לסביות+גברים ללא נישואין?

הטענה הכי שכיחה בערעורים לפני הבג"צ על  פסקי דין של בתי הדין הרבניים היא  הטענה של  "חוסר סמכות", (קצת קשה להאשים את הדיינים בפסיקה שלא כדין בעניני גירושין, אחרי שלא אחת נפסק ע"י הבג"ץ שפירושו של "דין תורה" בסעיף 2 של חוק חוק שיפוט בתי דין רבניים", (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ("נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה"), הוא:

אבהו
האם לאבא ולילדים אין זכויות  להם זה לא עינוי הדין. הזכויות הם רק לנטורים והמתקדמים? רק להם נגרם עינוי הדין

לאחר מחשבה, האמא לא עמדה בהסכם לפי ההלכה וגם לא לפי הדין האזרחי.
אתה טוען כי האשה לא הכניסה גבר זר, ולכן עמדה בהסכם. האמנם? הרי לא יעלה על הדעת כי יש לקרא את ההסכם כלשונו, הרי מה נאסר על האשה? להכניס גבר זר- האם ההסכם חל על כל גבר זר? גם על האינסלטור? החשמלאי? או מתקן הטלויזיה? הרי הם גברים זרים. תגיד בצדק שזה הרי אבסורד. ולפי זה, גבר זר בהסכם, מישהו שמקיימים איתו יחסי מין. נדמה לי  שנשים מקימות יחסי מין גם עם נשים,      והרי לפי החוק הישראלי, שבג"ץ קבע, כל מקום שנאמר זכר הכוונה גם לנקבה .

ירוחם,

עינוי דין משמעותו התארכותם של הליכים משפטיים מעבר לנדרש. הדיינים גרמו לעינוי דין לשני הצדדים ולא רק לצד הזוכה, שכן זה וגם זה היו צריכים לשלם לעורכי דין שייצגו אותם בערעורים ולבטל את זמנם בערכאות השונות. זאת כאשר הדיינים ידעו היטב שאין להם סמכות לדון בבקשת האב. תפקיד הדיינים אינו לרצות את אנשי חצרו של הרב אלישיב אלא לשרת את המתדיינים גם כאשר החוק והפסיקה אינם לרוחם.

ההסכם לא אמר מה צריך לקרות אם האם תשליך אשפה ברשות הרבים או תסחור ברכוש גנוב. יש הרבה עבירות ואם ההסכם אסר את מה שאסר לא ברור לי אם אפשר לגזור ממנו מה צריך לעשות במקרה של עבירה אחרת. עלי לומר שהתוצאה שאליה הגיעו כאן אינה לרוחי שכן להבנתי עבור הילדות נוכחותה של המאהבת של אמם אינה מצב רצוי. הנקודה המשפטית לא ברורה לי ואודה למי שיסביר אותה, אם אפשר בשובה ונחת ובלי להתגולל שוב ושוב על הנאורים. מן המפורסמות שבפורום הזה יש כמה משתתפים שהנאורות שנואה עליהם, אולי מפני שהם חשוכים.

_________________

אבהו,
אני מתנצל שאני נאלץ בכל זאת לפעול שלא על פי בקשתך, אבל דומני שאם יש מישהו חד צדדי בפורום הזה, ומישהו שצד כלשהו שנוא עליו והוא אינו מסוגל לראות אף פעולה שלו באור חיובי או נייטרלי, אז אותו מישהו הוא משתתף פעיל באשכול הזה.

ולעצם העניין, הדיינים אמרו את דברם, ואני ממש לא רואה מדוע היו צריכים להתחשב במה שבג"ץ יאמר, מה עוד שבכלל לא ברור אפריורי (עניינית, לולא הכפיפות ל'הארץ') שזה אכן מה שבג"ץ יאמר.
אני בהחלט רואה אפשרות (לו בג"ץ לא היה פועל כדי לרצות את קוראי 'הארץ', כפי שהעיר כאן מישהו) שבג"ץ היה מאשר את ההחלטה הזו, וכפי שמייציץ העיר בג"ץ עדיין לא אמר את דברו לעצם העניין אלא רק בשאלת הסמכות.
אני לא יודע למי הסמכות לקבוע האם הופר הסכם גירושין שהושג בבי"ד רבני, אבל נשמע לי הגיוני שהבי"ד שבמסגרתו נערך ונחתם ההסכם הוא זה שאמור לפרש אותו ולהכריע האם הוא הופר או לא. לכן גם הטענה לחוסר סמכות לענ"ד מבטאת עמדות ולא רק היזקקות לשאלה טכנית.
אבל זו רק סברא שלי מקופיא, ולא מתוך ידע. כאן באמת ראוי לשאול את אנשי המשפטים כאן.

אם כן, המסקנה היא שאנשי הבי"ד עשו נכון לפי הבנתם. הם גם פעלו בסמכות (לפחות עפ"י הבנתם והבנתי). והם גם לא היו יכולים לדעת מה בג"ץ יאמר על שני ההיבטים הללו. כך שמתוך שלושת המישורים השונים הללו, אני לא רואה כל בעייה בהחלטתו של בית הדין.

שאלה:

האם לדיין מותר להסתמך על סברות ללא מקור מהגמרא? לדוגמא הסברא של פגיעה בחינוך הילדים. האם מותר לו לפסוק בשם דעת תורה מבלי לדעת בבירור מה דעתה?

קראתי שוב את פסה"ד של בג"ץ, ובאמת יש כאן נקודה מעניינת שלא הובאה בתיאור הפותח של נישט. הסעיף בחוזה הגירושין האוסר להכניס גבר זר הביתה ללא נישואין אינו מופיע כתנאי להחזקה בילדים או כמחוייבות לאופן חינוכם, אלא כחלק מן ההסכם בענייני הרכוש. לכן בג"ץ קבע שדיון על הרכוש לאחר שהסתיימו הגירושין אינו בסמכות בית הדין.
אמנם עדיין נראה לענ"ד שברור מפרשנות מהותית (החביבה על ברק, כמדומני) שהסעיף הזה לא בא לסייג את זכויותיה הממוניות על האישה על הבית אלא לדאוג לחינוך הילדים. אמנם הסעיף ממוקם באיזור הממוני של החוזה, אך זה כנראה מפני שהשלכותיו נוגעות לזכויות הממוניות (על הבית, כי הן אוסרות עליה שימוש כלשהו בבית). אין לי ספק שאם התכנים המעורבים כאן היו נוגעים לערכים שמדברים יותר לליבם של השופטים, הם היו נוקטים בפלך הפרשנות המהותית ותום הלב, ומבינים שזה פשרו של הסעיף והוא מתנה את ההחזקה בילדים בכך שהיא תנהג באופן 'חינוכי' (לפחות לדעת הבעל לשעבר).

הרב מיכי,

החוק בדיני חוזים לא מגדיר מהו חוזי, והוא משאיר למערכת המשפטית עצמה להגדיר מהו החוזה. כמדומני שאהרון ברק רואה אפילו בהסכם נישואין עניין של כריתת חוזה (כל העולם משפט) וכ"ש גירושין. כך הוא ניסה לרוקן מתוכן את חוק נישואין וגירושין, ולפי הדוקטרינה שלו, שלמיטב הבנתי יש לה רגליים בבתי המשפט, ביהמ"ש מנסה לגעת בכל מה שלא קשיר ישירות עם הנישואין והגירושין עצמם, מצד דיני חוזים. כך שיש מקום לשיטתם לומר שאין כאן סמכות. וזה כמובן בלי קשר לשאלה העקרונית אם הבד"צ צריך להתחשב בהם או לא.