בית פורומים עצור כאן חושבים

דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה ובקבלה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/7/2007 12:08 לינק ישיר 
דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה ובקבלה

הנושא הרגיש הזה ממלא מקום חשוב בתולדות ההגות היהודית לדורותיה. אמנם כתב הרמב"ם כי השפה העברית של התורה נקראת "לשון הקודש" מפני שהיא נקיה מביטויים בוטים ולא צנועים (ראה במו"נ את הדוגמא שלו לנקיות בתחום זה). אבל כמדומה שהפריז על המידה.

יש לנו ביטויים בוטים בתורה, במדרש ואצל חז"ל בכלל. בהגות המיסטית שקודם הופעת הקבלה, בפילוסופיה וכמובן בקבלה, מהזוהר ועד האר"י ואחריו. וכמדומה שככל שאנו מתקדמים בזמן כך אנו נתקלים בביטויים חריפים יותר.

מן הראוי אם כן לערוך רשימת מצאי של הביטויים השונים. לנתח מה השימוש שנעשה בהם, ומה הנחות היסוד הערכיות שמאפשרות להשתמש בהם.

אני מציע כאן רשימה חלקית:

א. במקומות שונים בתורה יש התייחסות לתופעות מיניות שהן חלק מחיינו. על האדם נאמר ש"ידע את חווה אשתו". זו לשון מושאלת, אבל מדוע נזכר הנושא הזה (תשובה אפשרית: כדי לציין שגם האדם הראשון, יציר כפי ה' בבריאה - מטאפורה, כמובן! - תיפקד גם בצורה כזו. והפרשנים יפרשו איש לפי הנחות היסוד שלו).

יש לנו דינים שנוגעים לביאה, בין ביאה של היתר לקידושין ובין ביאה של איסור כגון מפתה ואונס וגם ביאת עריות שמחייבת מיתה, כגון אשת איש.

אמנם דומה שבתורה יש הקפדה לא להשתמש בלשון מגונה ולא לתאר פרטים.

ב. בתנ"ך. (שיר השירים יידון לקמן).

יש סיפורי מעשים שיש בהם היבטים מיניים. כגון מעשה פילגש בגבעה, מעשה אמנון ותמר ועוד. הסיבה להופעתם היא בגלל שהם היו ונבראו ומילאו מקום בהיסטוריה היהודית, אם גם לא מקום לשבח.

כמדומה שבכולם יש הקפדה יתרה על עדינות וצניעות, אבל כדאי לעשות רשימה ולבדוק אחד אחד.

יש גם ביטויים קשים בדברי הנבואה. כאשר ממשילים את עם ישראל הזונה אחר עבודה זרה בדימויים של ניאוף, יש ביטויים חריפים המשמשים בהקשר זה.

ג. שיר השירים. זה ספר תמוה ביותר. מה מקומו בכתבי הקודש? חז"ל השתמשו בלשון מופרזת בהערכתו, עד שאמר ר"ע כי כולו קודש קודשים. אכן חז"ל הצליחו להעניק לו משמעות נקיה ויפה, כאשר פירשוהו על האהבה של הקב"ה לעם ישראל ועל בוגדנותו של עם ישראל, בדומה לשאר דברי נבואה בתחומים אלו.

עם זאת, דומה שתיאורים כמו שיש בספר זה אין במקומות אחרים.

נראה לי שלצורך השוואתי עלינו לפתח מידרג של תיאורים. מידרג זה יכלול כמה פרמטרים של עדינות וצניעות שניתן לדרגן על ציר. למשל, נושא התיאור (אשה יפה, מעשה חיבה, מעשה ביאה וכיו"ב). בשיר השירים אנו מוצאים תיאורים של קרבה שאינם מצויים במקום אחר, וגם תיאורים של יופי שאינם מצויים במקום אחר, תוך ירידה לפרטים. עם זאת, נדמה שהקו נעצר באיזה מקום "מעל לחגורה".

ד. באיזו מידה יש התייחסות לנושאים מסוג זה אצל חז"ל? בהלכה, במדרשים? מסתבר שיהיו דיונים שנוגעים בענינים שבצניעות אגב בירור הלכתי, אם גם היו כאלו שמחו על חקירה כגון "נפל מהגג ונתקע ביבמתו" או במי שבא על עצמו.

במדרש זכור לי מקור אחד שבו מתארים את עם ישראל העולים לרגל ורואים את הכרובים "מעורים זה בזה". למה הכוונה מבחינה מעשית? האם לצורת ביאה ממש? אם כן, זה נמצא במקום הגבוה (או הנמוך) ביותר במידרג של הנושאים.

לעומת זה, במידרג התיאורים ודאי שאין כאן פירוט.

אך מה בכלל המשמעות של תיאור זה, שמשמש אצל מאמיני הקבלה כראיה לכך שגם אצל חז"ל היו תיאורים כמו בספרי הקבלה המאוחרת וכי גם שם זה מסמל מה שזה מסמל ב"עולמות עליונים".

ה. מעניין כי בספרות המיסטית של ספרות המרכבה, עד כמה שידוע לי, אין ביטויים כאלו. המעניין ביותר לדעתי הוא שבספר שיעור קומה, שמתאר את מראה גופו של השם - נושא בלתי אפשרי שעורר ספקולציות שונות לגבי הספר ומשמעותו - אין שום תיאור של אבר הצנוע עצמו. למרות שיש תיאורים של כל הגוף, החלק הזה לא נזכר כלל.

ו. בפילוסופיה היהודית, עד כמה שזה אולי נשמע מפתיע למי שאינו מכיר, יש שימוש בדימויים מתחום זה. ואיני יודע אם זה בא בהשפעת ספר שיר השירים, שפורש באסכולה זו כדימוי ליחס בין הנשמה (או השכל) לה' (או לשכל הפועל?). או שמא עצם הדימוי של קשר אהבה נוח להמשיל בו את אהבת החכמה (המשמעות המקורית של המילה פילוסופיה ביוונית).

ח. כמדומה שבקבלה, מן הזוהר ואילך, הנושא מקבל ממדים חמורים. כלומר, אם אשתמש בביטוי לא ערכי ואתגבר על רצוני לחלק ציונים (שליליים), אנו יכולים לראות שהקבלה ניצבת במקום גבוה (או נמוך) בשני צירים. בתחום המעשה שמתייחסים אליו ובתחום הפירוט.

כאן אנו זקוקים לעדות המתמצאים בתחום, או שצריך לחפש בספרים ובתקליטורים. כמדומה שבזוהר עצמו כבר דנים על זיווגים, אך תיאורים של פרטי זיווגים ואפילו מונחים אישיים מאד מתחום הביאה (מ"נ) משמשים בקבלה המאוחרת יותר (כתבי האר"י? היכן מופיע המונח הזה לראשונה)?

אחרי רשימת מצאי זו ניתן, כאמור, לשאול כיצד נעשה שימוש בנושאים ומוטיבים כאלו ומה הנחות היסוד שמאפשרות יחס כזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 12:15 לינק ישיר 

מיכה המורשתי כתב באשכול אחר:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2241907&whichpage=3#R_15


>   גם לזה תקראו גילוי עריות?

שיר השירים פרק ח

(א)

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי:

(ב)

אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי:

(ג)

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:

(ד)

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס

(ה)

מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ:

(ו)

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:

(ז)

מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ: ס

(ח)

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ:

(ט)

אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:

(י)

אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם: פ

(יא)

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף:

(יב)

כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ:

(יג)

הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי:

(יד)

בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:

>  



>
>


.

  ירמיהו פרק לא

וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְדֹוָד:


 

 


 


ישעיהו פרק סב

 


(ד) לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְדֹוָד בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל:

(ה) כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ:

 


שיר השירים פרק א

(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:

(ב)

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:

(ג)

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:

(ד)

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ: ס

(ה)

שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:

(ו)

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:

(ז)

הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:

(ח)

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים: ס

(ט)

לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:

(י)

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:

(יא)

תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:

(יב)

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:

(יג)

צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:

(יד)

אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי: ס

(טו)

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים:

(טז)

הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:

(יז)

קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים <רחיטנו> רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:




 


........................................

..........................................

.......................................... .

ומפני אריכות המגילה דילגתי ישר לסוף




_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 12:18 לינק ישיר 

התיאורים בשיר השירים הם דווקא עדינים יחסית. תיאורים בוטים באמת ניתן למצוא ביחזקאל טז וכג, ופרופ' יהודה אייזנברג התייחס אליהם בקצרה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/achronim/yehezkel13b-4.htm





דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/7/2007 12:24 לינק ישיר 

אראל
ועדיין אם מישהו ישתמש היום בביטויים של יחזקאל בפומבי, יטענו עליו מה שטענו המתנגדים למחאה נגד מצעד הגאווה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/7/2007 12:39 לינק ישיר 

הרב מיימוני
נדמה לי שערבבת מין בשאינו מינו, תרתי משמע.

התורה מספרת לנו על קיום יחסי המין בהולדות טבעיות של הנבראים,
כגון אצל משה המושיע הגדול ונותן את התורה והנביא הגדול, שהוא נולד כאדם רגי- וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר-
הכל טבעי וברור ונורמלי, אין כאן עיבור מרוח הקודש, או כל גורם שמימי אחר,
 כך אצל אבות האומה. המטרה ברורה והשיטה נכונה, התורה היא של בני אדם ונתנה לנו על ידי בני אדם כמונו. נולדו ומתו ו    שהצליחו ועלו לדרגה גבוה.

במגילות ובעיקר שיר השירים זו היא השירה במיטבה. עם המטאפורת והרמזים,

התלמוד לעומת זאת כבר מדברת על תופעות החיים כולה, עם כל המכשולים והסטיות והאפשרויות
האבסורדיות ביותר לפעמים, והכל לברור ההלכה, וזה גם לגיטימי ומתבקש לספרים העוסקים במכלול החיים- נדמה לי שהית, עדין וצנוע ביותר, במובאות המעטות שהבאת, אם תרצה אוכל למלאות את החסר מהגמרא והמסך יסמיק.

אבל! וכאן האבל הגדול, מה שעושה הקבלה, -זו היא פרסוניפיקציה של האלוקוות, שהיא ע"ז!
והיא אינה מסתפקת בזה אלא מחלקת את האלוקות ליחידות שונות ,של אל זכר ואל נקבה.
ומגזימה בהעזתה בתאורי היחסים המיניים בין שתי הישויות האלוקיות,

אם זו לא עבודה זרה איני מכיר עבודה זרה גדולה מזו, בלי שום הנחות.
 דבר שבצורה טבעית מתפתחת לעבודה זרה לאנשים מתים וגם חיים.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 13:12 לינק ישיר 

ירוחם:
אם אתאר יחסי גומלין בין שכלך למאויי לבך,
האם אני אהפוך אותך בכך לשתי ישויות נפרדות?...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 13:15 לינק ישיר 

מיימוני,

אני מסכימה עם ירוחם שערבבת כאן מין בשאינו מינו (תרתי משמע?). יש הסבר או תיאור על יחסי מין או תופעות מיניות ויש שימוש בדימויים מיניים כדי לתאר ולהסביר תופעות אחרות (כדוגמת שיר השירים או יחזקאל טז, נניח). נכון, שאפשר ללמוד רבות על היחס למין ולמיניות (וגם למגדר) גם מתוך שימוש בהם כדימוי (למשל, כדאי להשוות בין דימויי יחסי האישות בין יחזקאל טז להושע ב', ולראות את ההבדל ביחס אל בת הזוג וכד'), אבל אני לא בטוחה אם זה מה שאתה מנסה לומר כאן.

לגבי שיר השירים -
כתבת - "בשיר השירים אנו מוצאים תיאורים של קרבה שאינם מצויים במקום אחר, וגם תיאורים של יופי שאינם מצויים במקום אחר, תוך ירידה לפרטים. עם זאת, נדמה שהקו נעצר באיזה מקום "מעל לחגורה".
ואני שואלת - האמנם?!
הדימויים המיניים בשיה"ש בהחלט כוללים גם דימויים ליחסי מין ממש. אמנם באופן פיוטי ומקסים (לענ"ד), אבל אני לא חושבת שאפשר לומר שתיאורים כמו זה שבפסוקים 1-5 בפרק ה', נשארים "מעל החגורה"...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 13:21 לינק ישיר 


פעם הלכתי להתפלל תיקון אחד אצל בית מדרש של מקובלים בירושלים, בתחילת התפילה הכריז השמש, בכדי לעשות את התיקון צריך סך וסך כסף, חשבתי האם אשלם את הכסף, אבל אמרתי, ביהדות שאני מכיר אלהים לא דורש כסף, אמרתי אשהה במחיצתם אבל בלי כסף, השמש חזר והכריז, כל עיקרו של התיקון הוא עם הכסף, אבל אני בשלי, ביהדות שאני מכיר אלהים לא דורש כסף.

התחילה התפילה, יראת שמים כמו של המקובלים לא ראיתי בשום מקום, איזה בכיות, איזה כוונה, בכיתי וצעקתי איתם, ואמרתי, הם אמנם ביקשו כסף, אבל יש להם יראת שמים.

המשיכה התפילה, ואז ראיתי את ראש המקובלים רומז לחבריו, בואו לכם לסביבי, והיו מוכנים לכוון את הכוונות הראויות, אנכי שהבנתי שכעת הם הולכים לחתן את אלהים, כי בדעותיהם יש אבא ואמא ושאר ביטויים חביבים, לא יכלתי לסבול עוד, ואז נשאתי את רגלי וברחתי מהמקום. 

לאחר מעשה אמרתי, שביהדות שאני מכיר יש יום כיפור אחד, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, ואין צורך לבדות עוד ימי כיפור במשך השנה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/7/2007 13:28 לינק ישיר 

איש ערבות
באותו רגע שאתה מביא אותי בן אדם לדימוי שאתה רוצה להוכיח. באותו רגע את עובר על לאו.
ולשאלתך. אכן יש את שכלי, ואכן יש ישות אחרת -שהם לא תמיד עובדים ביחד- הנקרא מאווי ליבי
אבל יש רק א--ל אחד, ולא שתי ישויות, והיא היא הנותנת לטענתי.
שמע ישראל ה אלוקנו ה אחד בכל מקום האחד כתוב בגדול, שכולם יבינו שזה א- ח- ד, ולא שנים

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:09 לינק ישיר 

ירוחם:
לעיתים אין כמו הרמב"ם להסביר הכי טוב את הקבלה בלשונו הזהב:

"הרי מפורש בתורה ובנביא, שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה: שנאמר "כי ה' אלוהיכם, הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (ראה דברים ד,לט; יהושוע ב,יא), והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר "כי לא ראיתם, כל תמונה" (דברים ד,טו), ונאמר "ואל מי תדמיוני, ואשווה" (ישעיהו מ,כה); ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים.

אם כן מה הוא זה שנאמר בתורה "ותחת רגליו" (שמות כד,י), "כתובים באצבע אלוהים" (שמות לא,יח; דברים ט,י), "יד ה'" (שמות ט,ג; במדבר יא,כג; דברים ב,טו), "עיני ה'" (דברים יא,יב), "אוזני ה'" (במדבר יא,א; במדבר יא,יח), וכיוצא בדברים הללו הכול לפי דעתן של בני אדם הוא, שאינן מכירין אלא הגופות; ודיברה תורה כלשון בני אדם. והכול כינויים הם, כמו שנאמר "אם שנותי ברק חרבי" (דברים לב,מא), וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג; אלא משל, והכול משל. "...

[הלכות יסודי התורה א, ח-ט ]


שמא תאמר לי עתה - האם התורה עצמה בדימוי שכתבה יד ה' וכו', חטאה בלאו ?...
מדוע הדימויים מסתיימים ביד ורגל וזרוע ואינם יכולים להמשיך הלאה?

זאת ועוד, אם כבר השתמשתי ברמב"ם מדוע שלא אחלל הקודש עוד ואשתמש ברעיון מדברי הרג"נ שקראתי באחד האשכולות לאחרונה, כי כיון שהעניק הבורא שכל לאדם בעל לוגיקה מסויימת, הרי שיש בהגיון זה גם כדי להבין במשהו את דרכי ה' והתנהלותו בעולם [בערך כך]...
וכאן הבן שואל [אני] - מדוע רעיון זה מסתיים בשכל אותו העניק הקב"ה לאדם ולא יכול להמשיך הלאה בשאר עניינים?...
 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:31 לינק ישיר 

איש ערבות,
 (להסתייגות, ראה להלן).

ירוחם,
החלקים השונים (זכר ונקבה וכדו') אינם חלקים של האלוקות אלא הופעות שונות שלה. וזה דומה מאד לחשיבה והרגש שהובאו כאן כדוגמא. כך כתב איש ערבות, ויפה כתב. אך התירוץ שהוא הוסיף בסוף שמדובר בדימויים הוא לא הנקודה. מדובר בהופעות ולא בעצמות עצמה. האדם הוא מכלול אחד, על אף שניתן להבחין בו חשיבה ורגש ורצון וכדו'. אין כל מניעה שהאלוקות לא תופיע באותה צורה, ואין לכך ולא כלום עם ריבוי (פוליתיאיזם). דברים אלו הם עתיקים מאד, והויכוחים עליהם כבר העלו זקן (גם בפורום כאן).

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:42 לינק ישיר 


על דימויים מיניים בזוהר כתב פרופ' ליבס את המאמר 'זוהר וארוס'
http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/zoharveros.pdf   

אם כי רחוק אני מרמת בקיאותו של ליבס, אבל לעיתים נראה שהוא מגזים מעט.
 נביא רק ציטוט אחד מדבריו :
"אפשר לקבוע באופן חד משמעי : אין בספרות ישראל ספר ארוטי כספר הזוהר...השאיפה להתאחדות אירוטית היא עיקרו של הספר" (עמ' 52)
 למתעניינים, המאמר די ארוך, ללב הנושא הוא מגיע מעמ' 51 ואילך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:48 לינק ישיר 

איש ערבות
כל הדימוים שהזכרת הנם דימוים של ועל ישות אחת, ולא רגליים ולא ידיים   כי אם יד ורגל             כל הדימוים הם ביחיד ולא ח"ו ברבים, אין שתי ישויות ואין צורך לזווגם יחד,
אין כל בעיה בדימויים להמחשה הבעיה היא בהפרדת הדמויות, הבעיה היא  גם בדימויים בעייתים אחרים .
הזכרת את  ר" גדליה, ובכן רב גדליה-( לפי מה שהביא שוטונג באשכול הנ"ל) אמר, כי אדם העומד ומתפלל שמונה עשרה בעיינים עצומות, ומדמה שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים, עובד ע"ז
היות והדימוי שהוא מדמה אינו האלוקים שאותו צריך לעבוד. אלה הדימוי של עצמו.
להבין את דרכי ה" והתנהלותו בעולם, אין פרושו להבין או אפילו לנסות להבין את צורתו של ה"

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:54 לינק ישיר 

אני משער שכרגיל לא הצלחתי להסביר עצמי יפה.

הנושא של האשכול הוא שפה עם דימויים מיניים, כפי שהם משמשים בכתבים שנחשבים "יהודיים" למשך הדורות. המטרה היא ללקטם, לדרגם מצד הבוטות שלהם, ולבדוק את כללי השימוש שלהם ואת הנחות היסוד שלהם.

לפיכך, יש לדעתי מקום לכנס לאשכול אחד את כל השימושים, למרות שהם באים למטרות שונות.

ביחס לקבלה - אני חושד שהקבלה המאוחרת, מהזוהר ואילך, נכשלת בביטויים חריפים במיוחד בתחום זה, אבל מטרתי היא לאסוף נתונים.

בוודאי שאין המטרה לבדוק אם הקבלה מאנישה את האלקים או לא. יש אשכולות אחרים למטרה זו.

מסתבר שחלק מהשימוש בביטויים מהתחום העדין שלנו הוא באופן מטאפורי. וזה קיים, כפי שכתבתי, במידה רבה בין הדרשנים הפילוסופיים שלנו.

בוודאי שהדיון בנושאים אלו בתנ"ך, בהלכה, בפילוסופיה ובקבלה נעשה מתוך זויות שונות. וזו חלק מהמטרה, לברר זאת היטב.



_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 14:59 לינק ישיר 

האין,
יש גם ספר של אוהד אזרחי עם אדריכל כלשהו על המיניות בבית המקדש, וגם של פרופ' דניאל בויארין 'הבשר שברוח' (בסדרת אפקים, של עם עובד). הצד השווה לשלושתם הוא שיש להם ראש 'כחול' ומגמתיות מאד ברורה להכשיר עיסוק חופשים בנושאים אלו ו'להוכיח' שדורנו הוא שמרני ומרובע ונוטה בכך מדרכי אבותינו.
לענ"ד הם טועים מאד, והדוגמאות לכך הן הספרים שלהם עצמם. דווקא בגלל הפרשנות המעוותת שלהם להתייחסויות הללו, הנטייה החדשה לא לעסוק בנושאים אלו כמו שחכמים הרשו לעצמם בעבר היא מוצדקת.
כיום הדברים נתפסים כסוג של פורנוגרפיה, ובדיוק בגלל זה ישנה נטייה לא להתבטא כך ולא להשתמש במטפורות כאלה. ההתייחסויות של חכמים כלל לא העלו על דעתן פרשנות כזו. אלו אלגוריות לאלוקות והתנהלותה, שלענ"ד נעשות באופן לגמרי תמים. דומני שחכמים לא העלו בדעתם שהקורא את ההתייחסויות הללו יחשוב על יחסי אישות בין איש ואישה באופן ממשי, שלא כמטפורה לענייניים רוחניים.
ובאמת בתחומי ההלכה ובודאי בקבלה ניתן לראות עדיין אנשים שלא היו מעלים בדעתם להעלות מילה כזו על דל שפתיהם, משתמשים באופן חופשי בדימויים הללו, ועוסקים בנושאים הללו בפירוט רב (דרכי הזיווג והמכניזם המפורט שלו. כולל מים נוקבין ודכורין שעולים ויורדים, הכנסת עטרה, סוגי בעילה וביאה, וכדו'). למרבה האירוניה, ככל שנמצאים עמוק יותר בבית המדרש השימוש בדימויים אלו הוא חופשי יותר. כמה שיוצאים יותר החוצה יש זהירות רבה יותר, וזאת בגלל שבחוץ ישנה נטייה להעתיק את הדברים למישורים פורנוגרפיים, וכנ"ל.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 15:09 לינק ישיר 

הרב מימוני
קודם הבנתי את מה שכתבת.(או חשבתי שהבנתי)
אבל הפעם אני חושב שלא הבנתי את מטרתך. למה אתה מצפה כשאתה כותב לברר זאת היטב




_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה ובקבלה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 10 11 12 לדף הבא סך הכל 12 דפים.

bholext