מטות

כתוב בפרשת מטות:
לא,כז וְחָצִיתָ, אֶת-הַמַּלְקוֹחַ, בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה, הַיֹּצְאִים לַצָּבָא--וּבֵין, כָּל-הָעֵדָה

אך מחבר ספר שמואל לא הכיר את הנוהל הזה?! 
שמואל (א, לא)
כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל-מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד וַיֹּשִׁיבֻם בְּנַחַל הַבְּשׂוֹר וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת דָּוִד וְלִקְרַאת הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת-הָעָם וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם: 
כב וַיַּעַן כָּל-אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם-דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא-הָלְכוּ עִמִּי לֹא-נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם-אִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: 
כג וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא-תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר-נָתַן יְהֹוָה לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת-הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ: 
כד וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק (הַוּרֵד) [הַיּוֹרֵד] בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל-הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: 
כה וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: 

בתורה לא כתוב שזה חוקת עולם, ואפשר שזו הוראת שעה בהתאם לנסיבות. לו תהי חוקת משה, יש לחלק, שבפיגור מלכת לא חל.

בעל 

סברא הוא מקל וחומר ,אם השתיקה מקיימת כל שכן הקמה בפה,
יתר מכאן ,הגמרא בנדרים עט עמוד א, אומרת שאף בקיים בליבו קיים ,ומסביר הרן שלומדים מקל וחומר דשתיקה ,ועיין רב עקיבא אייגר בגליון שנתקשה מדברים שבלב שאינם דברים מה שאין כן בשתיקה דכל היום הרי מוכרח בלב כל אדם,

בילי
זו בדיוק השאלה, התורה נתנה לבעל אפשרות להתלבט יום שלם.

עיין פירוש רמב"ן לבמדבר לב, לג; פירוש שד"ל למדבר לב, לט.

פירוש שד"ל למדבר לב, לג: עד כאן לא נזכרו בני מנשה, ונראה כי אחר שהסכים משה עם בני ראובן וגד לתת להם שאלתם, הלכו בני מכיר ולכדו הגלעד (פסוק ל"ט), ואז הסכים משה גם עם חצי שבט מנשה שיתיישבו בעבר הירדן, ומלות ולחצי שבט מנשה בן יוסף הכתובות כאן נכתבו על שם סוף המאורע, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

עיין העמק דבר

דוחק ששלל מדין היה באלפים עגולים. נראה שבמקום לספור כ"כ הרבה הסתפקו באומדן.
ומכאן מקור שאמנם "אל תרבה לעשר אומדות" אבל עקרונית ניתן