הורים גרושים: מי יעמוד מתחת לחופה ואיך?

היא נשואה לגבר שלו שני ילדים מנישואין קודמים .בן ובת
שמה שרה שם בדוי מאוד
שמו איתן שם עוד יותר בדוי.
הבת שלו מבוגרת כבר יחסית למחוזותינו ,קשישה בת 29,והיא עומדת בשעה טובה להינשא לבן זוגה .

השמחה גדולה כולם באופוריה .
אך .
שוד ושבר קטן .
שרה אינה מוכנה בשום אופן שבעלה יפגש עם גרושתו מנישואיו הראשונים על מנת להובילה לחופה יחד עם גרושתו .
מכיון שאין לי שמץ של מושג ירוק בענינים אלו .
שאלותי הן .

האם איתן אכן אמור לשהות בחופה יחד עם גרושתו .
מה דינה של אשתו הנוכחית שרה בחופה זו.
האם הוא חיב להיות בחופה או שמוטב שיבוא ויברך וילך ולא יצור בעיות חמורות עם אשתו הנוכחית שרה .
מה עושים במקרה כזה הלכתית
למי יש ידע ונסיון בעניין.

האם שלום הבית הנוכחי דוחה השתתפות בחופת ביתו האהובה עליו כל כך .

ובכלל מה דעתם בעניין .מה לייעץ לאנשים בעניין .

תוקן על ידי עצכח ב- 05/07/2007 9:18:36

.


ירוחם:

מואדיב
במחילה מכבודך, השאלה הקשה הופנת למשתתפי הפורום הקדוש והמכובד הזה. ואני הקטן גם משתתף כאן בפורום, אולי לא מכובד אבל משתתף. ו
ככזה הבנתי שהשאלה הופנתה גם אלי. ואי לכך, הרגשתי את עצמי חופשי להסביר, כי הנעל לא צריכה ללחוץ. הרי היא שאלה אותי על לחיצת הנעל. ואם דעתי, או קביעתי אינה רלוונטית כדבריך. מדוע נשאלתי?
זכותך לחלוק עלי ולקבוע שהנעל כן לוחצת. אבל אין לך זכות לאסור עלי להשמיע את דעתי שהנעל אינה צריכה ללחוץ. וזכותי גם להגיד לה כי אפילו אם הנעל כן לוחצת, היא צריכה להבליג ולסבול את הכאב למען  סבלה ורצונה של אחרת. שאולי הוא יותר גדול וצודק משלה.

_________________

מודה ועוזב

לאחרונה הייתי בחתונה של בחור שהוריו גרושים זה 20 שנה, והגירושים היו רעים ומלאי שנאה. שניהם נשואים בשנית.
אני מכירה היטב את אמו. 20 שנה לא החליפה מילה עם בעלה לשעבר, אך לרגל חתונת הבן התגברה על עצמה ואירחה לחגיגת האירוסין את כל המשפחה המורחבת יחד עם משפחת האב.

אל החופה ליוו את הזוג שלושה אבות ושלוש אמהות: ההורים הביולוגיים והחורגים יחד. זאת לבקשת הבן. ששה אנשים שלא סובלים זה את נוכחותו של זה, התאפקו והתנהגו יפה בשביל לא להרוס לו את השמחה.

JADE_OWL האם אתה יכול לפרט איך שישה אנשים ליוו את הזוג? ידוע לי שיש לכל אדם זוג ידים אחד בלבד דהיינו שתי ידים א"כ היכן אחז/ה השלישי/ת ואיזה מן ההורים היה ה'שלישי'?. לגופו של עניין מוזכר שדוקא זוג נשוי יוביל את החתן והכלה ובמקרים כגון אלו או בחתן או כלה יתומים אם ההורים לא נשאו שנית ההורים אינם מלווים אלא זוג אחר כל שהוא כגון סבא וסבתא או דוד ודודה וכ' והאב או האם הביולוגיים הולכים לצידם. תוקן על ידי - MZOHAR - 05/07/2007 15:58:36

_________________

הפתרונות המקובלים הם:

א) מן הסתם הרי א"א לאחד ההורים הביולוגים לאסור על הורה ביולוגי אחר להיות נוכח בחתונה.
ב) מבחינה הלכתית הלווי אינו אלא נוהג. ולכן:
הדרך היא למצוא פיתרון שקביל על כולם תוך הסברה שהואיל וסוף סוף החתונה היא של הילדים הרי האינטרס המשותף שגם הילדים ישמחו ולא תגרם להם אי נעימות
ד) ניתן שילוו שני אבות חתן ושתי אמהות כלה, ואף אפשר להגיע להסדר שלא כולם יעמדו על הבמה. (עתים יש נוהגים במקרה מעין זה שאחים מלוים).

 
הפתרון כאן תלוי בשיחה אישית עפ בני הזוג לפי הנסיבות האפשריות. מבחינת ההלכה רוב הפתרונות קבילים ובלבד שלא תהיה זרות עד כדי גרימת אי נעימות (שאף זה שיקול הלכתי), למשפחה / בני הזוג או גרימת צרימה בעיני הציבור שתדגיש שיש כאן מקרה של מחלוקת. 

התבהרות

קיבלתי שאלות דומות בעבר, דווקא כאן בהייד פארק.

והתשובה, מעין מה שנכתב לעיל, היא די פשוטה בעקרונות אך עלולה להיות מסובכת להדהים בביצוע.

א. מצד ההלכה, אין שום הבדל מי השושבין. בכלל לא צריך שושבין.

ב. בעם ישראל יש מנהגים שונים ומשונים שהתפתחו במשך הדורות. חלק מהמהנהגים האלו נוהגים מתחת לחופה. לפי מנהגים אלו ההורים הם אלו שמלוים את הזוג.

ג. יש כאלו שפוחדים שמישהו גרוש יעמוד לידם מתחת לחופה, מפני שזה "מביא מזל רע" או משהו כזה. אבל בספרות המנהגים העשירה והמתרבה מיום ליום הנושא הזה עדיין לא הפך ל"חיוב". ומותר גם להורה גרוש ללוות את ילדו/ילדתו לחופה. כלומר, גם לפי מי שמאמין שמנהגים הם חובה ומזדקק להם, מותר להעניק את התפקיד הזה להורה גרוש.

ד. ברור שההורים ישמחו ללוות את הילדים. ויש בזה כיבוד הורים לתת להם את התפקיד הזה.

ה. אם יש חשש למריבות, עדיף תמיד לוותר. גדול השלום. צריך לשמור מכל משמר שהיום הזה, שבו מתחילים לבנות בית חדש, יהיה שמח ככל האפשר ובלי צער.

ו. השאלה היא לכן בעיקרה שאלה טכנית. איך מחלקים את הכיבודים והליווי באופן כזה שכולם יהיו שמחים ומרוצים. עקרונית, נראה לי שהזכות, אם יש כזו זכות, שמורה קודם כל להורים הביולוגיים שהילדים שלהם. לחילופין, יש מקום להתחשב בהורים שגידלו את הילדים, למשל במקרה של גירושין ונישואין חדשים. ושוב, גדול השלום וגדול הויתור.

ז. אם יש חשש שתפרוץ מריבה מתחת לחופה, עדיף לסכם הכל מראש, ולמנוע ממי שאינו מסוגל לקיים הבטחות את התפקיד שהוא מייחל לו, אם זה יוביל למריבה. לאידך גיסא, אם צריך לוותר למישהו כדי למנוע מריבות, עדיף להסביר לצד השני עד כמה המצוה גדולה לוותר. ושהזכות הזו שווה יותר מכל דבר אחר. והרי גם ה' הרשה למחוק את שמו על המים בדיני סוטה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, כמאמר חז"ל.

כדאי לזכור שהזכרונות מיום החופה ילוו אתכם לתמיד, ולכן כדאי להשתדל באופן מיוחד.

ח. כיון שבני אדם לא תמיד מצליחים להסתדר ביניהם, וכיון שדברי רב הם בעיני רבים סמכות עליונה שאין אחריה שום מקום ערעור גם בנושאים שאינם הלכתיים ממש, כדאי במקרה הצורך לפנות לרב חכם ובעל נסיון שינחה מה לעשות. לא מפני שזו הלכה אלא כעצה טובה למען השלום ורווחת הנפש.

לפי כל הנ"ל: אם בני הזוג מסתדרים ביניהם באהבה ושמחה וויתור, כל פתרון קביל.

אם לא, עדיף לפנות לרב חכם ובעל נסיון שימצא פתרון. משום כך, עדיף לפנות לרב באופן אישי, מה שמאפשר לו להתרשם מכל הצדדים ולהתבטא באופן אישי, מה שקשה מאד או בלתי אפשרי בוירטואליה.

כל השאלות האלו אינן כלל "הלכתיות" אלא שייכות ל"שולחן ערוך החמישי".

ושיהיה בשמחה!

.


שלחתי את השאלה למישהי שבשל נסיבות חייה, מוכשרת יותר ממני להתייחס לשאלה. זה מה שהיא שלחה לי, וזו לאו דוקא תשובה ישירה לשאלה.

לא נגעתי:


"
תראה. הדבר החכם (מצד האישה השניה )לעשות הוא - להשתתף בשמחה של בעלה ושל ביתה החורגת יחד עם האמא של הילדה. פשוט לשמוח ביחד ולא לעשות חשבון.

אבל כאן יש לנו עסק עם גברת, שמה שמניע אותה - הוא הפחד. וחוסר בטחון עצמי. בעיקר... אז מה בדיוק אפשר לעשות נגד זה? הרי לא הרציונאל מניע אותה, ואי אפשר לדבר אל אישה שהפחד שולט בה ברמות כאלו. אין מה לעשות. אולי אפשר למצוא מישהו שירגיע אותה. אולי.

אגב.

זה אומר לי הרבה מאוד על הזוגיות השניה הזאת. אם היא היתה מרגישה בטוחה בקשר. אהובה. מרגישה שהיא עומדת במקום הראשון אצל בעלה, הארוע הזה לא היה מאיים עליה בכלל. היא מרגישה מאויימת כי הזוגיות שלהם צולעת.

עכשיו הוא צריך פתרון אינסטנט? איפה הוא היה במשך כמה שנים טובות?

שינסה לתת לאשתו תחושה של בטחון ואהבה והבנה, ואז היא תפחד פחות לאבד אותו. תקנא פחות למראה תשומת הלב שהוא מרעיף על ביתו ולא עליה.

ואם בכל זאת הוא יתעקש כי הרעיף עליה והרעיף ובכל זאת זו באר ללא תחתית. אז זהו. עם זה הוא צריך להתמודד, או שלא. זו האישה שהוא לקח. אישה קטנה ומבוהלת, שלא יודעת מה זה לקבל או לתת אהבה. וזה הנסיון שלו.

אני אגב חיתנתי יחד עם בעלי את ילדיו מנישואים קודמים. ואני יכולה להגיד בתור האישה השניה שזה היה לי מאוד קשה. להגיע לאולם, ולהיות שם עם כל החמולה של אשתו הראשונה, כשכולם מסתכלים עלי... זה היה לי מאוד מפחיד. למזלי היא היתה אישה מקסימה וקיבלה אותי בחיבוק, וכך הצלחתי להיות שם, ואפילו רקדנו במעגל ביחד, שתי האמהות והכלה. אבל לא נשארתי שם הרבה זמן. הרגשתי מאוד שלא בנוח. זה לא קל. אבל לא לאפשר לבעל ללכת לחתונת ביתו?

נו , מה אפשר לעשות, אפשר להכניס לאנשים שכל בראש בכוח?

"

השאלה יותר על יחסי האיש עם גרושתו, בניגוד לדעת אישתו. אין לה זכות לכפות עליו זאת.