אשכול יבשושי על הומור וציניות

"...ויהי היום, והיה מדינה, שהיה שם עשירות גדול, שהיו כלם עשירים, אך היה דרכם והנהגתם זר ומשנה מאד, כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות, שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו, שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות, יש לו מעלה זו, ומי שיש לו כך וכך ממון, יש לו מעלה אחרת, וכן כיוצא בזה, כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד, ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות כפי הסכום שהיה קצוב אצלם, הוא מלך.

וכן היה להם דגלים, שמי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל זה, ויש לו אותו המעלה פלונית באותו הדגל, ומי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל אחר, ויש לו שם איזה מעלה באותו הדגל, לפי ערך ממונו. והיה קצוב אצלם כמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב באותו הדגל במעלה פלונית, וכמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב בדגל אחר באיזה מעלה. וכן הדרגא והמעלה של כל אחד ואחד היה הכל כפי הממון, כפי מה שהיה קצוב אצלם. וכן היה קצוב אצלם, כשיש לו כך וכך ממון, הוא סתם בן אדם, ואם יש לו עוד פחות מזה, הוא חיה או עוף וכיוצא. והיה אצלם חיות רעות ועופות, דהיינו, כשיש לו רק כך וכך, הוא נקרא אריה אנושי. (בלשון אשכנז: "איין מענטשליכר לייב") וכן כיוצא בזה שאר חיות רעות ועופות וכו', דהיינו, שלפי מעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו', כי עקר היה אצלם הממון, ומעלה ודרגא של כל אחד היה רק לפי הממון...

....גם נסכם אצלם, שהם רוצים שיהיו אצלם כוכבים ומזלות גם כן, דהיינו, שמי שיהיה לו כל כך ממון כפי הסכום שקצבו על זה הוא יהיה כוכב כי מאחר שיש לו כל כך ממון, יש לו הכח של אותו הכוכב, כי הכוכב מגדל הזהב, כי מה שיש עפר שעושין ממנה זהב, זהו מחמת הכוכב, שמגדל באותו המקום עפרות זהב. נמצא שהזהב הוא נמשך מן הכוכבים, ומאחר שיש לאחד כל כך זהב, נמצא שיש לו כח אותו הכוכב, ועל כן הוא בעצמו כוכב. וכן אמרו, שיהיו אצלם מזלות גם כן, דהיינו כשיהיה לאחד כך וכך כפי הסכום שקצבו על זה, הוא יהיה מזל, וכן עשו להם מלאכים, הכל כפי רבוי הממון כנ"ל, עד שהסכימו ביניהם, שיהיו להם גם כן אלקות, שמי שיהיה לו רבויממון הרבה, כך וכך אלפים ורבבות, כפי מה שקצבו על זה, הוא יהיה אלוה, כי מאחר שהאלהים שופע בו כל כך ממון, על כן הוא בעצמו אלוה. וכן קימו ועשו ככל הנ"ל.

גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא, ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן, כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם, על כן ישבו עצמן שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם, כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא. ושלחו אנשים לבקש ולחפש הרים הגבוהים כנ"ל, והלכו ובקשו ומצאו הרים גבוהים מאד, והלכו כל בני המדינה וישבו שם על ההרים הגבוהים, היינו שעל כל הר והר ישבו שם איזה קבוץ מאנשי המדינה הנ"ל, ועשו סביב ההר חזקת גדול, והיה שם חפירות גדולות וכיוצא סביב ההר, עד שלא היה אפשר בשום אפן שיבוא אליהם שום אדם, כי לא היה, רק שביל נעלם אל ההר, באפן שאדם אחר לא היה יכול כלל לבוא אליהם, וכן בהר השני וכן בכל ההרים, עשו חזקת וכו' כנ"ל, והעמידו שומרים ברחוק מן ההר, כדי שלא יתקרב להם זר. והם היו יושבים שם על ההרים, והיו מתנהגים במנהג הנ"ל, והיו להם אלהות רבים, דהיינו לפי הממון כנ"ל."

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=38&topic_id=2762010&forum_id=19616

איש בדרך

מדי פעם לפעם אני מוצא בגמרא דברים  די מגוחכים, בתחילה כך באמת הייתי מתיחס אליהם, לפעמים כאל בדיחה מכוונת ולפעמים כסתם שטויות. בעיקר בסיפורים של בני פפוניא,
אבל התחלתי - ואולי מאז השתתפותי בפורום- והאשכול אגדות ברוח עצכ"ח,  לתת דעתי להבנת הדברים התמוהים, אולי אני מבין את המשמעות שלא הבנתי בתחילה- או אולי הדבר רק מפרה את דמיוני.

הגמרא שואלת המן מהתורה מניין- ולא סופו של המן מהתורה מניין?

מה היתה הבעיה של המן? במגילה מסופר כי כולם כולם השתחוו להמן, רק מרדכי היהודי מכל האנשים אשר בשושן הבירה לא השתחוה, זה הוציא אותו מדעתו,

בעץ הדעת- ה' אמר לאדם- מכל העץ אשר בתוך הגן תאכל- כלומר -אתה יכול לאכול מאלפי עצים שיחים ופירות הגינה, חוץ מעץ אחד, שם בקצה הגן, הכל הכל כן-  רק זה לא!

וזו היא האנלוגיה מהתורה להתנהגותו של המן

איש בדרך, לא תארוב לירוחם בדרך, ולא תפרוש רשת לרגליו להיתפס בעוון המינות. על אחריותי - ירוחם הוא אדם מאמין, אלא שהוא מסתפק במועט, דהיינו במאמר חז"ל כל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה.

איש בדרך

כתבתי מה שחשבתי, כאיש בדרכים הרחקת  עם זה,למחוזות  רחוקים-שמזמן ביקרתי בהם, ושבתי משם.

צענע

לאחר עיון בתוך דברי המהרש"א עולה:
הקישור הוא בין המן שיניקתו מהנחש הקדמוני לחטא עץ הדעת שהיה ע"י הנחש הקדמוני.
 
כוונת הנחש הייתה לישא את חווה, דהיינו שנתן עיניו במה שאינו שלו, כדברי המדרש.[כמו האכילה דווקא מעץ הדעת, וכמו הצורך בכניעת מרדכי בדווקא, כנ"ל]

שוב תודה לירוחם.

וכמובן קריצה לשבח.