מתי הגדוילים יצאו לפנסיה?

לא גדלות בתורה, לא כריזמה, ולא ירושת התפקיד, אף אחד מהם אינו מתכון להיות 'גדול' חרדי.

אלס איז סוציולוגייע.

בניגוד למנהיגות פוליטית בה צריך להפגין כישורים, ובניגוד למנהיגות דתית בעולם כולו שיש צורך ברמת דתיות גבוהה ובקורטוב של שאר רוח, אצלינו הכל בא מלמטה, תהליכים חברתיים מעלים אנשים לקצה הפירמידה, כאשר הדמות הופכת להיות פונקציונר חברתי בטיימינג נכון. גם דפוסי ההערצה משתנים לעינינו במהירות, ובימינו הם תלויים לחלוטין בתקשורת. לא ה'גדול' עושה את הקמפין אלא הקמפיין עושה את הגדול.

 ועדיין הכל תלוי במזל, ואין מזל לישראל אם יש מזל לכאלה גדולים.

בפועל מנהיגי העם היו הרצל, בן גוריון, ז'בוטינסקי ועוד כמה אנשים - כולם ללא ידע תורני וחלקם עויינים את המסורת. בלעדיהם היינו עוד בגולה. רבנים לא ניסו להנהיג את כל העם והסתפקו במעמד מכובד בין שומרי המצוות. במקום להיפתח אל העם (ואין הנהגה בלי פניה להמונים) הם הטיפו להסתגרות והתבדלות.

זו בכלל שאלה אם הטיפוס של למדן מתאים להתמודד בזירה הפוליטית כמו שראינו אצל בן גוריון או בגין, ואם איש ההלכה כגון אלה שאנחנו מכירים בימינו יכול להחליט על פשרות מעשיות ומוסריות שעושים מנהיגים. הנהגה וניהול הם מטבעם בעלי אופי אופורטוניסטי. מסלול הקידום של מנהיגים בימינו קשור בשנים של פעילות מפלגתית בדרג בינוני או של קידום בצבא. אפשר לבקר את מה שמושג כיום, אבל בעבר הלא רחוק אנשים כאלה הצליחו יפה. לא נראה לי שהרב שך היה יכול להשיג מה שהשיג משה דיין.

_________________

אבהו,
אכן, זו באמת מוגבלות אישית שלך. אם מבט חלקי שאינו מצליח להיכנס לנעליים של האחר מוליך אותך לא לראות מעלות ברורות שיש בו (על אף המגרעות שודאי קיימות), ולפסול אותו באופן גורף (ואתה ממשיך לא להתייחס להערותיי, כנראה מן הסיבה שכתבתי), אז אכן יש כאן מוגבלות אישית שלך.

מזוהר,
אתה עושה את התורה קרעים.
בזמן שיש סנהדרין החיוב של לא תסור חל על כל הלכה שבוררה בבית הדין הגדול, בלי שום חילוק בין דבר קטן לדבר גדול. (אם כי מטבע הדברים הדברים הקשים יותר הם אלו שמגיעים להכרעה בבית הדין הגדול, ולא אצל רב שכונתי)

בכל מקרה היות וכיום אין הנהגה רבנית מקובלת על כלל הציבור, שהרי הליטאים ככלל שומעים לרב אלישיב, שטיינמן וכו' חסידי גור לאדמו"ר שלהם, חסידי בעלז לאדמו"ר שלהם וכו'.  ואם כך  לאיש שעשה את רב פלוני לרבו, מאיזו סיבה שלא תהיה יש מחויבות לשמוע להוראתו, אבל לא למי שלא קיבל אותו כרבו.
ממילא הכל נשאר עניני "השקופה"  ליצירת מעמד והנהגה בציבור החרדי-דתי, והתורה אינה אלא כקרדום לחפור בה, לטובת חצר X או Y, שרק ממנה יוצאת תורה ה' תמימה לישראל ולעולם.
                או במילים אחרות חילול ה' והתורה.

איש ציפורי. בזמן הסנהדרין כל המגזרים שומרי התורה היו כפופים לסנהדרין ולא היה חולק. כיום שלכל מגזר יש את רבניו אני מאמין שאפשר להשתייך לציבור החרדי או לכל מגזר תורני אחר בגלל המנהג הכללי של הציבור בו ומימילא לגבי הנהגות של הציבור צריך לקבל את מנהיגיו. לגבי הלכה ספציפית ואישית גם בתוך הציבור הגדול אפשר להתנהג בתור פרט. כמובן גם מנהיגים של ציבור אחר הם אנשים גדולים שאסור ח"ו לזלזל בהם אך א"א לרקוד על כל העדות והמגזרים.

_________________

מזוהר,
רעיון יפה, אבל לא הבאת שום סימוך לכך שיש איסור "לא תסור" לגבי ההנהגה הכללית במצב היום.
כוורטים ב"השקופע" זה אולי שווה משהו, כאמת הלכתית ממש לא, וכשזה הופך לכלי פוליטי המצב גרוע בהרבה. (זה המצב היום :-(   )

אישציפור. הסימוך הוא יפתח בדורו כשמואל בדורו אך ברור שבדורינו יש הרבה מגזרים ומנהיגים וא"א לשמוע לכולם ולכן כל אחד נוהג כמנהג אבותיו ולפי השקפתו בבחירת הציבור והמגזר בו הוא חי. לגבי הלכה ספציפית ברור שלא צריך לנהוג כל מנהג והלכה כמו מנהיג הציבור אלא לפי המנהג של בית אבותיו והרב שהוא עשה לעצמו ללמוד ממנו תורה ולשאול אותו הלכה ולאו בדוקא המנהג הפרטי של מנהיג הציבור והאנשים שעשו אותו לרבם גם במנהגי והלכות ביתם. לדוגמא אם מנהג ביתי לאכול שרויה בפסח או להתפלל נוסח אשכנז אני לא ינהג את מנהגו של מנהיג הציבור באם נוהג אחרת.

_________________

וידועים דברי ר' יצחק אלחנן: כד הוינא טליא כבר שלושים או ארבעים, אזי הייתי קובע את כל עיתותי בתורה ויראה, ואז הייתי אכן ראוי להוראה ולהנהגה, ואז לא בא לי אדם ושאלתו בפיו, ואילו עתה שזקנתי ועייפתי ורוב ימי בין הרופאים ובימטת חוליי, באים אלי מכל קצוות ארץ לשמע דברי!

כמו כן יש בנותן לטעם להזכיר את ההלכה כי 'זקן מפולג' דינו כערירי ואינו ראוי להיות דיין שכן סרה ממנו תכונת ה'רחמים' הבאה בעקבות גידול ילדים, ואם בדיינים הדבר אמור ק"ו בשרי רבבות.
[אלא מאי אית לך למימר, שנטלו שררה לעצמם, ולא היתה לנגדם תורת ה' או טובת העם]

יש גם אחרים:

יש לציין כי על פי ויקיפדיה הרב לפקוביץ בין 88  כך שתשובת השכן, עדיין לא מוצאת חן בעיני, ואם הוא רוצה אפשר לשנות את שם האשכול, האם הגדולים יוצאים לפנסיה בגיל 88?
ולבד זה, מקורביו ודאי יטענו כי הוא לא פרש ל'גימלאות' אלא הוא פרש ל'הנהגה'.

"עמי ארצות,משמזקינים,דעתם נטרפת עליהם, תלמידי חכמים כשמזדקנים דעתם משתבחת עליהם"

אפשר לפרש זאת שעיסוק אינטלקטאולי מונע סניליות לעת זקנה - מתפרסמים מדי פעם מחקרים כאלו.
במובן הפשטני זה נכון? יש נתונים שתומכים בכך?
פעם מישהו הביא פה בשם אחד מאדמור"י צאנז שאל לרבנים להורות לעת זקנתם.

איגוד שחקני הששבש פרסם פעם שמשחק בן שלוש שעות מידי יום  מחדד את הזכרון איך להגיע הביתה.

[צענע,

אני מנחשת שלא "עמי ארצות" חיברו את הפתגם הזה...]

הם צלולים כמו חדש. הלוואי על כל הזקנים צלילות דעת שכזאת.