מכתבים בתקופת האירוסין

ועוד עם מי?! פחח...

_________________

חבל, רציתי לתת לך שני שליש...

_________________

<<<It''s smart to be Smart>>>

אגב, שכחת שפגישות במלון זה לא צנוע? יש לך איזה מועדון (קלאב בלע"ז) במקום?

סטייה קלה מהנושא. עד כאן השטויות להיום! (זה לא צ'אט. ומי שרוצה אפשר להמשיך בסמול-טוק... או להקים חדר צ'אט יעודי ליירידות אחד על השני:-))

_________________

מש"ש

בלי להיכנס על מי לסמוך כשיש מחלוקת ובלי ח"ו להרהר על תורתם של גדולי הדור, אני אומר שתקנה הרי היא כמנהג והרי אני לא חייב לנהוג כל מנהג של אדם גדול (לא להתפלל בנוסח שלו, לא להקפיד על 'שרויה בפסח' וכו') גם אם הוא מורה כן.
אכן במקרה שיש שאלה צריך לילך לשאול רב, אך לא תמיד יש שאלה והמצאות השאלה היא מאד אינוידואלית.

<אך גם לזה יש סייגים [שנקבעו ע"י גדולי הדורות הקודמים, מזוהר] שראוי לשמור עליהם, סו"ס בני הזוג אינם נשואים [או מקודשים] והם כאנשים זרים מבחינה הלכתית)>
בכל דו"ד נתקנו סייגים חלקם התקבלו וחלקם לאו.
מה שנתקבל צריך להקפיד. אך דעת רב מסויים (אני לא מתכוון למישהו ספציפי) שכתב/אמר תקנה או סייג כל שהוא  או הנהיג לביתו או הנהגה פרטית לשואל מסויים או הנהגה לקהילה מסויימת אין לי כל חיוב במנהג זה.

<ולמשל יש מי שהמשגיח נתן לו אור ירוק לשלוח מכתב או שניים ויש מי שלא>
אתה מתכוון לעצמך?!

לא. משגיחשליטא מתייעץ במשגיחו על כל צעד ושעל שלו בחיים.
אותי מעניין כמה זמן הוא משאיר למחשבה עצמית על הצעדים שהוא נוקט..

עוצר

א"כ חייו קלים בהרבה מאילו שלא נוהגים כך.
הרי אין שמחה כהתרת הספיקות, מדוע? כי אדם בזמן שמתלבט נמצא בקושי גדול כי הוא נקרע בין שני צדדים. אך כשיש מישהו שמחליט לך החיים פשוט קלים.
בבחינת 'יוסף דעת יוסף מכאוב'.

לב חכם בבית אבל ולב כסיל בבית שמחה

סמארט,
זה בסדר,אתה עדיין יכול.

המשפט שהמשגיח שלי אומר הכי הרבה הוא: אתה יכול להחליט לבד.

ב"ה שעברתי את השלב הזה כבר לפני שנה+ (חח כבר ילד גדול...)

משגיח,
זו נראה לי התשובה הכי מעצבנת שאדם יכול לקבל....

חח כשקיבלתי אותה פעם.

אגב, מזוהר, מי קבע אילו מנהגים יתקבלו או לא?
האם אתה מאלה שמחליטים אלו מנהגים חיוניים לעם היהודי ואלו אפשר לוותר עליהם?
(בתור רמז אגלה לך שקבלתם של מנהגים לדורות נעשית ע"י הרבנים של הדור שאחרי, וכמו הרן הבית יוסף שאת ספרו תיקן כספר כלל הלכתי שלא בהכרח מחייב ועוד בחיי חיותו קיבלו רבנים עם קהילותיהם את מרותו המוחלטת בכל ענייני ההלכה)