קודם כל, תבוא הברכה על משתתפי הפורום
מצאתי כאן עניין רב התדיינויות מאירות עיניים (וגם מעירות תאי מוח רדומים)
לענייננו, אני מקווה שהשאלה שלי תהיה מקובלת על הפורום ואופיו.
ובכן, חלקנו מגדלים בביתם בעלי חיים והשאלה היא האם כאשר בעל החיים חולה ובא בימים מותר לעשות לו המתת חסד על מנת שלא יסבול. לכאורה ההגיוןהבריאה אומר שכן, למרות כל הצער והקושי ועדין העם הדבר מוסרי מבחינת ההלכה ?
ידיעותי לא כאלו רבות אבל האם התערבות כזו במעשה הבריאה היא מקובלת שכן אולי הסבל אותו עובר בעל החיים הוא חלק מהתיקון שלו עצמו בגילגולו הנוכחי ולכן צריך "לתת לטבע לעשות את שלו" או שמא יש לנו מחוייבות מוסרית לא לגרום צער ולסיים את חיי בעל החיים בצורה הומנית.
אודה לכם מאד על תשובתכם המהירה על אף שאיני חבר בפורום והדיוט מוחלט.
שבת שלום
אופיר.ד
נשלח ב-29/6/2007 16:54
תודה לך על תשובתך מיכי ועל שהקדשת מזמנך.
כפי שהבנתי מתשובתך אין מניעה לעשות המתת חסד לבעל חיים כדי לא לגרום להם צער והסוגיה היא האם הדבר בגדר היתר או בגדר חובה. כמובן שאין שום רצון לגרום סבל וצער לבעל החיים אבל שאלת ההתערבות המעשה הבריאה סבוך יותר לדעתי.
אתה מביא כדוגמא שאם אסור לנו להתערב במעשה הבריאה אזי אסור לנו גם לנסות לרפא את בעל החיים. על אותו המשקל אפשר לטעון אם בעל החיים רעב אין צורך לספק לו אוכל כי הקב"ה ברא אותו עם תכונות שמאפשרות לו לצוד ו/או להשיג את האוכל בכוחות עצמו. ברור ששתי הדוגמאות מוטעות כי הן סותרות את עיקרון צער בעלי חיים.
אנסה למקד יותר את הסוגיה. נאמר שהקב"ה קוצב את זמנו של כל יצור חי עלי אדמות (הייתי מביא סימוכין אבל אינני בקיא כל כך), אם כך הפעולות שבהן יש לאדם השפעה ישירה היא על איכות החיים של בעל החיים (אך גם זאת למעשה נקבע ע"י הקב"ה). העניין הוא שאם גורלו בעל החיים למות בתאריך מסויים בחולי מסויים ההתערבות שלנו בהמתת החסדלפני זמנו הקצוב (שאינו ידוע לנו), מנימוק צער בעלי חיים, יש התערבות במעשה הבריאה ?
נוצרה כאן סתירה שמעניין אותי לדעת כיצד נתן ליישבה.
אפשר להוסיף לכך את המשקל של תיקון הנשמה, למי שזכה להגיע לדרגות של הבנה בתחום. אם גילגול של נשמה מסויימת בבעל חיים הוא התיקון שאותו צריכה לעבור אותה נשמה אזי ההתערבות שלנו בקציבת משך חייו של בעל החיים ודרך סיומם הינה בגדר התערבות במעשה הבריאה.
בכל אופן, תודה לך על תשובתך המהירה ועל שהארת את עיניי.
שבת שלום ומבורך
נשלח ב-29/6/2007 17:03
אופיר,
דומני שאין מקור שאורך החיים קצוב מראש, לפחות לא יותר מאשר שאיכות החיים קצובה מראש.
לגבי שתי הדוגמאות, הרי אם צער בעלי חיים מחייב להרוג את החיה הזו, אז גם ההתערבות הזו סותרת את צער בעלי חיים.
_________________
מיכי
נשלח ב-29/6/2007 17:33
ראה אגרות הרמב"ם מפורשת דעתו שם שאין קץ האדם גזור
נשלח ב-29/6/2007 18:34
ברור שאין קצבה מראש לחיים הרי כל ראש השנה ויום כיפור אנו עומדים למשפט כמו שאומרים אנו בתפילת ונתנה תוקף בראש השנה יכתיבון וביום צום כיפור... מי יחיה ומי ימות וכו. והרי כל העולם עומד לדין ואף דגים שבים רועדים. ואף אם קצוב הזמן מיום הדין הזמן שנקצב הוא עד שתמית אותו ואתה כנראה כך נגזר תהיה רק השליח. ואמנם אין זה מחייב שאין יכול להשתנות במשך השנה גזירה שנחתמה ביום כיפור שהרי נוהג שבעולם להתפלל על חולים וכדומה ואין כאן המקום להאריך בעניין.
