ביטול התעניות, האם, מתי, והאיך.

במשנה בראש השנה יח א כתוב ששלוחי בית דין היו יוצאים להודיע מתי ראש חודש בחודשים בהם יש מועדים. בין היתר בחודש אב מפני התענית.
הגמרא שואלת למה לא יצאו גם על טבת ותמוז וזו התשובה:
אמר רב פפא הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש <גזרת המלכות> {שמד} צום אין <גזרת המלכות> {שמד} ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי ט"ב נמי אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.
 
כלומר, באותו זמן לא התענו בטבת ותמוז אלא באב בלבד. השאלה היא על איזה זמן מדובר כאן, על זמן בית שני או על אחר החורבן שעדיין קידשו על פי הראיה.
בפשטות מדובר על זמן החורבן, אבל בזמן בית שני היו כולם ששון ושמחה ויצאו על כולם. כך פירש רש"י.
הרמב"ם בפירוש המשנה כתב שזמן בית שני הוא הזמן עליו נאמר רצו מתענים לא רצו אין מתענים.
הרמב"ם במשנה תורה לא הביא כלל את הדין של רצו מתענים. לפי גירסת המגיד משנה הוא רמז לכך באמרו 'ונהגו כל ישראל להתענות בזמנים אלו', לגירסתנו אין הכוונה שמילים אלו לתעניות אלו אלא לי"ג באדר.
הרמב"ם כותב בסוף ההלכות שצומות אלו עתידים ליבטל לימות המשיח ויהפכו לששון ולשמחה.

אם כן, לרש"י אם יש בית המקדש ודאי אין מתענים.
להרמב"ם זה תלוי במשיח.

מהו משיח? עיין בסוף הלכות מלכים שזהו מלך שיעמוד מבית דוד ויקבץ פזוריהם ויבנה בית המקדש ויקריב קרבנות וישפוט וכו' הכל כפי שהיה.

בפשטות הגמ' מדברת על אחר החורבן שאז בימי שלום מתענין ובימי צער אין מתענין...

ואז בט' באב חייבים לצום.

מתי זה יתבטל?

מסתמא כשיבנה בית המקדש שהרי הצום הוא לאבל על המקדש..

אשר

אתה מתכוון שאין בפירוש המשנה להרמב"ם את הדעה שמדובר על זמן בית שני?

אני מסכים שזו דעת הרמב"ם, אבל הפשט לדעתי הוא אחרת.

ולימא הלכה כרש"י.

אה"נ.

תדה לכם.

עינתי מעט במקורות שהבאתם, ולא מצאתי פירוש לדברי הרמב"ם בפירוש המשנה, כי ודאי אין המשנה מדברת על זמן המקדש כי המשנה מסיימת וכשהיה בית המקדש קיים יוצאים אף על אייר מפני פסח קטן, הרי שתחילת המשנה בזמן חורבן הבית. ורש"י כבר ציין לזה שם.
ובשפת אמת דייק לשיטת הרמב"ם מלשון המשנה "אף על אייר" שבזמן הבית היו יוצאים גם על כל מה שמנו לעיל ובכלל זה ת"ב. זאת בגלל שבזמן בית שני לא היה שלום וכנ"ל. וגם ציין שבשאר התעניות אנו חייבים לומר שלא התענו, היות והגמרא כותבת שבהמשך שבזמן המקדש צום ג' תשרי היה יום טוב.
ואני יחזור לשיטת הרמב"ם בהמשך.

מסיכום דברי הגמרא ולפי שיטת רוב הראשונים במקום נראה, שבזמן שישראל שרויים על אדמתם הוא הזמן שיש שלום, ואין מתענין בזמן זה שום תענית.

בזמן שאין שלום, שאין ישראל על אדמתם, שאומה אחרת כובשת אותם או שהם בגלות:
אם אין הוא זמן שמד, בכל התעניות - רצו מתענין רצו אין מתענין. תשעה באב - חייבים להתענות הואיל והוכפלו בו צרות.
בזמן שמד - מתענין חובה בכל התעניות.

הריטב"א במקום הוסיף דברים שסיבכו לגמרי את העניינים.
לטענתו, יש שלום הכוונה גם שישראל שרויים על אדמתם, וגם שהבית על מכונו.
ולפי דבריו בין הסיבות שעדיין התענו בט' באב הוא מפני שידעו שסופו להיחרב... והוא מוסיף שבנין הבית השני לא היה כל כך חשוב להם כדי שיחשב לתיקון של חורבן הבית הראשון (יש לציין שבשו"ע נכתב ההיפך שחורבן בית שני חמיר לן, וכנראה הא לן והא להו..).

ולפי דבריו וגם לדברי הרמב"ם יש עוד פרמטר שלא הובא בתלמוד עצמו, והוא עצם הדבר שהבית עומד על תילו אף שאנו בזמן שאין שלום ויש שמד הרי זה מבטל את שאר התעניות לבד מת"ב.
וכשנבחן את הדבר הזה בכיוונו ההפוך, לחומרה, אם אין על הבית על תילו ויש שלום ואין שמד, הרי שהריטב"א כותב בפירוש שמתענים בת"ב ובשאר התעניות באם רצו, כי זה לא מודשר כזמן שיש שלום.
ברמב"ם הדברים לא ברורים.
מה שכתב הרמב"ם בהלכות שכשמשיח יבוא יפסיקו התעניות, יכול בהחלט להיות היכי תימצי של יש שלום ואין שמד, ולא הגיוני שזה פרמטר חדש אותו קבע הרמב"ם ביטול התעניות, בביאת המשיח.
מעניין לבדוק את המקור הערבי של פיה"מ לרמב"ם אולי הוא דיבר בכלל לאחר חורבן הבית.

לסיכום
לפי מרבית השיטות אין צורך להתענות בכל התעניות לבד ת.ב. שלרמב"ם יתכן וצריך (וכן מורה ההגיון שעיקר התענית הוא על חורבן הבית)
לפי הריטב"א היום המצב מוגדר כאין שלום ואין שמד מתענים אם רצו, ומבואר בפוסקים שכיום היות ונהגו להתענות אין כבר את האופציה הזאת של רצו אין מתענין.

יש לציין שבמרבית ספרי האחרונים עירבבו בין כל הדברים וחלקם צעדו בעקבות הריטב"א שזה תלוי גם בבית. וכמובן קטונתי ולא השקעתי מאד הרבה כך שבהחלט אשמח לשמוע הארות והערות.

אני מתנצל אם לא רשמתי דברים בצורה ברורה היות ולא רציתי להשקיע זמן מוגזם בעריכת הדברים (דבר שאולי היה מונע אותי בכלל מלכתוב)

הייתי בטוח שיעירו לי, אבל כנראה שלא..

מקור הקשר לביהמ"ק הוא כנראה הרמב"ן בתורת אדם בעקבותיו הלך כנראה הריטב"ט הטור ושאר האחרונים.
יש לציין שהדבר לא הובא בשו"ע, הסיבה כנראה כי לא חשבו על מצב כזה בו הארץ תהיה לחלוטין בידי יהודים, וביהמ"ק לא.