האם הציבור התורני צריך מצוינים?

מיכי, כמובן, למה לי קרא? סברא הוא! (תחילת ב"ק). הבעיה שכיום הסברא הפשוטה של "דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא" לא כ"כ קיימת בציבוריות החרדית, אז לפחות מצד הקרא שיעשו זאת...

ר' מיכי
למרות שאני מסכים לעיקר דבריך,אבל מאחר שלדחית תלמידים חלשים יש מחיר  גם אצל החלשים וגם למצויינים כמו שכ' נישטאיך צריך לחשוב עד כמה הנזק הקטן של רגע הסבר נוסף ע"י הר"ם והטירחה של המשגיח להקצות חברותא אינם שווים בנזק המלך,
ובמיוחד שהגמ' ב"ב בפ'לא יחפור אומרת להשאיר את החלש עם החזקים .
אבל אם באופן שהמסגרת המיוחדת תקדם את החלש יותר שעל כך יש ויכוח אין סופי ,אז כמובן שהשאלה טריוויאלית

שמעתי ממו"ר שהר' איצל'ה מפונוביז' רצה להקים ישיבה של עילויים ור' ירוחם הזהיר אותו שמישיבה כזאת יצאו מידות רעות  ושחץ

נכנסנו למילכוד.
אם הישיבות תהיינה למצוינים, נקבל בעלי מידות רעות.
אחרת, נקבל בינוניות ומטה
יש פתרון?

יש להבדיל בין ישיבה בה הלימוד הוא בעיקר עצמי ורק ההכוונה היא ע"י הרמי"ם לבין ילדים שכל לימודם תלוי במורם ובהשקעתו.

_________________

בדיוק היום דיברתי על הנושא הזה אם אדם שאני מעריך. מסקנתנו: במציאות הנוכחית, אין מקום למסגרת או תוכנית למצוינים בישיבות הסדר וכדומה, דווקא כדי שהתורה לא תתיפס כעוד סניף של עולם הישגי ותחרותי ממילא. אבל במציאות שהמידות והיחס הנכון לתורה ייבנו בגיל צעיר, הלימוד בגיל 18 יהיה בעיקר לשם הידע, ואז זה יהיה חשוב. (לכאורה זו אמורה להיות המציאות בציבור החרדי, ואם לא, זה אומר דרשני).

מיכי נגע בנקודה

אנסח את הבעיה כך

אפשר לראות את התנהלותנו התורית בשני אופנים:

אופן אחד, שהוא קרוב למה שמכונה "ההשקפה הטהורה" הרי שאנו נמצאים במרחק עצום מידיעה אמיתית בתורה ואנו רק מגרדים את הקצה של קוצו של יו"ד וכולי האי ואולי. בכל זאת אנו מחוייבים כמצוה דאורייתא ללמוד תורה ולנסות כפי קוצר שכלנו להשתדל בידיעת התורה והבנתה.

לתפיסה זו, העלתי את הטענה שאין לנו צורך במצויינים. ואם בהורדת המצויינות נרווייח שהכנסנו תחת כנפי החברה את המיועדים להיות מנודים ודפוקים, שזה וודאי ערך מוחלט וחשוב, הרי שהוא צריך לגבור על יצירת מצויינות.

יש תפיסה אחרת, שאומרת שאם כל המרחק שלנו מנתינת התורה, הרי שבהרבה ענינים ובעיקר בעניני ממון, מוסר, קדושה וכבוד נקיות וכדומה, יש לנו את היכולת באמת להבין את "האמת" או את "רצון ה'" ועל פי זה לקבוע הלכה למעשה ליחיד ולציבור.

לתפיסה זו, אין מקום לשאלה בצורך למצויינות.

זילבר
יש הבדל בין ישיבה רק למצוינים,שאני נגד לבין הישגיות ותחרותיות בלימוד
,אין מה לעשות ,קוראים לזה לא לשמה,
 וקשה להושיב  צעירים לעמול שעות ימים ושנים רק על תורה לשמה ודבקות בבורא,
ובמיוחד בדור השגי ותחרותי,

ולא רק בגיל צעיר,אלא גם בגיל שמונה עשרהוגם עוד שנים שאחרי,והלוואי ונלמד באותה דבקות בלישמה...וידיעת התורה היא צורך קיומי לעולם התורה והעם היהודי ואם ע"י הלא לישמה אז שיהיה בלא לישמה הישגי ותחרותי.וכמובן בלי לרמוס ולדרוס ולקנטר כנ"ל