דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה ובקבלה

היות וישראל ערבים זה לזה, וימים הנוראים אחרי כתלנו.
דברים פשוטים אני לא מבין, אבל רמב"ם. אני יודע קצת, אתה לא חייב לקבל

סליחה מראש על ההשוואה, אבל הקשר לדיון זהה:


רמב"ם הלכות ביכורים פרק ג' הלכה י'

מצות עשה להתודות במקדש על הביכורים בשעה שמביאם מתחיל וקורא הגדתי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה עד אשר נתת לי יי' ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש שנאמר וענית ואמרת בלשון הזאת:










אינני מקובל, אינני פילוסוף, אינני יודע בעצמי מה אני כן, אבל להוציא מליבן של ****(השלם את החסר) : אף אחד לא טוען שהקב"ה הוא גוף או בעל תמונה, והמבקש לייחס כוונה שכזו למקובלים חובת ההוכחה מוטלת עליו.

ירוחם, הקבלה לא טוענת שיש יותר ממנהיג אחד ח"ו, אלא שהקבלה מסבירה באופן קצת עמוק את האופן בו בני האדם מקבלים ממנו (ובדיוק כמו שהרמב"ם כתב).


הדברים שהעתקת רק מתמיהים את רעיונותיך. וכי נראה לך שאותו רמב"ם שכתב את הדברים יאמין בע"ז?

לשון הרמב"ם:

כן תמצא הכמים ז"ל אומרים, אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ.

ומזל קוראים גם לכוכב , תמצא את זה מפורש בתחילת בראשית רבה, שם אמרו, יש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים שנה.

והשלישי אלו הגופים ההווים הנפסדים אשר חומר אחד כולל את כולם, ושההנהגה שופעת מאת ה' יתעלה על השכלים לפי מעלותיהם, ומן השכלים שופע מהם ממה שקיבלו טובות ואורות על גופי הגלגלים, ושופע מן הגלגלים כוחות וטובות על זה הגוף ההווה הנפסד בעוצם מה שקבלו ממקורם. 

כך הוא הדבר במציאות: שהשפע המגיע ממנו יתעלה להמצאת שכלים נבדלים, שפע גם מאותם השכלים כהמצאת זה את זה עד השכל הפועל, ושם נפסקה המצאת הנבדלים. וכל נבדל שפעה גם ממנו מציאות מסוימת , עד שנסתיימו הגלגלים אצל גלגל הירח, ואחריו הגוף הזה ההווה הנפסד כלומר: החומר הראשוני ומה שהורכב ממנו, וכל גלגל מגיעים ממנו כוחות אל היסודות, עד שנפסקה שפיעתם עם תכלית ההוויה וההפסד .

וכל הדברים הללו כבר ביארנו שאינם סותרים מאומה ממה שהזכירו נביאנו ונושאי תורתנו, לפי שאומתנו אומה חכמה שלמה, כמו שפירש יתעלה על ידי האדון אשר הביא לשלמותנו ואמר, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.
אלא שכאשר כילו טובותינו רשעי העמים הסכלים, והשמידו חכמותינו וספרינו, והאבידו חכמינו, עד שחזרנו להיות סכלים כמו שיעד לנו בחטאינו ואמר, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ונתערבנו בהם, ועברו אלינו השקפותיהם כמו שעברו אלינו מידותיהם ומעשיהם. וכמו שאמר בדמיון המעשים, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כך אמר במה שעברו אלינו השקפות הסכלים: ובילדי נכרים ישפיקו , תרגמו יונתן בן עוזיאל ע"ה ובנמוסי עממיא יהכון.

וכאשר גדלנו עם הרגל השקפות הסכלים, באו הדברים האלה הפילוסופיים כאלו הם זרים לתורתנו כזרותם מהשקפות הסכלים, ואין הדבר כן. 


(עד כאן לשון הרמב"ם)


לאחר כל זאת, האם אתה סבור שהרמב"ם לא הבחין שהשקפתו היא ע"ז (ואם כן יש מקום לשרוף את ספריו), ובעצם אין לו חלק לעולם הבא?

או שמא יש סיכוי שקיומו של נאצל עליון הוא חלק מתורת ישראל, וגם חז"ל הזכירום, ואין בינו לבין ע"ז שום קשר

יעקב
כמה ספרי קבלה ראית בימי חייך? וכמה מהם פתחת? אני ראיתי רבות, וראיתי בהם גם תמונות, וציוריים ודמויות אנושיות ממש. לאחר שרב גדליה פתח את ספר רזיאל המלאך, גם אני פתחתי
למרות שאסור לפתוח אותו, כשפתחתי וראיתי וקראתי גם הבנתי למה.
ראה אבגד אמר שאני לא מבין דברים פשוטים, הוא כנראה צודק, אני לא מבין את הפשטות בזה
שמיחדים זכר ונקבה בשמות ה", אני גם לא מבין את הדימויים זכרים והנקביים בבורא. אני גם לא מבין את תאורי גילוי העריות, במידה מסוימת במבט אוהד, אני פשוט לא מבין את זה. אני לא מבין איך יש גם הקב"ה וגם שכינה. ואיך יש צד אחר לבורא. אני לא מבין איך בדיוק אנשים יכולים לגרום לבורא להסתלק. ועוד רבים רבים אחרים שהם כל כך פשוטים, שדעתי לא משיגה אותם.
אם לך הכל ברור כמקרא הביכורים- סליחה אבל את הקשר לא הבנתי- אזי הבעיה באמת אצלי.

אבגד
כל מה שכתב הרמב"ם  חוץ מהיד החזקה. אין להם כל ילפותא להלכה.
אבל באמת אני חייב לציין שאתה צודק, אני לא מבין מהמאמר שהבאת, מה הם הסימוכין לקבלה.
שיש מזל והכוכבים נקראים מזל- זו לא קבלה. זה מופיע בתורה ובגמרא. חכמי אומות העולם גם בקאים באסטרולוגיה. ותאור אסטרונומיה גם שמואל  בן זוגו של רב הכיר. והוא לא היה מקובל.
שפתו הפילוסופית של הרמב"ם במונח שכליים באים לתאר את הבריאה  טבע ותכונותיה, איך שה" ברא את עולמו בששת ימי בראשת. כולל צמיחת העשבים- אשר לא יצמחו במדבר. במקומות גבוהים, ובמקמות שאין בהם מיים, זו היא התכונה של העשב מיום בריאת העולם.
הרמב"ם גם מסביר את המאמר "אין אדם נוקף אצבע למטה בלי שיכריזו עליו מלמעלה"
לא כל פעם שאתה נוקף אצבע מכריזים על זה. אלא כשנבראת יצרו אותך כך, לכשתרצה לנקוף אצבע, תוכל. כך מסביר הרמב"ם.
אבל בא נשאר ידידים אני הרי כבר לא אבין את הדברים הפשוטים האלה.
ואמונתך? אם בעיינך זה בסדר גם בעיני.

ירוחם היקר,



לא כיוונתי שתלמד הלכה מדברי הרמב"ם שציטטתי, אלא שמשם תלמד במה האמין הרמב"ם ממנו למדת את הלכות ע"ז.


לא הבנת מה הסימוכין לקבלה?

הדיון איתך ממש מצחיק. אתה מתאמץ לנסות להבין מדבריי כוונה הפוכה בכל פעם ופעם. הציטוטים דלעיל הובאו ע"מ שתיווכח בקיומם של נאצלים עליונים שאינם זרים ליהדות. מה שנראה כאילו הם זרים נובע בסה"כ מ"הרגל השקפות הסכלים" כלשון הרמב"ם, הוא שעיוות את חכמת האמת. אך מסתבר שחכמה זו לא נשכחה מכולם, והנה הרמב"ן וסיעתו זכו למסורת בסתרי התורה.

לאחר שנוכחת לדעת שנאצלים עליונים הם חלק ממסורת ישראל, הרי שתכליתם של סתרי התורה - חכמת הקבלה, היא להסביר את פרטיהם של אותם נאצלים עליונים (שעל כאלה דיברו חז"ל והרמב"ם), והיא שאפשרה את ההשגה בהנהגת ה'.


העובדה שאתה יכול להוציא בכוח הפלפול את דברי הרמב"ם וחז"ל מפשוטם אינה יכולה לשמש כהוכחה שפשוטם הוא ע"ז. אתה אמנם יכול לטעון זאת, אך עליך לבסס את טענתך. לעניין הדיון שלנו (האם נאצל עליון הוא ע"ז), זה לא כ"כ משנה לאיזה סוג של נאצל התכוון שמואל ואם האמין בזה תוך הבנה שמדובר בכוכב או ספירה.


ואם כבר במקורות תלמודיים עסקינן:

"א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי:  רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד ארץ"


וכן ניתן למצוא אפילו תפילה על פמליא של מעלה:

"רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה"


חכמת האמת מסבירה שאין שום שינוי בבורא, השינוי הוא בהכרתנו אותו. אך דברים אלו בהחלט מוסבים על הנאצלים העליונים שאמורים לקבל את השפע בכדי שיגיע אל התחתונים. קודם בפמליא של מעלה, ואח"כ בפמליא של מטה.


-----------------
ע"מ שאקל עליך שלא לסטות מהנושא שוב, אדגיש שבהודעתי זו בסה"כ התכוונתי להראות לך שעולמות עליונים הם ממסורת ישראל, ואין בינם לבין ע"ז שום קשר.
(אל תטעה לחשוב שניסיתי להוכיח בהודעה זו משהו, או לפרט לך בהודעה זו את המילים המוזכרות בקבלה המתארות את אותם נאצלים)
-----------------

הדברים שכתבתי הם פשוטים כשלא מתאמצים לסבך אותם ושומרים על סדר ועקביות בדיון. אם תזכור להפריד את כל שאלותיך, ותתמקד בשאלתך הנוכחית: "האם קיומו של עולם עליון הוא ע"ז?" - עולם המאפשר השגה בחכמת ה', כדוגמת מסך המסתיר מאיתנו את אורו - אז תהיה תועלת בדיון. אל תערבב שאלה זו עם ההיגיון שבקיום הזה ולא עם אף שאלה אחרת. רק לאחר שתזכה להבחין בתשובה הפשוטה לשאלה זו תקבל מענה לשאלות הבאות.


נשאר ידידים. וכמו שכבר כתבת: "כל ישראל ערבים זה לזה".

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 18/07/2007 21:48:30

א.ב.ג.ד

בעוד שהרמב"ם האמין בנאצלים הוא הבין את זה לגמרי אחרת ממה שאתה חושב.

הרמב"ם הבין בצורה כאילו מדעית שלכוכבים יש נפש ובחירה והשפעה על מה שקורה כאן, הוא ראה בהם כוחות טבעיים רוחניים.

אולי כדאי להקדים כאן, לכל מי שעוסק בנושא אלוהות וכו' ישנה בעיה של הטרנספורמציה בין מה שמכונה רוחני למה שמכונה גשמי. כלומר המעבר בין הרוחני הלא נתפס הלא גשמי וכו' למוחשי, גשמי, הינו בעייתי.
יצירת יש מאין, כמה קל שזה נשמע זה מסובך מאוד כשחושבים על זה, ולכן הפילוסופים ניסו לנסח כל מיני נוסחאות כמו חומר היולי קדמון או השתלשלות או נאצלים וכדו'. הם השתמשו בזה כדי להסביר איך מהרוחני נהיה גשמי, הרמב"ם בעקבותיהם השתמש במונחים שלהם וראה בנאצלים נבראים בדרגה גבוהה ומשם ההתיחסויות שלו, המקובלים שניסו לפשט את אותה בעיה השתמשו בביטוים של הפילוסופים שקדמו להם,
אחת הצורות שלהם להסביר את ההשגחה והבריאה וכו' היתה שימוש במושגי ההולדה כאילו אמרו כמו שמטיפת זרע מתפתח אדם, כך רצונו של הבורא מתפתח לתוצאה גשמית גלויה  כעין דברי הנביא (ישעיהו נה י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל.   כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם:  כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו.

הדימוי להזרעה יצרה צורך בפרטנר, הפרטנר צריך להיות פאסיבי (לית ליה מדיליה כלום) כדי להיות כלי לקבל ולפתח את הזרע ולהביאו לידי הבשלה, כך נוצרה אשתו של האל ואידך פירושא זיל גמור.

אשר,



א. האם תוכל לספק מקור לכך שהרמב"ם סבר שלכוכבים ישנה בחירה חופשית להשפיע על מה שקורה כאן?

ב. האם אתה סבור שהרמב"ם נפל בעבודה זרה?

ג. הרמב"ם כותב שהשתלשלותם של נאצלים עליונים היא ממסורת ישראל שאבדה, ונראה כאילו היא שייכת לפילוסופיה. האם לדעתך הרמב"ם שיקר?

ד. האם נראה לך שהיכולת שלך לספק הסבר פסיכולוגי להתפתחותה של השקפתם של גדולי ישראל, יש בכוחה להוות ראיה לסתור?

ה. וכאן העיקר:

הקבלה לא באה לספק מענה לשאלה כיצד נוצר היש מהאין. אמנם חכמת האמת מלמדת שהחומר השתלשל מחומר קודם לו, אך היא אינה באה לכסות או להבליע את השאלה כיצד נוצר השורש הראשון לחומר, ובזה כמעט ואינה עוסקת. מטרת החכמה היא הבנת דרכי ה' והנהגתו בלבד.

מפליא לראות כיצד אדם שאין לו מושג בקבלה מעז לסכם בחוצפתו את 'מניעי המצאת החכמה' וללעוג לה.

א.ב.ג.ד

אל נא באפך

הרמב"ם עם כל הכבוד טעה ובגדול, אני לא רוצה להאשים אותו מכיון שכונותיו היו טובות אבל הוא ניסה לפתור את השאלות שלו ולכן הלך אל המדע של ימיו, זה היה נחשב אז שיא החכמה ולשם הוא הלך, אני לא רואה גם בדבריו שום ע"ז הציטוט לפניך...

פרק ב' מהל' יסוה"ת הל' ג'

ג  ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

אשר,



אם אתה לא רואה בדברי הרמב"ם ע"ז, הרי שדי לי בזה. זו היתה מטרתי בהבאת דבריו, וכך גם בעולמות העליונים אין שום קשר לע"ז.

לא הבנתי מאיזה ציטוט של הרמב"ם הבנת שהוא כתב את הדברים כדי להתמודד עם שאלותיו, ואיך בכלל יש שם תשובה לשאלה (האם אתה סבור שהרמב"ם עבד על עצמו בכך שענה לשאלת ה'יש מהאין?'). הרי הוא בעצמו כתב שהדברים הם ממסורת ישראל שנשכחה, ורק נראה שהם מדברי הפילוסופים הזרים.

בקשר לבחירה עליה דיבר הרמב"ם, כבר כתב במורה נבוכים:

"כבר ביארנו שיתוף שם מלאך, ושהוא כולל השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם מוציאים פקודה לפועל.
אבל אל יעלה בלבך כי הגלגלים או השכלים בדרגת שאר הכוחות הגופניים, אשר הם טבע ואינם משיגים פעולתם, אלא הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם, ובעלי בחירה ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו ולא כהנהגתנו, שהם כולם בדברים מתחדשים"

ובהערת הרב קאפח:
"שבחירתנו היא תשאה של מצבים המתחדשים תמיד. וכך הנהגתנו, מה שאין כן הנהגת השכלים שהנהגתם צפויה מראש."

ואם לא הבנת:

"אבל השכלים והגלגלים אינם כן אלא עושים הטוב תמיד, ואין אצלם כי אם הטוב, כמו שנבאר בכמה פרקים, וכל אשר להם מצוי בשלמות ובפועל תמיד מאז שנמצאו."

הנאצלים העליונים אינם ניירות שמעבירים מכתבים מאחד לשני, אלא כשהם מקבלים את השפע - את מצוות ה' - יש להם יכולת לחוש, לחשוב, אך אין להם באמת ברירה לשנות ממנהגם - בסופו של דבר הם מעבירים הלאה.


לאחר שאתה מסכים שבדברים אלו אין קשר לע"ז - הרי שמיותר שנתעכב עוד על דברי הרמב"ם.


בהודעתך הקודמת הצעת רעיון פסיכולוגי 'להמצאת' (לשיטתך) חכמת הקבלה:
"ההסבר שכתבתי הוא גם אמיתי וגם הגיוני, ואם אינו מוצא חן בעיניך אתה מוזמן להפריכו, אבל אנא לא בקללות, זה לא משכנע אותי"

ידידי הנכבד, איש לא קילל אותך, אך מסתבר שלוגיקה מינימלית חסרה לך.

כשאתה מספק הסבר פסיכולוגי למעשה של מישהו אתה הוא זה שצריך לבסס את דבריך, וכן להראות שבכלל יש קשר בין ההסבר שאתה מציג לבין המעשה.

כיוון שלזיווגים עליהם מדברת חכמת הקבלה אין קשר לבריאת היש מהאין (אלא רק להשתלשלות החומר משורשו), שכן את שורש החומר הקבלה כמעט ולא מסבירה. רמז: הקבלה כמעט ולא מסבירה את המילים 'רצונו הפשוט' - הרגע שגרם להתהוות השורש לחומר, הרי שכל ההסבר שכתבת קודם, עבור אדם שמכיר מעט את חכמת הקבלה, הוא ממש בדיחה, ורק מראה לו כמה (צונזר) אדם מוכן להיות ע"מ להצדיק את השקפתו (מבלי לבדוק בכלל היכן היא עומדת במבחן האמת).


אסכם את ההודעה כדי להקל עליך בתגובה לעניין:

א. הרמב"ם כתב בפירוש ש'רעיון' ההשתלשלות הוא חלק ממסורת ישראל שנשכח. האם הוא שיקר?

ב. אתה טוען שהוא שיקר, וזה סתם היה ניסיון שלו לענות על שאלות שהציקו לו, האם אתה יכול לבסס את דבריך?

ג. ההסבר שהצגת לחכמת הקבלה הוא הסבר שמעיד על אי ידיעתך משהו בחכמה. חכמת הקבלה מלמדת המון פרטים אודות הנאצלים, ואין קשר בין הפרטים האלו לשאלת ה'יש מהאין', בה היא כמעט ולא עוסקת. האם תוכל להוכיח שיש קשר בין ההסבר שכתבת לבין החכמה?

תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 19/07/2007 0:46:21