הצורך והבעייתיות שבהסברה חרדית

אני מכיר ניקים שתמיד מבינים את אשר הם חפצים להבין. וויכוח איתם הוא בלתי אפשרי. משום שהם אף פעם לא מקבלים את זה שהם לא הבינו אל נכון בתחילה.

מייציץ

אני באופן אישי אכן חושב שהיה ראוי לשבת ולמצוא פשרה הוגנת אף בעניין הגיוס (ברצינות ולא בציניות של הנציגות החרדית כמו ועדות שונות בהיסטוריה). אכן, גם השעה יפה מהצד שכנגד לשבת ולדבר כבני אדם, וכמו שכתבת. דבר כזה היה תורם לנו לא רק ביחסי השכנות שלנו אלא בעיקר בפתיחת דרך המלך לפרנסה.

אולם היות ואני מכיר את ה"סחורה" ברי לי שזה לא יקרה. לכן הייתי שמח אם לכל הפחות יבינו את הבעייתיות של המצב והבו דלא לוסיף עליה.

לגבי סיפא של דבריך,
אני כלא-פלורליסט מוצהר לא מאויים בכך שיש לחילונים טענות מוצדקות בנידון כזה או אחר, אם החילונים יזכו מול החרדים בדיני ממונות זה לא אומר דבר על ההשקפה האתאיסטית - זו נשארת פסולה באותה מידה.
לכן, אני חושב שלא צריך לגייס את הפלורליזם לנד"ד די בכך שנעשה הפרדה בין כך הטענה
 [1] "בעקרון רק יראי השם צודקים בדרכם"
  לבין
[2] "כל מה שיראי ה' עשו עושים ויעשו מוצדק מכאן להבא ולמפרע ואין להרהר אחריהם".
יש  קשר בין הטענות: [2 ] היא הקצנה של [1]. אך אין הכרח להדרדר להקצנה זו.
אפשר לשאת ולתת עם ה"אחר" בסבירות אנושית תוך שמירה על השקפה המחייבת הכרה בצדקת דרך מסויימת.
זה לא סותר את החינוך החרדי (אא"כ הוא יוגדר מחדש כמי ששולל את היחס האנושי כלפי החוץ). הרי כל רבי חרדי יהיה גאה בתלמידו שהשיב עודף מיותר שקיבל מהזבן החילוני, לא כן?

לגבי יחוס האשמה בתקשורת. יש משהו בדבריך, אבל גם יש לזכור  אין עשן בלי אש...
וגם קשיא: הרי האשמת התקשורת היא פטנט רשום של הימין, שאומץ ע"י החרדים בתקופה מאוחרת יותר (שהחלו להיות יותר מעורבים בפוליטיקה). ודוחק לומר שהימין מאשים את התקשורת מאותם מניעים שמנית.
ויותר נראה שגם לתקשורת הכללית "אג'נדה משלה" (כל' הזהב דמר), והמסבירנים החרדים רקמו מכך שעטנז לוגי: "התקשורת רעה וממילא אנו טובים".
וזה אינו.

לב
אפשרי בהחלט להרגיש כמיעוט הנשלט בעל כורחו ע"י זרים מחד, ומאידך רצון להשתלט ולתפוס מנהיגות על החברה והעם. אני לא מבין את הסתירה כאן.

רצון זה נחמד, הצהרות ואשליית מימוש הרצון זה בין טיפשי למסוכן.

לב העברי

1. אני מניח שאתה גם מוכן להכיר בכך שגדולי ישראל עשויים לטעות ושמותר לבקר אותם בדרך ארץ, גם אם אתה אמון על הערך של אמונת חכמים. יתכן שאתה מוכן להכיר בכך שמדענים שמדברים על אבולוציה ועל קיום העולם מליוני שנים , אינם קשקשנים בעלמא שעשו יד אחת לקונספירציה נגד האמונה , גם אם אתה ממשיך להאמין שהעולם קיים רק 5767 שנה , וכן על זה הדרך. דא עקא שהחינוך החרדי מכוון לקעקוע מורכבות מחשבתית מהסוג הזה . זה לא הגדרה מחודשת של החינוך החרדי , זה פשוט המצב . הרעיון של חינוך על טהרת הקודש פירושו להתרחק מכל דבר שיש בו חשש רחוק של מכשול , ואם זה אומר הקרבת האמת והשכל הישר , גם זה כדאי. כל פרסום חרדי דואג בראש וראשונה לבריאות קיבתו של  הקורא ונמנע מכל דבר שיכול להיות קשה לעיכול , אפילו לקיבות העדינות ביותר (אם כי בעיתונות העצמאית יש לפעמים יוצאים מן הכלל, אבל גם הם דואגים לעטוף את הגלולה המרה בהרבה מאד דבש וסוכר , למשל יונתן רוזנבלום כשהוא רוצה להביע ביקורת כלשהי , הוא דואג להקדיש שלושת רבעי טור לכמה החרדים הם האנשים הנפלאים ביותר בעולם ורק אז הוא יכול להרשות לעצמו לכתוב כמה מילות ביקורת).

2.אני לא יודע מהיכן הגיע לכאן נושא הפלורליזם . אמונה בצדקתה של דרך אחת יחידה , אינה מחייבת שצדקת האמונה הזאת גם גלויה ופשוטה לכל בר דעת . ישנם אנשים שיש להם דעות מוצקות בעניינים כדוגמת הפרטה , פוליטיקה וכן הלאה והם מסוגלים להודות שהראיות הקיימות אינן עד כדי כך חד משמעיות שיש לתלות כל דעה אחרת בטפשות או בהתכחשות לעובדות הגלויות (אם כי זה לא תמיד המצב). אבל ההשקפה החרדית הרווחת אינה מוכנה להודות באפשרות הזאת , שאדם מחוץ למערכת ששוקל את שיקוליו לא בהכרח יגיע למסקנה ה"נכונה" וזה לא בשל טפשות או בורות , אלא בגלל שהידע הקיים עדיין מניח מקום לאנשים לטעות (ראה כיצד ר' אלחנן וסרמן שולל אפשרות זאת בשצף קצף דוקטרינרי כדרכו) . אפשרות כזאת (שאין לה דבר וחצי עם פלורליזם) מקעקעת את יסודות הקנאות החרדית ואולי מסוכנת לגופי האמונה ואכמ"ל.

3.אשמת התקשורת הוא אולי ביטוי חדש ואני לא מכיר את ההיסטוריה שלו , אבל לדעתי הוא מתאים ממש ככפפה ליד כפתרון לשתי הנטיות הסותורות במחשבה החרדית , קנאות ואהבת ישראל . יתכן שלפני כן היו רעיונות אחרים דומים , אולי פחות מוצלחים ומשהגיע הימין עם הרעיון הזה החרדים נפלו על המציאה.

_________________

ר' אלחנן וסרמן תוקף זאת בשצף קצף? הוא מסביר שהאפשרות של האדם לטעות ולא להאמין בבורא היא רק בגלל הנגיעות האישיות, נגיעת התאוה. נו, מה הבעיה שלך עם זה? ברור שאחרי שקיימת הנגיעה שוב הצדדים הפילוסופיים - להאמין או לא - נהיים שקולים ואדם סתם ששוקל בדעתו בהחלט יתכן שיטעה ויכפור.

מייציץ
1. שנינו מסכימים שאין צורך להרחיק עד פלורליזם כדי להכיר הצדקת טענות החילונים, אולם מה שום מה אתה עדיין מקשר זאת לנושאים אמוניים, שלהם יש אכן קונפליקט עם החינוך החרדי, וכמו שיפה הגדרת. ואני מעוניין לפשט את הפתרון.
בקיצור, במה הההודאה ששכנך החילוני צודק בכך שהכביסה שלך מטפטפת לו על הראש סותר את מדיניות ההרחקה המופלגת של הספקות האמוניים? הרי ההבדל הוא ברור: החילוני לא רוצה השתתפות בתל"ג בגלל חילוניותו והדתי אינו מתבטל ממלאכה בגלל דתיותו. אלה תוצרי לואי של מערכת יחסים שהתפתחה בעקבות העמדות השונות, אך לא ביטוי של העמדות השונות. א"כ למה אתה תולה הודאה זו בהודאה בכך שאדם רציני יכול לגבש לו דעות הסותרות את האמונה? זו האחרונה מרחיקת לכת בהרבה מבחינה פילוסופית ופסיכולוגית כאחת. 
(עמדתי האישית בסוגיא אינה רלוונטית כרגע, כי אני מכיר בכך שרוב הקיבות רגישות יותר)

2. אמת ויציב, זה בדיוק מה שהתכוונתי. ונתבארו הדברים.

3. במחשבה שניה אני חוזר בי מהניתוח ההיסטורי של האשמת התקשורת. בהזכירך את שמו של הגרא"ו נזכרתי שבכתביו הוא כותב שהעם טוב, אלא שהסופרים והפובליצסטים מרחיקים אותו ומשניאים עליו את הדת. א"כ התביעה הזו קיימת ועומדת קרוב ל-70 שנה.
ועדיין אני חושב שיש בה יותר משמץ אמת. ומן הסתם לא לחינם הימין והחרדים מאשימים את התקשורת בהטיה זה עשרות שנים משא"כ השמאל (להוציא קומץ אנרכיסטים אנטי ציוניים).

_________________

לב העברי

בהודעת הפתיחה היטבת לתאר את הבעייתיות שבהסברה החרדית, אולם דומני שקיצרת בהבהרת הצורך שבאותה הסברה. בראשית דבריך ציינת את העובדה שהציבור החרדי שנוא בחברה הישראלית ותיכף עברת לנשק ההסברה המופעל כנגד אותה שנאה, כשכאמור אתה מפרט את הקושי של ההסברה הזו להשיג את מטרתה. אולם ישנן מספר שאלות שחשוב לדעתי לברר עוד קודם לכן, האם השנאה כלפי הציבור החרדי היא חיסרון או יתרון? אולי אנחנו בעצם מעוניינים בשנאה זו? מה הם הנזקים שעלולים להגיע מאותה שנאה ומה הם היתרונות העשויים לצמוח משנאה זו? ברצוני איפוא להתייחס לשאלות אלו, עוד קודם שנבוא לדון על ההסברה לגופה.

פעמים רבות נערכת הקבלה בין מערכת היחסים של הציבור החרדי והציבור החילוני בישראל לבין מערכת היחסים ההיסטורית בין העם היהודי לאומות העולם לאורך שנות הגלות, בשני המקרים מדובר על מיעוט מסתגר החי לו את חייו תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהנעשה סביבו והוא חשוף לשליטה ללעג ולשנינה של הסובבים אותו. הביטוי הרווח ביותר להקבלה זו נמצא כמדומני בציטוט בשם החזו"א שאנו נמצאים כאן ב"גלות בין יהודים", אולם ניתן כמדומני למצוא עוד הקבלות לרוב בין הדברים. האנטישמיות כלפי העם היהודי אמנם היסבה לעם היהודי רדיפות רבות, אולם למרות זאת היא נתפסת במקורות רבים כדבר ששמר על העם היהודי לאורך הדורות יותר מכל דבר אחר. די בעניין זה להזכיר את הפסוק "ציוה ה' ליעקב סביביו צריו" או את הפסוק "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב". לפי גישה זו השנאה היא דבר חיובי, היות והיא מונעת את ההשפעה השלילית של אומות העולם על היהודים ואת ההתבוללות והטמיעה בגויים. ואמנם האמנסיפציה הוכיחה היטב את הסכנה הגלומה בנכונות של אומות העולם להעניק ליהודים שיוויון זכויות ולקבלם למערכות המסחר, ההשכלה, הרפואה, התרבות, השלטון וכיו"ב. מבחינה זו אין ספק שגם העוינות והשנאה כלפי היהודי החרדי משרתת את אותה מטרה, ככל שהיא תהיה גדולה יותר היא תגדיל את ההסתגרות של החרדים בתוך עולמם ותקטין את סכנת המפגש עם העולם החילוני. לאור זאת, לא רק שאין לנו צורך להקטין את השנאה, אולי אפילו יש לנו עניין בקיומה.

במה עלולה השנאה כלפינו להפריע לנו לנהל את חיינו כרצוננו? נדמה שהתשובה לכך נמצאת בעיקר בשני מישורים נגדיים, ביכולת שלנו להשפיע על אורח חייהם של החילוניים וביכולת של החילוניים להשפיע על אורח חיינו. בחלק הראשון, אנו כמובן רואים את חובתנו לקרב את החילונים לדרך התורה והמצוות, אם באופן של החזרה בתשובה או לכל הפחות לקרבם במקצת לתורה ולמצוות בדרכי נועם, ואם בדרכים של חקיקה דתית בענייני אישות, שבת, כשרות, גיור וכדו'. מנגד, השפעת החילוניים על אורח חיינו כוללת הן את השפעת תקציבי המדינה על יכולתנו להתקיים ולהתפתח, והן את יכולתה של המדינה לכפות עלינו דברים הנוגדים את אורח חיינו כדוגמת גיוס בנות, גיוס בחורי ישיבות תוכניות הלימוד במוסדות ועוד. כל המטרות הללו עשויות להיפגע בעקבות השנאה כלפי החרדים, יכולתנו להשפיע על אורח חייהם של החילוניים יקטן ורצונם להשפיע על אורח חיינו יגדל. אין פלא איפוא שאת החשיבות של ההסברה אנו שומעים משני כיוונים אלו, מפעילים בתנועת התשובה וה"קירוב" הרואים צורך בפייסנות כדרך להשגת יעדיהם ומנציגי הציבור החרדי בכנסת וברשויות הרואים את השפעת השנאה על יכולתם להשיג תקציבים ולעמוד בפרץ כנגד השלטונות.

כפי שכבר ציינת בדבריך, המחשבה שהקיטוב והעוינות יכולים להתבטל באמצעות הסברה נכונה היא מופרכת, במקרה הטוב היא יכולה להפחית מעט את עוצמת השנאה, אבל הסיבה העיקרית לאותה שנאה הם המעשים שלנו. שנאה כלפי הזר, המתבדל, הקורא תיגר והמתנשא, היא תופעה טבעית. על אחת כמה וכמה כשאותו מיעוט מעוניין להשפיע על חיי שלי, ולא עוד אלא שהוא תובע ממני לתמוך בו כלכלית באופן שיאפשר לו להמשיך בדרכו. הרי הרצון שלנו להחזיר בתשובה את החילוניים, לקרב רחוקים, לחוקק חקיקה דתית, לקבל תמיכה מהמדינה ולהתנגד להתערבותה באורח חיינו, הם גורמים חזקים דיים לשנאה, גם כשתינתן ההסברה הטובה ביותר. על אחת כמה וכמה, כשאותו מיעוט מתרבה בקצב מהיר, שכבר הפך אותו למיעוט משפיע ביותר [בעיקר כלשון מאזניים] ומאיים על הפיכתו ביום מן הימים לרוב [לפחות בחלק מערי ישראל].

ההצעה שלך איננה ברורה לי, האם אתה מייעץ לוותר על ההחזרה בתשובה? על החקיקה הדתית? על קבלת התמיכה מהמדינה? להקטין את הריבוי הטבעי? המחשבה שאנחנו יכולים להצטנע היא פרי הדמיון בדיוק כמו המחשבה שהסברה טובה תעלים את השנאה.

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בנצ"כ
דברי פי חכם חן.
ויש להוסיף הפניה לספר "איווי המוות הישראלי" של ד"ר אריה סתיו מהמרכז הישראלי לחקר מדיניות (יהודי חילוני לחלוטין), שהאריך שם בכמה מאמרים בהקבלות בין השנאה של אומות העולם את היהודים, לבין השנאה החילונית-אליטיסטית את החרדים והמתנחלים.
מחקר מדהים.

ולמה יש להקביל את האהבה הנוטפת מהפובליציסטיקה החרדית?

מה זאת עלתה על דעתי ? זה בודאי לא נחשב. אולי זאת אפילו אנטישמיות להעלות את זה.

במשפחה השבוע כתב יונתן רוזנבלום מאמר חביב על השנאה ששונאים אותו, ורק בפיסקה קטנה בסוף המאמר הכניס משפט שבשבילו כנראה נכתב הטור כולו. הוא כתב שצריך לעשות חשבון נפש האם שונאים אותנו רק בגלל מה שאנחנו בסדר, או שיש גם שנאה בגלל דברים שבהם אנחנו לא בסדר... אם מישהו יכול לסרוק, זה יכול להוסיף כאן, לדעתי.

בצ"כ

אסכם דבריך:
א)1. יתרונות השנאה - שמירת הבידול וממילא המסורת. דומיא דישראל ואוה"ע.
   2. חסרונות השנאה - ממניעת תקציבים עד פעילות אקטיבית נגדנו ובלימת תנועת התשובה.
ב) אין תועלת בהסברה ובאותה מידה לא ב"הצטנעות". השנאה היא פועל יוצא של התבדלות והתרבות ואין לה קץ.

אשיב:
ראשית, אני מסכים שתמיד תהיה שכבה עויינת גם אם כולנו נתגייס לסיירת מטכ"ל, ועי' אתר חופש וכיו"ב (אל תעיין). הסיבה היא ההתבדלות, ההתנשאות והגדילה וכמ"ש בצירוף לנטיות האישיות של השונאים.
עם זאת לרמה הכמותית ולעוצמת השינאה יש משמעות: הרי יש הבדל בין ממורמר אחד לאלף היורק למראה שטריימל, לבין התהוות קבוצה משמעותית שיגמרו בליבם כי החרדי הבא שיקרה בדרכם יחוש בעצמותיו "מהפכה אזרחית".
הלכך בלימת התפשטותה ועוצמתה של השנאה היא משמעותית ביותר. לא מדובר בעינייני "קירוב" בלבד, לא על המותרות אני מדבר. לא רק על העברת תקציבים כזו או אחרת. אם נמשיך בהתיחסות הצינית והשחצנית - לאחר שני שינויים בשיטת הממשל בגיננו, לאחר עלייתן והתרסקותן של מפלגות המנסות ללמד אותנו לקח ברמה הפרלמנטרית - איני יודע מה יעשה הגוש המתוסכל המתבטא היטב בטוקבקים, ביום שיחוש שכלו כל המילים, כל הטקטיקות וכל האמצעים...
כן, בנציון - המחיר שנצטרך לשלם יכול להיות יקר מאד.
ועל מה נשלם אותו? מה התמורה? וכי גזירת שמד משחרת לפתחנו, שאנו מצווים לסבול כל משברים וגלים? 
קצת פחות לריב על סוכריות מהממשלה. זה הכל.

לגבי יתרונות השנאה - קצת קשה לקבל את הרעיון שהיהודים אמורים למשוך אליהם שנאה בכוונה. יתכן שכשאין עושין רצונו של מקום השנאה הופכת למשמרת הדת, אבל לראות בכך לכתחילה? לא לדאוג מהתעצמותה? אם היית חי בספרד הקטולית לא היית מעדיף למצוא דרך למתן את השנאה? קשה לי לקבל דברים שכ"כ סותרים את ההתנהגות הטבעית של כל יציר נברא.

לגבי ההצעה שלי. אני מציע לקחת את הצנעה כשיקול מרכזי בפעילותנו. יתכן שהיה ראוי לשתף פעולה בצורה עניינית עם אחינו הסוררים. אך בשיטה הקיימת, אם אכן מדובר בסוג של "אומות העולם" אז צריך לקחת את כל החבילה כולל ה"לא להתגרות".
אפשר וצריך לקיים מרכזי קליטה לשבים למורשת אבותם - מבלי לנפנף במספרים מול עינים רעות.
חקיקה דתית היא כמובן בדיחה (גם בלי השנאה). ומוטב שניתן לגאונים שהמציאו אותה (מזרחי) לחזקה ולתפעל אותה.
אפשר לקבל תקציבים, מבלי לעורר מהומות. לפני שנציגנו מוחים בתוקף על קיפוח, יחשבו לרגע על קיפוחה של האם החרדית שמפסידה מנות אדרנלין בלילות של מבצעי צה"ל. על ה"רק ג'ובניקים" שמבזבזים את שנותיהם היפות בפקידות משמימה תחת פיקוד שרירותי.
או אז נלמד לבלום את פינו הגדול - ובא לציון גואל.
אפשר להצטנע. אפשר למעט בהתגרות ובנקודות חיכוך. אין פתרונות מוחלטים - לא לשנאה ולא להתעסקות בנו מדי פעם, אך ניתן להשתדל בבלימת ההסלמה - ודאי שלא בליבוי שלה כפי שאנו עושים כיום.
וההבדלים הקטנים הם לפעמים הבדלי שמים וארץ - בהשלכות המעשיות שלהם.

מייציץ,

יש להקביל זאת לאהבה הנוטפת מפיוטים כגון "מעוז צור", "ברוך ה' יום יום" וכיו"ב.

1. החכי"'ם מיהדות התורה פשוט לא עוברים מסך, לא מדברת על טלויזיה, גם ברדיו - מוטב היה להם שלא באו לעולם (התקשורת). ברוב המוחלט של המקרים בהם הם עולים לשידור, הם פשוט לא מספקים את הסחורה, מדברים בשפה גלותית ומנוכרת למאזין הממוצע, עונים בצמצום מחשבתי לשאלות המראיין מבלי לפתח תעוזה לשונית וליצור אמפטיה עם המאזינים, והתוצאה היא כמובן המצב העגום של מצבנו בשיח הציבורי.
2. גם ש"ס לא טומנת ידה בצלחת, אך עדיין רחוקה מיהדות התורה שנות אור במצב ההסברתי של המפלגה. למפלגה יועצי תקשורת לא מעטים, המעניקים ייעוץ מקצועי לכל ח"כ בטרם חשיפתו לציבור באמצעות המדיה. 

האם יקרה הבלתי יאומן ונזכה לראות/ לשמוע אי פעם על דובר סיעת יהדות התורה שייקח את המפלגה הזו כפרוייקט ויעלה אותה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה??? (במצב התקשורתי שלה כמובן)


נ.ב
אה, שכחתי:
הוא לא יכול להיות מודרני מדי, ולא חבדניק ח"ו, לא צעיר מדי אך לא קשיש כחבריו לסיעה, חרדי ליטאי/חסידי בין הגילאים 30-40 המעורה בחברה החילונית ובעל מרפקים יהיה הדמות האולטמטיבית לדעתי.

שיהיה בהצלחה

"מבירא עמיקתא לאיגרא רמה??? (במצב התקשורתי שלה כמובן)"

אנו חוששין ל"אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים"...

_________________