| נשלח ב-12/7/2007 01:42 |
 |
| |
חילוני בלבוש חרדי-וידויו של בחור ישיבה
(וידויו של בחור, מצאתי בפורום אחר והבאתי אותו לכאן)
ברשותכם חברים!! אני עומד לגלות בפניכם את הסוד הכי אישי שלי, שלא העזתי עדין לגלות לאיש. אדגיש שאיני עושה זאת מתוך רצון או צורך לשעשע אותכם, אלא בתור חברים רציתי לקבל את עצתכם הנבונה בענין הכואב שלי. עוד ברצוני להדגיש, שכותב השורות נמנה על אחד הכותבים המפורסמים בפורום בניק על שם אחר. ובכן, לפני למעלה משלוש שנים החלה ההדרדרות שלי שנמשכת עד לרגעי כתיבת השורות. התעוררתי לכתוב לכם על כך כשנזכרתי ביום בו הכל החל, זה התחיל כשנזכרתי דקות לאחר השקיעה באותו יום שלא הנחתי תפילין, הרגשה נוראה מאין כמוה שאפפה אותי במשך מספר שבועות. היתי שרוי במצב של דיכאון, ומתוך שיברון המקרה חזר ע"ע מספר פעמים, ועם הזמן איבדתי את המצפון בקשר לתפילין, ועברו עלי לעיתים שבועות ללא הנחת תפילין, ולאחר מס' חדשים ומתוך דיכאון מהמצב עצמו, מצאתי את עצמי עובר על מלאכות בשבת.. כך איבדתי את הרגש לעבירות ואיסורי תורה. מאז ועד היום עברו עלי שלוש שנים של הדרדרות רוחנית בלתי פוסקת. כיום עוברים עלי חודשים ללא תפילות ותפילין, אינני צם בתעניות למעט יוה"כ. כשיוצא לי לעיתים לצאת עם חברים למלונות בשבת, כשהם ישנים אני מדליק את הטלויזיה בחדר בעיצומה של השבת. במספר הזדמניות עברתי על אחד מג' עבירות החמורות, ואכמ"ל וד"ל... יש לצין שבישיבתי אני נחשב לבחור ממוצע, ואפי' נראה חיצונית בחור צדיק- זקן, פאות, מקפיד על כובע וחליפה ברחוב וכדו'.. כלפי חוץ אני משחק צדקות ויושר כמה שניתן (פשוט אני חייב לחצי מבחורי הישיבה כסף, ואין לי שום רגש להחזיר...) אקיצער, אני מבקש ממכם ידידי וחברי לספסל הפורום, אנא תנו עצות איך אוכל לחזור אל דרך המלך, בזמן שאין בי שום מצפון על הדרך הזו. הרצון לחזור נובע מהפחד מהשידוכים, שמצד אחד אני בן למשפחה חשובה, הורי יר"ש, אבי ראש ישיבה חשוב, ובמשפחתי רווחת ההנחה שאני עולה ומתעלה בתורה ויראה.. אבקש ממכם עצות עניניות ממה להתחיל וכיצד להחזיר או להחדיר בי רגש יהודי לליבי השרוי במ"ט שערי טומאה. חברים! אבקש בלי ליצנות, אך ורק רעיונות מקורים ( לב שומע, עסקנים ומחנכים- לא בשבילי) תודה מראש ........... נ.ב. נא לא לשלוח עצות במסרים, מפני שבעיה במכשיר מונעת ממני לקרוא מסרים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:00 |
|
| |
הסיפור הזה הוא דוקא מקרה קלאסי של בחור שנכנע ליצרו ואין לו אמת פנימית וטיפת רצון לחשוב אלא בחור רדוד שמנסה את דרך ההתחמקות מהמציאות והודעה זו היא נסיון להרגיע את מצפונו כאילו אומר לעצמו - 'ניסיתי אך לא הצלחתי מה אני יכול לעשות?'. מה שמזעזע זה ההודעה של אלי7585 שלכאורה טוענת שיש כמות גדולה של בחורים כאלו. לא נראה לי שיש רבים כאלו, לכל אחד יש נקודות תורפה אך לא כל נפילה או מעידה מראה על הרצון הפנימי אלא זה בגדר 'שבע יפול צדיק וקם' ולא מוריד כהוא זה מערך האישיות והשאיפה ומי שיש לו מאלו שום מכשול לא יעמוד בדרכו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:07 |
|
| |
עצה שלי,
לך לפסיכולוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:08 |
|
| |
זוהר, מה שאומר שהוא פשוט מיואש מעצמו ולא מחפש דרך להתקדם. חוץ מניצוץ קטן שהביא אותו לכתוב את הדברים.
לא יותר מזה.
כמו שמיכאלה אמרה ואני מוסיף את דעתי,שוב, פסיכולוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:35 |
|
| |
פסיכולוג יכול לעזור לאדם שרוצה לעזור לעצמו אך אינו מסוגל לעשות זאת לבדו. נראה שהוא לא מעוניין בעזרה לחזור בו אלא בעזרה לברוח עם מצפון נקי של 'ניסיתי'. טיפול תרופתי פסיכיאטרי אולי יכול לעזור אך אם אינו חפץ ומסכים לעניין אין זו דרכה של תורה לאשפז בכפיה... "דרכיה דרכי נועם". האפשרות היחידה לעזור היא לא לנקות את מצפונו ע"י שנמנע מלתת עיצות למיניהם שהוא ידחה אותם בקש ותירוצים שונים ויקל עליו לחשוב שהוא שונה מכל אדם ולו מותר כי 'נולדתי שונה', 'אני לא מסוגל' 'ניסיתי כל מיני אפשרויות' וכ', אלא לתת לו להתמודד לבד ולהסתבך עם עצמו אולי ביום מן הימים יגבר מצפונו על יצרו וירצה לשוב באמת.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:42 |
|
| |
אולי פסיכולוג יעזור לו להבין שהוא צריך לעזור לעצמו.
בדר"כ זאת עבודה של הסביבה הקרובה אליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:57 |
|
| |
mzohar
אתה כנראה לא יודע לקרוא אני אמרתי שיש מיעוט כאלה בעולם הישיבות,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 15:59 |
|
| |
לא הבנתי למה כולם מפנים אותה לפסכולוג מה יעזור?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 16:06 |
|
| |
הבחור נמצא במצוקה איומה,הוא מבולבל,הכול מתמסמס לו בין האצבעות.
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור,יקח זמן אבל זה יעזור, בלי קשר לעובדה אם הוא ישאר דתי או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 16:11 |
|
| |
אלי, כנראה שמר זקוק לאופטיקאי... לא כתבתי שכתבת שהרוב כאלו כתבתי שכתבת שיש כמות. מיעוט משמע קצת אבל קצת ניכר ומיעוט ניכר זה ג"כ כמות מסויימת. וכתבתי דעתי שזה הרבה פחות ממיעוט אלא שזה יחידים ממש ולא בגדר של תופעה עקב החינוך לחיצוניות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 19:52 |
|
| |
mzohar שלום
שלמדתי בישיבה היו בחורים שנראים תמימים צדיקים כמו זקן ולבוש יותר דוס ,אבל מי שהכיר אותם מקרוב ידע מי הם באמת,וצוות החינוכי לא חי איתם כמו חברים הקורבים ולא ידע מי הם באמת ופרגן להם מאד , לעמת זאת היו בחורים שמבחינת חיצונית היו נראים מודרנים אבל היה להם יראת שמים אמיתי, מידות ,דרך ארץ , מתורבתים, וצוות החינוכי לא חבב אותם במיוחד בגלל החיצוניות שלהם ,
נכון שזה היה מיעוט אבל זה היה קיים ,ולזה היתה כוונתי אני מקווה שתסכים איתי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 19:54 |
|
| |
יש.
השכיחות של התופעה תלויה במקום ובתנאים הסביבתיים האחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2007 16:54 |
|
| |
פעם ראיתם פסיכולוג נורמלי?! מעטים...
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2007 19:21 |
|
| |
מתי מישהי תכתוב "וידויה של בת סמינר"?
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2007 21:04 |
|
| |
למזלי לא למדתי בסמינר . . .
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2007 14:08 |
|
| |
גבר ממאדים,
אתה מדיח אנשים.
_________________
אני מזדכה כל יום בזכויות.
ומה אתכם?
|
|
|
|
|
