דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה ובקבלה

מיכה המורשתי כתב באשכול אחר:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2241907&whichpage=3#R_15


>   גם לזה תקראו גילוי עריות?
> 

שיר השירים פרק ח

התיאורים בשיר השירים הם דווקא עדינים יחסית. תיאורים בוטים באמת ניתן למצוא ביחזקאל טז וכג, ופרופ' יהודה אייזנברג התייחס אליהם בקצרה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/achronim/yehezkel13b-4.htm

אראל
ועדיין אם מישהו ישתמש היום בביטויים של יחזקאל בפומבי, יטענו עליו מה שטענו המתנגדים למחאה נגד מצעד הגאווה.

הרב מיימוני
נדמה לי שערבבת מין בשאינו מינו, תרתי משמע.

התורה מספרת לנו על קיום יחסי המין בהולדות טבעיות של הנבראים,
כגון אצל משה המושיע הגדול ונותן את התורה והנביא הגדול, שהוא נולד כאדם רגי- וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר-
הכל טבעי וברור ונורמלי, אין כאן עיבור מרוח הקודש, או כל גורם שמימי אחר,
 כך אצל אבות האומה. המטרה ברורה והשיטה נכונה, התורה היא של בני אדם ונתנה לנו על ידי בני אדם כמונו. נולדו ומתו ו    שהצליחו ועלו לדרגה גבוה.

במגילות ובעיקר שיר השירים זו היא השירה במיטבה. עם המטאפורת והרמזים,

התלמוד לעומת זאת כבר מדברת על תופעות החיים כולה, עם כל המכשולים והסטיות והאפשרויות
האבסורדיות ביותר לפעמים, והכל לברור ההלכה, וזה גם לגיטימי ומתבקש לספרים העוסקים במכלול החיים- נדמה לי שהית, עדין וצנוע ביותר, במובאות המעטות שהבאת, אם תרצה אוכל למלאות את החסר מהגמרא והמסך יסמיק.

אבל! וכאן האבל הגדול, מה שעושה הקבלה, -זו היא פרסוניפיקציה של האלוקוות, שהיא ע"ז!
והיא אינה מסתפקת בזה אלא מחלקת את האלוקות ליחידות שונות ,של אל זכר ואל נקבה.
ומגזימה בהעזתה בתאורי היחסים המיניים בין שתי הישויות האלוקיות,

אם זו לא עבודה זרה איני מכיר עבודה זרה גדולה מזו, בלי שום הנחות.
 דבר שבצורה טבעית מתפתחת לעבודה זרה לאנשים מתים וגם חיים.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם:
אם אתאר יחסי גומלין בין שכלך למאויי לבך,
האם אני אהפוך אותך בכך לשתי ישויות נפרדות?...

מיימוני,

אני מסכימה עם ירוחם שערבבת כאן מין בשאינו מינו (תרתי משמע?). יש הסבר או תיאור על יחסי מין או תופעות מיניות ויש שימוש בדימויים מיניים כדי לתאר ולהסביר תופעות אחרות (כדוגמת שיר השירים או יחזקאל טז, נניח). נכון, שאפשר ללמוד רבות על היחס למין ולמיניות (וגם למגדר) גם מתוך שימוש בהם כדימוי (למשל, כדאי להשוות בין דימויי יחסי האישות בין יחזקאל טז להושע ב', ולראות את ההבדל ביחס אל בת הזוג וכד'), אבל אני לא בטוחה אם זה מה שאתה מנסה לומר כאן.

לגבי שיר השירים -
כתבת - "בשיר השירים אנו מוצאים תיאורים של קרבה שאינם מצויים במקום אחר, וגם תיאורים של יופי שאינם מצויים במקום אחר, תוך ירידה לפרטים. עם זאת, נדמה שהקו נעצר באיזה מקום "מעל לחגורה".
ואני שואלת - האמנם?!
הדימויים המיניים בשיה"ש בהחלט כוללים גם דימויים ליחסי מין ממש. אמנם באופן פיוטי ומקסים (לענ"ד), אבל אני לא חושבת שאפשר לומר שתיאורים כמו זה שבפסוקים 1-5 בפרק ה', נשארים "מעל החגורה"...

פעם הלכתי להתפלל תיקון אחד אצל בית מדרש של מקובלים בירושלים, בתחילת התפילה הכריז השמש, בכדי לעשות את התיקון צריך סך וסך כסף, חשבתי האם אשלם את הכסף, אבל אמרתי, ביהדות שאני מכיר אלהים לא דורש כסף, אמרתי אשהה במחיצתם אבל בלי כסף, השמש חזר והכריז, כל עיקרו של התיקון הוא עם הכסף, אבל אני בשלי, ביהדות שאני מכיר אלהים לא דורש כסף.

התחילה התפילה, יראת שמים כמו של המקובלים לא ראיתי בשום מקום, איזה בכיות, איזה כוונה, בכיתי וצעקתי איתם, ואמרתי, הם אמנם ביקשו כסף, אבל יש להם יראת שמים.

המשיכה התפילה, ואז ראיתי את ראש המקובלים רומז לחבריו, בואו לכם לסביבי, והיו מוכנים לכוון את הכוונות הראויות, אנכי שהבנתי שכעת הם הולכים לחתן את אלהים, כי בדעותיהם יש אבא ואמא ושאר ביטויים חביבים, לא יכלתי לסבול עוד, ואז נשאתי את רגלי וברחתי מהמקום. 

לאחר מעשה אמרתי, שביהדות שאני מכיר יש יום כיפור אחד, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, ואין צורך לבדות עוד ימי כיפור במשך השנה.

איש ערבות
באותו רגע שאתה מביא אותי בן אדם לדימוי שאתה רוצה להוכיח. באותו רגע את עובר על לאו.
ולשאלתך. אכן יש את שכלי, ואכן יש ישות אחרת -שהם לא תמיד עובדים ביחד- הנקרא מאווי ליבי
אבל יש רק א--ל אחד, ולא שתי ישויות, והיא היא הנותנת לטענתי.
שמע ישראל ה אלוקנו ה אחד בכל מקום האחד כתוב בגדול, שכולם יבינו שזה א- ח- ד, ולא שנים

_________________

מודה ועוזב

ירוחם:
לעיתים אין כמו הרמב"ם להסביר הכי טוב את הקבלה בלשונו הזהב:

"הרי מפורש בתורה ובנביא, שאין הקדוש ברוך הוא גוף וגווייה: שנאמר "כי ה' אלוהיכם, הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (ראה דברים ד,לט; יהושוע ב,יא), והגוף לא יהיה בשני מקומות. ונאמר "כי לא ראיתם, כל תמונה" (דברים ד,טו), ונאמר "ואל מי תדמיוני, ואשווה" (ישעיהו מ,כה); ואילו היה גוף, היה דומה לשאר גופים.

איש ערבות,
 (להסתייגות, ראה להלן).

ירוחם,
החלקים השונים (זכר ונקבה וכדו') אינם חלקים של האלוקות אלא הופעות שונות שלה. וזה דומה מאד לחשיבה והרגש שהובאו כאן כדוגמא. כך כתב איש ערבות, ויפה כתב. אך התירוץ שהוא הוסיף בסוף שמדובר בדימויים הוא לא הנקודה. מדובר בהופעות ולא בעצמות עצמה. האדם הוא מכלול אחד, על אף שניתן להבחין בו חשיבה ורגש ורצון וכדו'. אין כל מניעה שהאלוקות לא תופיע באותה צורה, ואין לכך ולא כלום עם ריבוי (פוליתיאיזם). דברים אלו הם עתיקים מאד, והויכוחים עליהם כבר העלו זקן (גם בפורום כאן).

_________________

מיכי

על דימויים מיניים בזוהר כתב פרופ' ליבס את המאמר 'זוהר וארוס'
http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/zoharveros.pdf   

אם כי רחוק אני מרמת בקיאותו של ליבס, אבל לעיתים נראה שהוא מגזים מעט.
 נביא רק ציטוט אחד מדבריו :
"אפשר לקבוע באופן חד משמעי : אין בספרות ישראל ספר ארוטי כספר הזוהר...השאיפה להתאחדות אירוטית היא עיקרו של הספר" (עמ' 52)
 למתעניינים, המאמר די ארוך, ללב הנושא הוא מגיע מעמ' 51 ואילך.

איש ערבות
כל הדימוים שהזכרת הנם דימוים של ועל ישות אחת, ולא רגליים ולא ידיים   כי אם יד ורגל             כל הדימוים הם ביחיד ולא ח"ו ברבים, אין שתי ישויות ואין צורך לזווגם יחד,
אין כל בעיה בדימויים להמחשה הבעיה היא בהפרדת הדמויות, הבעיה היא  גם בדימויים בעייתים אחרים .
הזכרת את  ר" גדליה, ובכן רב גדליה-( לפי מה שהביא שוטונג באשכול הנ"ל) אמר, כי אדם העומד ומתפלל שמונה עשרה בעיינים עצומות, ומדמה שהוא עומד לפני מלך מלכי המלכים, עובד ע"ז
היות והדימוי שהוא מדמה אינו האלוקים שאותו צריך לעבוד. אלה הדימוי של עצמו.
להבין את דרכי ה" והתנהלותו בעולם, אין פרושו להבין או אפילו לנסות להבין את צורתו של ה"

_________________

מודה ועוזב

אני משער שכרגיל לא הצלחתי להסביר עצמי יפה.

הנושא של האשכול הוא שפה עם דימויים מיניים, כפי שהם משמשים בכתבים שנחשבים "יהודיים" למשך הדורות. המטרה היא ללקטם, לדרגם מצד הבוטות שלהם, ולבדוק את כללי השימוש שלהם ואת הנחות היסוד שלהם.

לפיכך, יש לדעתי מקום לכנס לאשכול אחד את כל השימושים, למרות שהם באים למטרות שונות.

ביחס לקבלה - אני חושד שהקבלה המאוחרת, מהזוהר ואילך, נכשלת בביטויים חריפים במיוחד בתחום זה, אבל מטרתי היא לאסוף נתונים.

בוודאי שאין המטרה לבדוק אם הקבלה מאנישה את האלקים או לא. יש אשכולות אחרים למטרה זו.

מסתבר שחלק מהשימוש בביטויים מהתחום העדין שלנו הוא באופן מטאפורי. וזה קיים, כפי שכתבתי, במידה רבה בין הדרשנים הפילוסופיים שלנו.

בוודאי שהדיון בנושאים אלו בתנ"ך, בהלכה, בפילוסופיה ובקבלה נעשה מתוך זויות שונות. וזו חלק מהמטרה, לברר זאת היטב.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

האין,
יש גם ספר של אוהד אזרחי עם אדריכל כלשהו על המיניות בבית המקדש, וגם של פרופ' דניאל בויארין 'הבשר שברוח' (בסדרת אפקים, של עם עובד). הצד השווה לשלושתם הוא שיש להם ראש 'כחול' ומגמתיות מאד ברורה להכשיר עיסוק חופשים בנושאים אלו ו'להוכיח' שדורנו הוא שמרני ומרובע ונוטה בכך מדרכי אבותינו.
לענ"ד הם טועים מאד, והדוגמאות לכך הן הספרים שלהם עצמם. דווקא בגלל הפרשנות המעוותת שלהם להתייחסויות הללו, הנטייה החדשה לא לעסוק בנושאים אלו כמו שחכמים הרשו לעצמם בעבר היא מוצדקת.
כיום הדברים נתפסים כסוג של פורנוגרפיה, ובדיוק בגלל זה ישנה נטייה לא להתבטא כך ולא להשתמש במטפורות כאלה. ההתייחסויות של חכמים כלל לא העלו על דעתן פרשנות כזו. אלו אלגוריות לאלוקות והתנהלותה, שלענ"ד נעשות באופן לגמרי תמים. דומני שחכמים לא העלו בדעתם שהקורא את ההתייחסויות הללו יחשוב על יחסי אישות בין איש ואישה באופן ממשי, שלא כמטפורה לענייניים רוחניים.
ובאמת בתחומי ההלכה ובודאי בקבלה ניתן לראות עדיין אנשים שלא היו מעלים בדעתם להעלות מילה כזו על דל שפתיהם, משתמשים באופן חופשי בדימויים הללו, ועוסקים בנושאים הללו בפירוט רב (דרכי הזיווג והמכניזם המפורט שלו. כולל מים נוקבין ודכורין שעולים ויורדים, הכנסת עטרה, סוגי בעילה וביאה, וכדו'). למרבה האירוניה, ככל שנמצאים עמוק יותר בבית המדרש השימוש בדימויים אלו הוא חופשי יותר. כמה שיוצאים יותר החוצה יש זהירות רבה יותר, וזאת בגלל שבחוץ ישנה נטייה להעתיק את הדברים למישורים פורנוגרפיים, וכנ"ל.

_________________

מיכי

הרב מימוני
קודם הבנתי את מה שכתבת.(או חשבתי שהבנתי)
אבל הפעם אני חושב שלא הבנתי את מטרתך. למה אתה מצפה כשאתה כותב לברר זאת היטב

_________________

מודה ועוזב