המילה ד'את קיימת בערבית עד היום ופירושה בעלת ה-, צורת הנקבה של ד'ו.
אמרהה ד'את בעל - אשה בעלת בעל
להבדיל מאשת איש שמתורגם בלשונו של רס"ג וגם בערבית של היום זווג'ת רג'ל, או זווג'תה רג'ל
_________________
נשלח ב-22/10/2009 00:39
מה שאתה אומר מעניין מאוד. תרגם לי נא את 'אמרהה'.
אבל מה שאני לא מבין לפי דבריך, מדוע את 'והיא בעולת בעל' דבראשית תרגם הרב קאפח 'אשת איש' ולא כתב כפי שכתב בספר דברים? והלא גם שם כתוב 'ד'את'?
לגבי המדרש שהבאת, אני מניח שכוונתך לדעת רבנן. לא הבנתי כיצד אתה רואה מ'היא נתעטרה בבעלה' ש'בעלת' פירושו אקטיבי.
מכל מקום, הדרש רגיל לשנות את הניקוד, ואין להוכיח מכאן שהם אכן קראו כך אלא רק יצרו דרש על סמך הכתיב החסר. רס"ג - אם אכן אתה צודק - זהו חידוש.
נשלח ב-22/10/2009 00:48
אמראה או אמרהה זה אישה בערבית. לא במובן של אשת איש, אלא במובן של ההפך מגבר.
אני לא יודע איפה ראית את הפירוש הזה של הרב. יכול להיות ששם ספציפית הוא לא העיר על המיוחד בפירוש רס"ג . ובכל מקרה המשמעות היא אותה משמעות בסופו של דבר.
לגבי החלק הראשון של הדרש, אם זה בעולת בעל בפסיבי, אז איך אפשר לומר שהיא לא מתעטרת בבעלה? הרי הביטוי שם דגש על זה שהיא בעולה ע"י בעל, וזה מה שמגדיר אותה.
אבל דברתי בעיקר על החלק השני של הדרש. ונכון שהוא רגיל לשנות את הניקוד..אבל שם נראה שהפירוש הוא דוקא על סמך הניקוד.
אתה מוזמן לבדוק במקור הערבי של התפסיר ( מופיע בחלק מהחומשים התימניים, זה אחד מהם http://www.nosachteiman.co.il/?CategoryID=583&ArticleID=2889 לא יודע עד כמה החומש הספציפי הזה מדויק)
ולשאול מומחים ללשון ערבית (או אפילו סתם ערבים), לגבי פירוש המילה. אין צורך להזכיר שהרב קאפח היה מגדולי המומחים ללשון הערבית היהודית של רס"ג והרמב"ם אם לא הגדול שבהם.
נשלח ב-23/10/2009 00:37
ביררתי אצל מומחה, וזאת תשובתו:
צדק מי שאמר לך שפירוש המלה 'ד'את' הוא 'בַּעֲלַת'. המלה "בעל" היא דו-משמעית ומציינת, כידוע, לא רק את בן זוגה של אשה, אלא גם את מי שהוא אדון של דבר כלשהו (כגון "בעל השור"). מובן שהנקבה (בעלת) היא רק בהוראה השנייה, וזו מתורגמת 'ד'את'. לכך נתכוון התרגום "שיש לה בעל". אין זאת אומרת שרס"ג גרס בתורה "בעלת (במקום: בעולת) בעל", אלא כהבנתך, רצה להרחיק את "בעולת" מהמשמעות החז"לית. הרב קפאח לא הקפיד על תרגום עקבי למה שכתב רס"ג במקומות שונים.
נשלח ב-23/10/2009 01:17
ירוק,
האם שוכנעת ?
לגבי מה רס"ג גרס בתורה ממש, זו היתה השערה שלי, בכל מקרה, דברנו על פירושו. ייתכן וזו היתה גרסתו וייתכן שזה פירוש דרשני אבל בטוח היתה לרס"ג סיבה, כי יכל לפרש אשת איש וזהו.
לגבי "הרב קאפח לא הקפיד על תרגום עקבי". היה בטוח שהוא מאוד הקפיד על תרגום עקבי, ונורא דקדק בתרגומיו על כל מילה בערבית. לכן וודאי היתה לו סיבה, מן הסתם הסתמך על נוסח קדום של רס"ג, ואולי שם יש הבדלים בין המקומות. בכל מקרה, אומר שוב, שאם תכוון אותי למקור ממנו אתה מביא את הפירושים אוכל להתייחס יותר בפרוטרוט, ואם תהיה לי הזדמנות בקרוב אני אבדוק בחומשים כתב יד.
נשלח ב-23/10/2009 01:58
מה פירוש המקור שאני מביא ממנו את הפירושים? אני מתכוון כמובן למהדורה המתורגמת לעברית שהוציא הרב קאפח בהוצאת מוסד הרב קוק. הנוסח הערבי לא מובא שם.
אבל אני סבור, וחיזוק לדעתי קיבלתי מהמומחה הנ"ל, שהגם שרס"ג נקט את הלשון 'ד'את' לא התכוון אלא להדגיש שבעולה אין פירושו שנבעלה אלא שיש לה בעל. ולכן נראה לי שהפרשנות של ר"י קאפח מוטעית.
לגבי התרגום העקבי, זכורני שקראתי כי העיד על עצמו שבתרגומו למורה נבוכים לא הקפיד על אותו תרגום לאותה מילה, ושינה לפעמים [כמובן ששתי האפשרויות היו נכונות, אבל לא הקפיד על עקביות והשתמש פעם במילה זו ופעם במילה אחרת].
נשלח ב-30/5/2010 09:27
קבלה וארוס הוא חיבור מקיף השופך אור חדש על תפיסת האהבה הארוטית במחשבה המיסטית היהודית. הספר מנתח שורת נושאים מרכזיים בקבלה, הקשורים לאהבה: אהבה בין גבר לאישה, בין האל ובין השכינה, בין האדם ובין האל, ולבסוף בין האל ובין עם ישראל בדמות רעיה. תוך כדי עיון במקורות בדפוס ובכתבי יד, שחלקם טרם נידונו בידי חוקרים, עוקב המחבר אחר מושג הארוס בזרמים השונים של התאוסופיה הקבלית ומציע מודלים של איחוד בין הייצוג הזכרי של האלוהות ובין הייצוג הנקבי של השכינה. חקר הארוס משמש מפתח להבנת מכלול נושאים ובהם שוויון האישה וכוח השפעתה, ההתבוננות באישה כחלק מההתעלות אל האל, וכן הבנת האהבה ככוח קוסמי, הקושר את המציאות כולה לכדי אחדות אחת. כמו כן מעמיק הספר במושג הדו-פרצופין של הזוג הראשון: שני פנים בגוף אחד, שלאחר הפירוד נותרה ביניהם זיקה קדמונית של אהבה.
משה אידל, חתן פרס ישראל ומומחה בעל שם עולמי למחשבת ישראל, הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על-שם מקס קופר בחוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית, ועמית בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים. זהו הספר השישי בסדרת ספרי הקבלה שפרסם בהוצאת שוקן.
"בדרכו המבריקה והמלומדת שופך אידל אור על תרבות הארוס במחשבה היהודית והקבלית. חומר קריאה מרתק ומפתיע." ג'פרי הרטמן, אוניברסיטת ייל
"מומלץ בחום." מגזין צ'ויס
"ספרו החדש והמבריק של אידל... ממשיך במשימה שבה החל גרשם שלום, להשיב את הרוחניות אל המימד הציבורי... ממצאיו פורצים את גבולות הקבלה ונוגעים בעצם טבעה של היהדות. הוא מנתח את רעיון האהבה המיסטית באמצעות קשת של מקורות מרתקים, ויורד לשורש תפקידה הן בחיי היומיום הן בעולמות עליונים." ג'רמי אדלר, טיימס (TLS)
נשלח ב-30/5/2010 10:37
תהילים קמ"ד בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל וברש"י בנותינו - גבוהות קומה נאה כזויות של בית אבנים שזויות אבן מכוונות כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזויות מיושרות:מחטבות תבנית היכל - מהוללות בפי רואיהן ומדמין אותם לתבנית קומת ההיכל, ורבותינו פירשו בנותינו כזויות מתמלאות תאוה כזויות מזבח המלאות דם ואינן נבעלות אלא לבעליהן:
מה דעתכם על הדימוי ? האם הדימוי כשראו דם בזויות המזבח הוא של בנות מלאות תאוה, או שכשראו בנות מלאות תאוה דימום למזבח ולמקדש.
את עירוי הכרובים כבר הביא חכם מיימוני
*שני בדי ארון דוחקים כמין דדי אשה (מנחות צ"ח יומא נ"ד)
* שבת צ"ח: תנא דבי רבי ישמעאל: למה משכן דומה - לאשה שמהלכת בשוק, ושפוליה מהלכין אחריה.
*בעבודת כהן גדול ביוה"כ 5 התפשטויות בתוך המקדש, וביומא ל"ב: דעבודת הקידוש לרבי ור"מ ג"כ נעשית בעירום, ושם ל"ה: אמו של ר"א בן חרסום עשתה לו בגד שנראה בשרו עירום מתחתיו כיין בכוס זכוכית והיה מידי דק ולא הניחו אחיו הכהנים ללבשו (לכתחילה?)
* מנחות ק"ט: במעשה הידוע של חוניו ושמעי בני שמעון הצדיק אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, הלבישו באונקלי וחגרו בצילצול, העמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו, אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי. ואני תמה וכי לא היה יודע איך נראים בגדי כהונה ומה עלה על דעתו. (אונקלי וצלצל בגדי עור המיוחדים לנשים.. ובאסתר רבה "ביקשה ושתי להכנס אפילו בצלצול כזונה") האם היה צד לעלות על הדעת שכך עובדים במקדש? (מבלי להרחיק לבני עלי השוכבים את הנשים הבאות למקדש)
נשלח ב-30/5/2010 11:33
יומא דף נד :
אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?
נשלח ב-9/6/2010 07:39
משה אידל, פרופ' בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל, הוא מבכירי חוקרי הקבלה בארץ; בספרו החדש "קבלה וארוס" הרואה אור בהוצאת שוקן הוא חוקר את תפישת האהבה הארוטית והמיניות במחשבה היהודית המיסטית ובספרות הקבלית. אידל מבקש לברר בין השאר איך חדרו נוסחים ארוטיים לסידור התפילה, הוא מראה כיצד הושפעה הקבלה מהפילוסופיה היוונית, דן בייצוגי האל ומציג גישות קבליות ומודלים ביחס לארוס, מין ואנדרוגיניות.
מושג הארוס הוא מושג יווני במקור, כיצד הוא משתלב בקבלה?
"אני משתמש במושג הארוס כדי לציין מנעד רחב הכולל יחסים מסוגים שונים: גופניים, רגשיים ואינטלקטואליים. מכל מקום זהו נושא מרכזי בקבלה, והוא תופס מקום של כבוד לכל אורך תולדות הקבלה. בשונה מההנגדה שבין אהבה אפלטונית ובין קשר גופני, שהיתה נפוצה בימי הביניים, אצל מקובלים רבים נדונו שני הנושאים במסגרת אחת. הם שילבו בין המעשה הגופני ובין הכוונה, דהיינו ההתכוונות הפנימית בשעת מעשה, שצריכה להתלוות אליו".
איך צמחה והתגבשה ההתייחסות לזהות המינית של האל?
"במידה שהמקרא עוסק בזהותו המינית של האל, הרי שזהות זו היא גברית והדבר בולט בייחוד בדיונים בספרות הנבואה, כאשר עם ישראל מתואר כבת זוגו של האל והם נשואים נישואים ?קתוליים'. אולם יש גם ביטויים מעטים שבהם האלוהות מתוארת כנקבית. המקובלים שאבו ממקורות שונים תפישות בדבר זהותם הנקבית של מושגים כגון שכינה, כנסת ישראל, ירושלים של מעלה, חוכמה, או האהובה שבשיר השירים".
איך חדרו מושגים ארוטיים לסידור התפילה?
"מכיוון שספרות הקבלה הפכה במרוצת הדורות לספרות קלאסית, חלקים ממנה התקבלו בסידור התפילה והפכו לחלק אורגני ממנו. כך למשל השתלבו קטעים מספר הזוהר, הפיוט ?לכה דודי' בקבלת שבת, ושירת מזמורי האר"י - הוא ר' יצחק לוריא - בשלוש סעודות בשבת, והיו לחלק בולט בריטואל היהודי. כך חדרה גם האמירה שקיום המצוות נעשה לשם הייחוד, דהיינו לשם החיבור, שבין הקב"ה, הספירה הזכרית, תפארת, ובין שכינתיה, דהיינו השכינה שלו, או ספירת מלכות, שהיא החלק הנקבי".
אתה משתמש במחקרך במושג אנדרוגינוס ובייצוגו בספרות הקבלית. עד כמה ההוגים המובילים היו מושפעים מהפילוסופיה היוונית ומהמיתולוגיה היוונית?
"במקרא, ובעקבותיו בספרות המדרשית והקבלית, היתה האנדרוגיניות נקודת מוצא לשינוי חיובי. היסודות הזכריים והנקביים הופרדו על ידי האל והאשה היא עזר לגבר, כיוון שלא טוב היות לבדו. אצל אפלטון יש תפישה אנדרוגינית מעניינת, לפיה החלוקה בין שני היסודות באה כעונש שזאוס העניש את האדם המושלם על גאוותו. למרות ההבדל הגדול בין שתי הגישות אפשר לזהות זיקות ביניהן בספרות הקבלית, ובכלל זה הגישה הגורסת שהיסודות הזכריים והנקביים הם שווים. אך יש להבחין בין המושג אנדרוגינוס, המציין בספרות הרבנית יצור אנושי נחות הילכתית, ובין התפישה המכונה בשם דו-פרצופין, דהיינו בעל שני פרצופין, המציין לרוב בספרות הקבלית את צמד הספירות תפארת ומלכות".
מה היתה תפישת המקובלים לארוס ולמיניות? מחקרך מפריך את ההנחה שהם נטו לחיי פרישות.
"דיונים רבים בעלי אופי מיני נמצאים בספרות הזוהרית ואצל מקובל ששמו רבי יוסף הבא משושן הבירה, כמו גם בחיבוריהם של רבי משה קורדובירו ורבי יצחק לוריא (האר"י). רוב המקובלים התייחסו למיניות בצורה חיובית, במידה שהיא חלק מיחסי אישות במסגרת משפחתית. רוב רובם של המקובלים היו נשואים ובעקבות המקרא והספרות הרבנית ראו כחובה דתית את סיפוק צורכי האשה, וראו במיניות אמצעי לקיומה של המצווה הראשונה והחשובה ביותר - מצוות פרו ורבו. לדעתי, החוקרים שהדגישו את מרכזיות הפרישות של המקובלים לא לקחו בחשבון את מכלול חייהם. האידיאלים שלהם היו מרובים, והיה ניסיון למצוא שביל זהב בין צורכי הרוח לבין צורכי הגוף".
(הארץ)
נשלח ב-9/6/2010 15:15
ספרן:
הפרופ' (משה אידל) נתן הרצאה לפני כמה ימים וכדאי לשמוע מה הוא אומר שם לסיכויים של העם, מדקה 13 בהרצאה, הנה,
ירוחם! אתה טוען כאן בתוקף רב, שהקבלה היא ע"ז משום שהיא מגשימה את האל, ואפילו מזווגת אותו... דבר ראשון, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהקבלה היא משל, כפי שכתב לפני מו"ל. לעצם הבהלה, משום מה התפיסה שלך היא שהתחתנו עם הרמב"ם! אני לא מרגיש מחוייב לרמב"ם שבהרבה נושאים דעתו נוגדת את דעת כל הראשונים, הארי הרמב"ן בוודאי רשב"י אינם חייבים מאומה לנשר הגדול! אפילו די ליאון לא חתם על אחדות דעים עם הרמב"ם לענין ההגשמה, הרמב"ם אמנם נחרץ מאד בבהלתו מהגשמה, הראב"ד למשל, ואיני זוכר בדיוק איפה, חולק בצורה נחרצת על הרמב"ם[למרות שהוא עצמו טוען שזה מהאגדות המשבשות] וסובר שמבחינה דתית אין שום בעיה עם הגשמה. מה עוד,שאולי מבחינה פילוסופית הרמב"ם צודק, כידוע, התנ"ך הוא המגשים הגדול של כל כל התקופות, וא"כ התורה עצמה לא רואה בהגשמה דבר נורא, כך, שלומר שהקבלה היא ע"ז מלבד היהירות וגסות הרוח שצריך לזה, חייבים גם טיפשות, ובמידה לא מבוטלת. זאת למרות שלדעת כל איש חכם, האל הוא מיוחד[מאוחד] ובלי שום צורה. מבחינה תורנית, לא נשקפת סכנת עובד ע"ז למי שחושב שאלוהים הוא היפופותם בעל זרועות ואף של פיל!! בנוגע לשימוש בקבלה, בהחלט יכול להיות שמי שמתפלל למלאכים הוא מין או משהו דומה. אגב, מדוע אתה נזעק להגן על הרב קאפח שדתיותו מוטלת בספק ומזלזל בצורה הכי בוטה במקובלים? או בעצם, בכל ישות קוונבנציונלי?? זה יותר מתימה
לעיקרו של אשכול, נראה לי ברור שעולם הדימויים המיני המפותח של חז"ל נבע מתפיסה פרוידיאנית עמוקה, בהרבה מקומות, חזל לוקחים סיפור תמים לכאורה, לדוגמא, פגישת שלמה את מלכת שווא והפכו את זה למשהו מיני. או כמו הסיפור בגמ עם זבוב מצא וכו שם גם אחת השיטות היא היה משהו בעל משמעות מינית. הדוגמאות לא רצות לי משום מה. בע"ה אביא בהמשך. ישנם עוד סוג של ביטויים מיניים ובהם מתואר היחס בין ישראל לאלוהים שהוא באיזה שהוא מקום מיני בהחלט לצערו של ירוחם
נשלח ב-9/6/2010 20:07
איש דעה כל זמן שהדבר נעשה כמשל אין לי וכנראה גם לאחרים כל בעיה, הבעיה מתחילה כשהמשל הופך לישות עצמאית,
שמתפללים אליו, כשהופכים את המת ,אבי אבות הטומאה, לקדושה, כשמתפללים אל המתים,- לפי ההלכה בשו"ע אפילו את הקדיש אסור להגיד בבית הקברות. וראה מה קורה היום בבתי הקברות- מה פרוש בעייניך עבודה זרה? הרי מה כתוב בתורה כאיסור ע"ז? הדימויים המיניים- אני בהחלט חושב שהם לגיטימים, נדמה לי שאני הבאתי את המקורות בהתאם. פרויד כותב כי העולם מונע על ידי 2 יצרים בלבד- יצר הקיום ויצר המין. אני בהחלט מסכים איתו
נשלח ב-9/6/2010 21:18
אין אדם רואה אלא מהרהורי ליבו ומי ששקוע בעולם השקר רואה גם בתורה הקדושה את מה שיש בראשו!!! רבי עקיבא אמר כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים!!!
נשלח ב-10/6/2010 03:23
איני יודע אם פרופ' אידל השתמש בדוגמא הזו בספרו, אבל לדברים שהשמיע בהרצאה שהביא כאן מקסמן יש קשר לנושא האשכול. אידל מתאר בהרצאה את דמות הצדיק כפי שהתגבשה אצל הבעשט כאחד שהמציאות עבורו היא כולה טוב. גם במקום שיש רע, הצדיק רואה את התעודה הטובה שצומחת מהרע הזה. לר' נחמן מברסלב יש דרך מעניינת לתאר זאת. הוא קורא לכך 'להפשיט את התורה מלבושיה'. המציאות, קרי התורה, צריכה שיסירו ממנה את הלבושים וימצאו את הטוב שבה, וכך מכינים אותה לזיווג. כך בעיניו של המקובל.
