שבת פרשת בלק

ב"ה.
ביאורים לפרקי אבות

פרק ו' משנה ה'
"אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד. יותר מלמודך עשה, ואל תתאוה לשולחנם של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך."

לענין "גדולה" אומרת לנו המשנה "אל תבקש" ואילו לענין "כבוד"-"אל תחמוד".  משמעות הדברים היא ש"כבוד" - לא רק שאין "לחפש" אלא אסור "לחמוד" אותו כלל. לעומת זה "גדולה", אין "לחפש" אחריה ולבקשה, אך אין מניעה לחמוד אותה, שהרי לא נאמר "אל תחמוד גדולה" אלא רק "אל תבקש" והדבר דורש הסבר.
עוד צריך הלבין:מהי הוראת המשנה "יותר מלמודך עשה"; אם כוונתה לומר שיש ללמוד תורה יותר מהרגילות, היה עליה לכתוב זאת באופן ברור ומפורש - "יותר מלמודךלמד"!
הביאור בזה: בלימוד תורה יש מעלה ועדיפות לליוד החותר אל ההלכה. כי בכדי לברר את סוגיות הש"ס, ולמצות את הדיון בשיטות הפוסקים עד לפסיקת הלכה למעשה, דרושה יגיעה והעמקה מיוחדת.
לאור זאת, היה מקום לומר כי לימוד להלכה ולמעשה כדי להיות מורה הוראה בישראל הוא לימוד נכון ורצוי, שהרי באופן כזה הלימוד הוא בדרגה גבוהה!
משמיענו התנא ואומר:"אל תבקש גדולה לעצמך". בבואך ללמוד תורה אל תעשה זאת לשם "גדולה"- להיות "מורה הוראה". לימוד תורה באמת הוא לימוד "לשמה", לשם התורה עצמה, ולא לשום מטרה אחרת (ואם נקבע לך משמים תפקיד של מורה הוראה בישראל יזמינו לך זאת מלמעלה).
וכך אפוא מתפרשים דברי המשנה:"אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד". כבוד - הוא דבר שלילי, שהרי "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם",ולכן אל תחמוד אותו אפילו בלבך. "גדולה",לעומת זאת, מותר לרצות, אין כל פסול בשאיפה לגדלות בתורה עד לדרגה שיוכל להורות הלכה, כי על-ידי זה הוא מתעלה בתורה. ובכל זאת "אל תבקש גדולה". אין לרדוף ולחפש אחר גדלותזאת [ואולם לכשיציעו לו משרת מורה הוראה יכול לקבלה].
מכיון שאסור לחמוד כבוד ואף גדולה אין לבקשר - יכול הלומד לחשוש, שמא יהא לימוד התורה שלו נטול כל "חיות" - כי הנפש הבהמית מקבלת "חיות" רק כאשר יש לה כבוד וגדולה - והרי הלימוד צריך להיות ב"חיות" (גם של ) הגוף והנפש הבהמית!
על כך מוסיפה משנתנו ואומרת, "יותר מלמודך עשה" -"עשיה" מלשון כפיה, אף אם אין לך "חיות" ותענוג בלימודך, כפה על עצמך ("עשה") ולמד "בקבלת עול" במידה גדולהיותר מאשר "התענוג" המוגבל שלך.
(לקוטי-שיחות, כרך ד', עמ'1240)

צריך הבין: מדוע יתאווה העוסק בתורה לשולחנם של מלכים, עד שצריך להזהירו מפני זה?
יתירה מזאת: מסדר הדברים במשנה משמע כי גם אם מקיים האדם את ההוראה הקודמת במשנה - "אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד" - עדין צריך להזהירו ש"אל תתאוה לשלחנם של מלכים"! מהי פשר תאווה זו שכל כך צריך להזהיר מפניה? מאידך גיסא, צריך להבין: מהלשון "ששלחנך גדול משלחנם" אפשר לדייק שעצם התאוה "לשלחנם של מלכים" אינה שלילית כל כךורק שאין בה צורך מפני ש"שולחנך גדול משולחנם"!
ביאור הענין:
במשנתנו מדובר על אדם שעמל ויגע בתורה מעל ומעבר לתענוג שיש לו בלימוד מצד עצמו. לאדם זה הבטיחה התורה "אם בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה - "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'", דהיינו שכל צרכיו הגשמיים מובטחים לו. ומכיון שכל צרכיו בעולם יהיו בידו הרי הוא "בעל הבית"  ושליט על כל העולם, בבחינת "מאן מלכי רבנן".
על כך מוסיפקה המשנה ואומרת "אל תתאווה לשולחנם של מלכים "; אף שהקב"ה נותן לך "שולחן של מלכים" כשכר על עמלך בתורה - אל ל ךלהתאוות לכך. המשנה אינה אומרת כי אין להתעסק בדברים גשמיים. אדרבה, צריך להתעסק בדברים הגשמיים כדי "לבררם" ולהעלותם לקדושה. ההוראה היא רק לא להתאוות להם ולהתענג מהם.
על כך נשאלת השאלה - אם הפירוש ב"שולחן מלכים" הוא "עבודת הבירורים", "לברר" ולזכך את הגשמיות ועל ידי זה מתעלה גם האם ה"מברר" מדוע אם כן לא להתאוות "לשלחנם של מלכים"?
על כך התשובה היא - " ששלחנך גדול משלחנם". כלומר, על אף המעלה הגדולה ב"עבודת הבירורים", אין היא מגיעה לדרגה הרוחנית המושגת בכח לימוד התורה. כי על ידי לימוד התורה, האדם מתאחד עם מלך מלכי המלכים הקב"ה. נדרשת אמנם גם "עבודת הבירורים", אך יש לדעת כי תכלית הלעיה היא זו המושגת על ידי לימוד תורה - "שולחנך גדול".
(לקוטי -שיחות, כרך ד', עמ' 1241)

(הרבי מליובאוויטש)



שבת שלום והצלחה רבה לכל בית ישראל


__
www.askmoses.com