו הדור -וממש לא נערכה בהתוועדות ופרהסיה המונית, אלא בנוכחות מניין אנשים לערך.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 16:01 |
|
| |
כל אדם נשוי שנפטר - כמעט תמיד יש לו אח בגיל כזה או אחר - לא? אם כן - המצב די שכיח.
וכן - למה לעשות בפרהסיה? יפה עשו אצלכם שהיה רק מניין אנשים - כך צריך לנהוג
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 16:17 |
|
| |
בעזהי"ת
דרך העולם, שבני אדם מגיעים לרוב ימיהם טרם ילכו לעולמם, ולכן ממילא שאלמנות בגיל צעיר כבר אינה דבר שכיח. ואם מוסיפים על זאת דרישה נוספת -שתהא זו אלמנות מחוסרת ילדים, מובן מאליו ש"די שכיח", זו הגדרה מוגזמת מידי.
למה לעשות בפרהסיה.
בהלכה מופיעה הדרישה לעשות החליצה בפרסום. הן כדי שידעו שזו אסורה לכהן, והן כדי שידעו שזו פנויה וידעו להציע לה הצעות חדשות. לכן במקום שלשה דיינים, מצורפים חמשה דיינים, ולכן עושים זאת במקום שיש בו עוברים ושבים, ולא בדלתיים סגורות.
אלא שיש הבדל בין לעשות משהו באופן שידעו עליו בני העיר -שהשמועה תתפרסם, ובין לעשותו בהתכנסות כל בני העיר. חוששני שאותם תלמידי חכמים שהנהיגו לעשות החליצה קבל עם ועדה, החליפו את הצורך לתת לחליצה בפרסום, בצורך לעשותה בהתכנסות המונית -דבר שאינו נזכר בהלכה כלל, ואף לא במסורת בתי הדין מדורות קודמים.
(כללית, לחברי האשכול:
כתבתי באשכול בבח"ח, דיוק שאפשר להוכיח ממנו שאמוראים עצמם לא ערכו חליצה אפי' במניין, דהרי בסוגיא ביבמות מוזכר שרב כהנא ורב יהודה -כל אחד במקרה אחר, בקשו מאחד התלמידים להצטרף אל הדיינים, כדי שיהיו ה' דיינים ויהיה פרסום. והרי חליצה כשרה לעשותה בפני הדיוטות! כל שכן בפני ג' דיינים מומחים שיצרפו אליהם ב' הדיוטות! ואם כל כך היה שם המון עם -לא היה צורך להזמין במיוחד את התלמידים כנ"ל להצטרף, שהרי היו שם הדיוטות למכביר. אלא ע"כ שלא היו).
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2007 16:47 |
|
| |
מימוני!
היום עושים חליצה ולא יבום מפני החשש לדברי אבא שאול..
|
|
|
|
|
