פנחס

עדת קרח לא היה להם חלק בארץ - ב"ב קיז:
וראה כאן - http://goo.gl/LK7npZ - לקראת הסוף שמציע שהמנין הלא-עגול של שבט ראובן (ושלושים) בא לרמוז את החסרים שמתו.

אריאל73 – האם קראת את זה לפני שענית?...

יש3 כתב:
[quote]ווי, איך לא חשבתי על זה?
סיכום המסעות היה צריך להיכתב מיד כשמגיעים לערבות מואב, ואז מצוות התמידים ונדרים שהצטוו אז, אלא שפתאום בא בלק ואז היה המעשה בבנות מדין, ואי אפשר היה לחזור לסדר כי לה' לא דחוף לצוות לצרור את מדין, אבל אז הוא נזכר שבעצם זה לא דחוף, אבל כן דחוף לצוות לעשות מניין של יוצאי הצבא לקראת הכניסה לארץ ולומר שאלה ינחלו את הארץ ובאיזה אופן; זה כמובן עורר את בנות צלפחד לבוא אל משה. כמובן שהכניסה לארץ הזכירה את זה שמשה לא יהיה שם, ולכן ה' ציווה אותו לעלות להר העברים והוא ביקש למנות את יהושע. ואז פתאום נהייתה נחת שאפשרה לכתוב את המצוות הקשורות מאוד לאותה שעה, אבל לא נחת מספיקה כדי לכתוב את פרשת המסעות, שהייתה אמורה לבוא מיד אחרי ההגעה לערבות מואב. זו הסיבה כמובן שמשה לא עלה להר העברים כי הרי ה' נזכר פתאום שיש לו עוד מצוות, ואחרי זה הוא נזכר שיש את מלחמת מדין שהרי הייתה דחופה נורא אחרי המגפה. אחרי המלחצה כנראה הייתה אמורה סוף סוף לבוא פרשת המסעות, אבל אז פתאום קפצו בני גד ובני ראובן וקודם טיפלו בעניינם, ורק אז חזרו לפרשת המסעות. אחרי פרשת המסעות היה אפשר לעשות את שאר הדברים שקשורים לכניסה לארץ ולעניין הנחלות שכבר דובר בו קודם (פשוט החלק שהיה קודם היה כאמור מאוד דחוף). אה, ואחרי שכל זה נאמר נזכרו בני יוסף בעניין בנות צלופחד - פשוט עד עכשיו הם לא חשבו על הבעיה שנוצרה ובדיוק עכשיו הם נזכרו.

יש 2 דרכים להסביר סדר: 1. למצוא הסבר לכל רכיב למה הוא כאן כמו שהרמב"ם עושה בפירוש המשנה. 2. להסביר את הסדר באופן כללי. כל מי שקורא את המבוא בפיהמ"ש מבין שדרך 1 לא ממש מועילה. הסבר לקשר בין שני רכיבים אפשר למצוא תמיד. בדרך 1 גם אפשר לערבב את הכול ולתת הסבר חדש ואילו דרך 2 היא דווקאית.

" מכיון שהגיע זמן הכניסה לארץ והוא לא יכול לעשות זאת. ה' נותן למשה זמן להיפרד מהחברים ולכתוב את הצוואה וזה מה שהוא עושה ביתר התורה." כמובן שהיה סביר יותר לשים את זה בראש ספר דברים, אבל אפשר לחיות עם זה בכל מקום אחר בערבות מואב. להגיד זה כאן כי הגיע הזמן זו לא תשובה. צריך להסביר למה משה הצטווה בזה כאן ולא אחרי כל הדברים המסופרים כאן (המקום הכי הגיוני), ולא בין מלחמת מדין לציוויים אחרים ולא לפני המפקד וכו'.
"פרשת קרבנות המועדים נאמרה רק עכשיו כי היא תקפה" שוב זה מסביר רק למה היא נאמרה בערבות מואב, אבל למה לא לתת למשה קודם לגמור את העסק עם מדין? למה לא לומר אותה לפני שמשה מצטווה למות הרי לכאורה קודם צריך לצוות אותו בכל המצוות ורק אח"כ להגיד לו להיפרד.
"מלחמת מדיין. עד עכשיו משה דחה את זה למחר, אבל עכשיו, כשהוא יודע שאין מחר, אין לו בררה אלא לעשות זאת". למה הוא לא עושה זאת אחרי הציווים על נחלת הארץ בפרשת מסעי? למה בכלל לדחות?
"סטיה: ערעור (2) בני גד וראובן" למה הם נזכרו דווקא עכשיו?
"על בעלי הזכות היה אפשר לדבר כבר מייד בתום המגפה אבל על פרטי החלוקה מתאים לדבר ממש לפני שעושים אותה". וכמובן אם היה הפוך היית כותב "על פרטי החלוקה העקרונית אפשר לדבר גם מראש, אבל על בעלי הזכות צריך לדבר כמה שיותר קרוב לחלוקה עצמה כדי שמי שבינתיים ימות לא ייכלל בזה". [ודבריך "כמו כן, רוב הפרטים היו נאלצים לעבור שינוי עם ערעור בני גד ובני ראובן" פשוט אינם נכונים - אין שום דבר שכתוב שם שהשתנה]
"מבוא: סיכום מסעי בני ישראל" למה המסעות הם מבוא לפרטי חלוקת הארץ? אולי הם צריכים להיות מבוא למפקד? אולי הם צריכים להיות מבוא לדברים שקרו בערבות מואב?
"סטיה: ערעור (3) בני יוסף ובנות הצלופח." כבר שאלתי למה הם נזכרו רק עכשיו - הם לא הבינו את ההשלכות מיד אחרי ערעור בנות צלפחד? [ומה עשה לך שאתה קורה לו צלופח?]

בקיצור, כשאני מוצא רשימת מכולת אני יכול להסביר למה הבננה נמצאת אחרי הטונה, ולמה אחרי הבננה מופיע אנשובי. על אף שטונה ואנשובי שניהם דגים, אני אמצא הסבר מפותל למה זה כאן ולמה זה כאן. הבעיה היא שהסברים כאלה אפשר למצוא לכל סדר, כך שהכוח ההסברי שלהם הוא 0. עדיף למצוא הסבר שיסביר את הכול או את הרוב בבת אחת, למשל שהרשימה נערכה לפי מה שנזכרו באותו רגע (ההסבר של אברם שאני לא מקבל) או שהיא בסדר א"ב הפוך או כל רעיון אחר.

נ.ב. - מלחמת מדין לכאורה לא הייתה כשבא למשה כמו שאריאל טוען, אלא היה ציווי נוסף של ה'. כך שהשאלה היא מדוע ה' החליט שדווקא עכשיו הגיע הזמן.

ההסבר שלי הוא הסבר כללי, כלומר, מגלה כללים מסויימים שהנחו את מסדר התורה ומנסה לבאר איך הם באים לידי ביטוי בפרטים שלפנינו.
הכללים הם: 1) בגדול האירועים נכתבו לפי סדר התרחשותם, אלא שבציוויי ה' ומעשי משה יש סיבה שהם התרחשו לפי סדר זה.
לכן, ערעורים מובאים במקומות לא קשורים, פשוט ברגע התרחשותם. וכאן אין מה לשאול למה בנות צלפחד חיכו עד אחרי מפקד הלוי, אולי הן רצו להתאפר לפני שהן יוצאות מהבית, אולי הן התווכחו מי תדבר אל משה. כנ"ל בני גד ובני ראובן שלמעשה חשקו בארץ יעזר מרגע שכבשו אותה אבל במשך החדשים שעברו עסקו בהקמת ועדה, הדחת היו"ר בגלל בעיות שחיתות (הוא גנב כמה כומזים במדין) בחירות לתפקיד יו"ר, דיונים, הגשת מסקנות ב71 עותקים, מינוי משלחת למשה, ערעורים בגלל ניגוד אינטרסים (אחד החברים היה גם רועה וגם בנאי של גדרות צאן) וכו'.
2) הדברים מחולקים לנושאי על שמחולקים לנושאים קטנים יותר, לכן מלחמת מדין שנכללת בנושא מות משה תובא שם ולא במקומות שאולי היו מתאימים יותר.

אריאל
אם הטענה שלך שהאירועים נכתבו כסדרם, אז זה פשוט כמו בעל. אין צורך להכפיל את הדברים. לא ענית גם לשאלותיי חוץ מהשאלה על ראובן וגד ובני יוסף, ותשובתך, איך לומר בעדינות, לא הכי משכנעת (אני יודע למה רק אז הם נזכרו? אני אמור לתת הסברים הגיוניים למעשים של מישהו חוץ מאלה של ה'?! פשוט כולם מטומטמים ועושים דברים לא הגיוניים והתורה פשוט מספרת לנו על מה שקרה - אז אברם יאשים את העורך שהוא מטומטם ואתה את כל שאר העולם; ואני רק מחפש הסבר בלי מטומטמים [אולי התשובות לשאלה שלי מוכיחות שאין לי מה לחפש...]).

ירוחם
קראת את הדברים לפני שהגבת?
השאלה היא מדוע הנקמה היא לא לפני המפקד, ואם החליטו משום מה להקדים את המפקד ולהתחיל לדבר על ההתנחלות, מדוע לא לסיים עם זה ואז לעשות את המלחמה.

הבהרה קטנה - אני לא חושב שמישהו חושב שהעורך היה טיפש, ודנו\דשו בזה כבר. 
ההסבר המחקרי הפשוט הוא שהמחבר\עורך שילב שני גושים מרכזיים: פרוזה ומצוות.
הפרוזה מסודרת בד"כ לפי סדר כרונולוגי, והמצוות משובצות פה ושם בלי כוונה מיוחדת: מצוות הנסכים לאחר חטא המרגלים, מצוות פרה אדומה לאחר קורח, מצוות קרבנות החגים לאחר מינוי יהושע ועוד.
ולמה? כדי להראות שהמצוות הן לא אוסף צווים, אלא חלק טבעי מההיסטוריה של עם ישראל - וזהו חידוש מהפכני של התורה, לעומת קבצי חוקים אחרים. כך גם מתאפשר להעניק לאותן מצוות תוקף עתיק, כאילו הן ניתנו למשה\לעם ישראל בהר\מדבר סיני.

ומכאו שטוחה תחינתי ליש3 + אריאל73 - למען הסדר הטוב, בהתחשב בעובדה שכרגע עוד אין לאף אחד תשובה סבירה לשאלות הנ"ל + לשאלות רבות אחרות על סדר לא ברור (וזאת אחרי מאות שנות פרשנות!), אל תמהרו לפסול את הפתרון המחקרי הפשוט הנ"ל. מה גם שהשמות שלכם מהווים גם הם שילוב לא ברור של טקסט + מספר, אז מי יודע?...

וכדאי לצטט שוב את דבריו הידועים (בזכות הרב ברויאר) של בעל השאגת-אריה, בהקשר מעט שונה:

אברם
סמי מכאן פרשות נסכים ונדרים. במטותא ממך תסביר לי את הסדר.

?!
אם אתה רומז שמי שכתב אותן לא כתב את השאר ולכן רק עליו יש להקשות?...
ומילא שאתה מתעלם מבעיית הסדר שקיימת אפילו בכמה מקומות בספר ויקרא, המסודר יחסית - אבל כאן זה באותו חומש עצמו!
ולכן אני אומר הדרוש (של אריאל ושות') יידרש, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, שמורה שאין פה סדר הגיוני במונחים שלנו.

אגב, כיוון אולי פורה יותר הציע קאסוטו (במאמר בשם "סמיכות הפרשיות וסידורן") - והוא אסוציאציות לשוניות בין הפרשיות. והנה אנכי מצרף לכם הבזקים מהמאמר שבחסדי ה' צילמתי בזמנו - וכמובן שהוא לא מציע פתרונות להכל: