|
|
| נשלח ב-8/7/2007 18:35 |
 |
| |
ירוחם. אם דינו ככל רודף שבתורה יקשו כמה עניינים א. אדם אחר שהיה הורג את פנחס היה פטור? (לא שזה הוכחה אבל מדברי הגמרא "נתהפך עליו זמרי" משמע זמרי ולא אחר). ב. לא נראה שדין רודף הוא מדין הקם להורגך או להפך. דין רודף הוא לא בהכרח מצוה להרוג יתכן שהוא רק התרת דם הרודף משא"כ הקם להורגך מצווה היא ה'השכם להורגו'. ג. שאלתי שאלה נוספת איך לזמרי מותר להרוג את פנחס הרי היה לו לפרוש ובכך להציל עצמו. ואין זה דומה כלל למצילו באחד מאיבריו שעל הנרדף עצמו לא חל חיוב זה כמו בבא במחתרת שמותר להורגו ואין צריך להצילו באחד מאיבריו, שהרי יכול כאן להציל ע"י עצמו (שיפרוש) ולא ע"י אחר בפגיעה קלה יותר דהיינו שכלל אסור לו לפגוע ברודף היות שהוא הרודף של עצמו. ד. אם הוא קיבל שכר רק בגלל הקנאות ולא בגלל שיש לו מצווה להרוג מדוע אם פרש זמרי ואח"כ הרגו פנחס דין פנחס לההרג כדברי הגמרא שם, הרי קנאות יכולה להיות גם רגע אחר סיום המעשה הרי בא לקנות קנאת ה', וחרון ה' על חטא הוא לאו בדוקא בזמן החטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2007 19:46 |
|
| |
זוהר
אתה שוב חוזר על זה כי זמרי יכל לפרוש. וכי למה שהוא יפרוש, הרי הוא עשה זאת במטרה אידיולוגית, כפ שכתבתי בפ בלק..
ובא נניח שהוא עבר לתאבון, ואינו חפץ לפרוש, בגלל זה רשאים להרוג אותו לפי דין? לפי איזה דין מותר להרוג בועל ארמית?
הגמרא אומרת שאם זמרי היה פורש שניה לפני שהרומח קטל אותו, פנחס היה מתחייב בנפשו.
יש להניח כי אם אדם היה רואה את פנחס רודף אחרי זמרי להורגו. ולא ראה את כזבי עם זמרי
ו כלומר שלא היה מבין את המצב, והיה הורג את פנחס- הוא היה פטור.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2007 20:13 |
|
| |
ירוחם. א. כל רצוני הוא להוכיח שפנחס היה רודף מסוג אחר ולא רודף ככל הרודפים (דינית) וזאת משום שלא היה בו דין שהותר דמיו וגם הנחתך שההורגו היה פטור זה רק בגלל שהוא שוגג שלא ידע על כזבי ואם היה לו דין רודף רגיל גם אם היה יודע היה פטור כי דמו הותר. ב. ההיתר של פנחס להרוג את זמרי זה לא היתר כמו היתר ב"ד אלא ודאי קנאות ואני חוזר בי מדברי בעניין (ד.) וכן ראיתי במאירי שם שהמצוה וההיתר להרוג בקנאות היא רק בזמן העבירה בלבד. ג. כל מה שאני רוצה להוכיח מהשאלה שאם יכול הוא לפרוש מדוע יפטר אם הרג את פנחס, שאין הוא רודף קלאסי כי ברודף רגיל על אף שדמו הותר מצווה להצילו ולא להורגו ואם הורגו חייב וכאן שיכול הוא להציל עצמו ומימילא את רודפו עדיין הגמרא אומרת שהיה פטור אם הרגו. מסקנתי היא שפנחס היה רודף רק לגבי זמרי ולגבי שאר העולם היה אדם המקיים מצווה אך קיום מצווה אינה כשליחות ב"ד ולכן לגבי המותקף הוא בגדר הקם להורגו ולא משנה מחמת מה ויכול להורגו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2007 09:16 |
|
| |
תודה מיכה.
התשובה שלך מספקת וי"ל למה לא התחילו את פרשת פנחס מ'וישב ישראל בשיטים', כי אז היתה הפרשה גדולה מדי (אם נניח שרף פרשת נשוא על חנוכת הנשיאים שבה, הוא הגבול).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 09:38 |
|
| |
נושאי פרשת פינחס
ברית שלום וצררה כ"ה י'-כ"ו א'
פקודי ערבות מואב כ"ו א'-כ"ו ס"ה
צלפחד ונחלת המת כ"ז א'-כ"ז י"א
מינוי יהושע כ"ז י"ב-כ"ז כ"ג
תמידים ומוספים כ"ח א'-ל' א'
סיכום פרשת פינחס לנושאיה
פרשת פינחס מתחילה את סיומו של ספר במדבר במנותה את העם באי הארץ ובדברה על הורשת הארץ ועל ההנהגה שלאחר מות משה. עבור קנאותו שהשיב פינחס את חמת השם מבני ישראל, ניתן לו ברית שיהיה לו ולזרעו כהונת עולם כנאמר ברית שלום, וצררה נצטוו כלפי המדינים על דבר פעור ועל דבר כזבי. לאחר סיפור המגיפה, ניתן מנין בני ישראל פקודי ערבות מואב על שבטיו ומשפחותיו להם תיחלק הארץ לנחלה ואף משפחות הלוי אשר לא ינחלו את הארץ בגורל. מפני חשש הבנות לנחלתן עקב מות אביהן ללא בן, אמר השם למשה על ירושתן את הארץ של בנות צלפחד ונחלת המת על סדריה, שנאמר בהקשר זה. כאשר אמר השם למשה טרם מותו לראות את הארץ מהר העברים, דיבר משה להשם לפקוד איש על העדה ואמר לו השם על מינוי יהושע. בסוף הפרשה ניתנה רשימת קרבנות הציבור הקבועים לכל יום ולהתווסף עליהם במועדים שהם קרבן עם אלוקים המייחס את חייו בארץ לאלוקיו אשר ייעשה בהיכנסו לארץ, הלא המה תמידים ומוספים החותמים את מצוות ה' שבספר במדבר שהוא ספר העם סביב למשכנו לעומת ספר ויקרא העוסק במצוות היחיד. [בהמשך אך את שמוסיף האדם על עצמו וחלוקת הארץ.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2008 17:46 |
|
| |
הפרים בסוכות
היש למישהו הסבר על הכמות וסדר הקרבת הפרים בסוכות(אני מצרף לינק שעוסק בייחודיות של קרבן חג הסוכות אך לא מסביר את ענין הפרים לינק)
_________________
תוקן על ידי משכיל_זוהר ב- 15/07/2008 17:52:24
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2008 19:37 |
|
| |
גמרא היא
סוכה דף נה:אמר רבי (אליעזר) +מסורת הש"ס: [אלעזר]+ הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך. אמר רבי יוחנן: אוי להם לגויים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים - מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?
ולמה בדיוק בחג הסוכות? חג הסוכות משמש כאנטי תזה של מצוות התורה והאומות
עבודה זרה דף ב .
דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו] בחיקו, ואומר: למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר: +ישעיהו מג+ כל הגוים נקבצו יחדו [וגו'], אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה
דף ג
לא, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי ליה מצוה קלה? משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: +תהלים ב+ ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. מקדיר, והא אמרת: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו! משום דישראל נמי זימני
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2008 16:47 |
|
| |
זהו הסבר שעל פניו הוא דרשני.
ובכלל האם יש בתנ"ך התיחסות מפורשת למושג שבעים אומות.
בכונה לא צינתי בשאלתי את המושג שבעים כי אינני בטוח שזהו הכוון היחידי להבנת הענין.
שאלתי ג"כ מהו ההסבר בסדר היורד.
_________________
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/7/2008 23:25 |
|
| |
משכיל זוהר
אני סקרן להבין את דעתך כמשכיל. האם אתה מתאר לעצמך, אפשרות להסביר את תורת אלוקים, בלי להשתמש בדרש?
התורה- כלומר אלוקים לא הסביר את הסיבה, או הכוונה של מצווה זו, או אחרת, איך אפשר להבין ולסביר אתזה בלי דרש?
כל הדרשות הן דרשות אנושיות, המבוססות על הזיותיהם ומחשבתם המוגבלת של בני אדם, ילודי אשה, אבל זה מה שיש, אין משהו אחר הידוע לנו היום!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2008 16:59 |
|
| |
כן לדעתי אפשר וצריך להסביר את מצוות התורה לפי טעמים ותפישות אנושיות פשוטות ישרות וברורות (כמובן שמקום נכבד יש לו לדרש ויש בו הרבה עומק אך אינו מיועד לכל אדם ) הדברים ידועים וברורים לכל לומד תנ"ך בעיון (בפרט אם גם קרא ספרי חוקים אחרים מזמן כתיבת התנ"ך) .
אצטט מדברים ד ונחמיה ט:
ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ו וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. ז כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו. ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם (אפי' הגיים מבינים טעמי המצוות ! )
וְעַל הַר-סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים
נכון רוב טעמי המצוות לא נתפרשו בתורה ,וברור שאין לנו אפשרות להבין דעת עליון (הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא אִם עַד-תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא. ח גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה-תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה-תֵּדָע. ט אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי-יָם ),אך שומה עלינו להבין כפי השגתינו את טעמי המצוות (אני יכול לומר מנסיוני -יגעת ומצאת תאמין).
סתם הערה -הגדרתך את דברי חכמי ישראל צרמה לי מאוד.
תוקן על ידי משכיל_זוהר ב- 17/07/2008 17:15:52
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2008 18:08 |
|
| |
משכ"ז,
מתוך זכרון ולא מתוך עיון לא אמנע מלרשום את הזכור לי שלימדוני בנושא לפי נקודות בסיסיות הניתנות לחיבור בדעת חכם ודי למשכיל הזוהר.
א. חג הסוכות הוא "חג השנה" דהיינו החגיגה העוצמתית ביותר החוגגת את כלל חיי השנה.
ב. הקרבנות מסמלים את הבעת שייכות החיים לה'.
ג. הפר מסמל את החיים העוצמתיים ביותר בקרבנות הכשרים [השווה חטאת הקהל והנשיא].
ד. קבוצה של שבעה היא כמו עדר שלם* המבטא גם עוצמה כמותית של החי.
ה. הכפלה מסמלת עוצמה יתירה [השווה לידת נקבה שגופה מתוחכם-מסובך יותר ללידת זכר].
ו. גיוון המספר מעצים את החגיגה [ושמירת הסדר בגיוון שומר על הרצינות].
בתקווה שהועלתי!
*ר"ל מינצברג נדמה שאומר "סטאדע" להסביר "שבעה כבשים", מלה ביידיש שאיני יודע לתרגמה בדיוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2008 19:10 |
|
| |
משכיל_זוהר
על דברי ירוחם אלו נאמר הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כך שאין לך מה להפגע בשם חכמי ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2008 21:41 |
|
| |
משכיל
חזרתי וקראתי את דברי ולא הבתי בדיוק מה צרם לך? אולי המילה הזיותיהם? נביא- הוא חוזה, הוא רואה מראות אלוקים.
איש רוח =הוא הוזה, כשדבר לא כתןב בשום מקום ואדם ממחשבתו הגדולה והעמוקה אומר רעיון- הוא הוזה,
מה הלא בסדר בהגדרה הזו? איך אתה הית מגדיר רעיון של אדם, שלא קרא וראה בשום מקום?
איך היתה מגדיר את דבריו היפים של וטו, מה הן? המילה הזוי שלילית רק בעייני האדם שחושב שהיא שלילית. בעייני היא מילה חיובית ביותר
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2008 08:49 |
|
| |
ווטו1
מה רע במלה 'עדר'?! המובן הוא קבוצה, חבורה, כנופיה,
במלה זו באידיש רוצים להדגיש את העדריות שבקבוצה מסוימת!
אולי הפירוש שהזכרת רוצה לומר שאין חשיבות למספר, כי בעדר הדגש הוא על העדר ולא על הפרטים שבו.
|
|
|
|
|
