בטח כולכם שמעתם , או גם חושבים ככה- הדיון על לבטל את בין הזמנים או לצמצם אותו במידה ניכרת שוב עולה על הפרק.
מצד אחדאפשר לחשוב שבין הזמנים מעצם היותו כולל ימים חופשיים ממסגרת ופיקוח אפילו הקל ביותר יכול להיות מזיק בצורה קטסטרופלית.
כמובן שיש לעודד פיקוח עצמי. אבל זה לא בא בקלות בלי נסיבות שמעודדות אותו. ובמיוחד אצל בחורים ממש צעירים שזה אפילו לא רלוונטי שהם יחשבו על זה.
מצד שני לא לבטל אותו לגמרי..כי בסופו של דבר..אם זה פסיכולוגי או אם זה פיזי נפשי או מה שלא יהיה- קצת שחרור יכול להועיל. וגם הכניסה לאלול בתור זמן מיוחד שונה מאשר כניסה לאלול כסוף זמן ארוך. הפרספקטיבה שונה.
אפשר לקצר את בין הזמנים לטו באב עד ר"ח אב. שבועיים זה פחות משלוש. ובסופו של דבר זמן קצר כזה יש פחות סיכויים שיוביל לשעמום ומי יודע מה אחרי זה..
את הצד השני אני כרגע לא מסוגל לראות באור חיובי ככה שמישהו אחר יצטרך לכתוב אותו..אם קיים בכלל
נשלח ב-30/7/2007 12:46
הצד השני מובן היטב. אם יבוטל ויצומצם החופש, תמצא אווירת סוף הזמן והרפיון שלרוב נוהגת בישיבות בסוף זמן קיץ שוררת גם בתחילת חודש אלול, וזה, כידוע, דבר שאסור שיקרה. היות ולבחורים יהיו רק שבועיים של חופש, נחזה בבחורים שמנסים לדחוס את חוויות הבילוי בזמן צפוף יותר מה שללא ספק יוביל ליותר אסונות במובן הפיסי, הנושא שבגינו עלה הדיון על הפרק.
גם מבחינה רוחנית לא צפויה בשורה גדולה בקיצור החופש, כיוון שהחופש המקוצר, על פי הצעתך, יכלול מספר מוגבל יותר של ימים, לא יהיה מספיק זמן לבחורים גם לנצל את ההתפרקות ולבלות, וגם לחזור כמו שראוי שיחזרו בחורי ישיבה מחופש, ונמצאת מקבל בראשית זמן אלול, בחורים שמצויים עדיין בבין הזמנים.
בנוסף, בחור יחשוב פעמיים אם להקדיש חלק מזמנו לשטייגען, חשבון שיותר ממה שהוא הגיוני הוא רגשי. "אם אלמד מתי ישאר לי זמן לבלות?" (טיפש, בסך הכל חתכו לך שבוע.... אך אף על פי כן, זה הרגש). וכך הרחובות יצטופפו בבחורים שמנסים לדחוס את כל הבילויים האפשריים, שלדעתם, הם היו מספיקים אילו החופש היה ארוך יותר. וכבר הגענו למחוזות של בילויים צפופים, שלאחר שימאסו ילכו ויעשו יותר אטרקציונרים ויותר צורכי ריגוש, ואיבדנו את ילדינו בידיים.
לא בהכרח שהצד שהוצג פה נכון כולו, או חלקו. אבל אם יש שמץ אמת באי אלו מהטענות, יש לקחת זאת בחשבון.
_________________
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
נשלח ב-30/7/2007 14:01
לפעמים עדיף לבלות בטיולים ומה שלא יהיה מאשר להשתעמם בבית.
בדיוק בגלל הדחיסה ההעדפה היא לקצר. אנשים ימצאו דרך לייעל את ניצול הזמן שלהם בחופש.
ויחזרו בחודש אלול אחרי שהם עשו כל מה שהם רצו.
חופש גדול מדי נותן לך תחושה של יש עוד זמן- עוד הרבה זמן..ובסוף לא עושים כלום. ואז באים לאלול - עם מחשבה "וואי, בשביל מה זה היה?"
נשלח ב-30/7/2007 14:04
איני חושב שהורדת ימי "בין הזמנים" משלשה שבועות לשבועיים משמעותית דיה בכדי להוציא לפועל מסגרת שכזו.
צריך לחשוב על תוכנית שתשאיר בעינה את ימי "בין הזמנים" כפי שהיא נהוגה כיום אך תגביל יותר את השחרור,כגון הקמת ישיבת "בין הזמנים" במתכונת מינימאלית שתהיינה חובה לכל בחור. וכו'.
נשלח ב-30/7/2007 14:09
תהיינה חובה לכל בחור?
כמה בחורים ירגישו חנוקים?! 99 אחוז...לדעת שאתה לא יכול לעשות אפילו שבוע אחד בשנה מה שאתה רוצה...
נשלח ב-30/7/2007 14:15
למה להרגיש חנוקים?
המחשבה על היכולת להנות בלי מסגרת שכזו הופכת את המסגרת לחנק!
אבל זו טעות..ברגע שדבר כזה יהפוך לסטנדרט וחלק מ"בין הזמנים" איני חושב שירגישו חנוקים.
נכון שישנם חסרונות למסגרת שכזו,אבל ייתרונותיה גוברים.,הרעיון הוא מסגרת מינימאלית ביותר שתשאיר את הבחורים בתוואי הדרך גם כאשר יוצאים לחופש ואפשר לעשות הכל.
נשלח ב-30/7/2007 14:19
ח"ו אנחנו מסתכלים בקנאה על כל אלה שיש להם חופש חודשים יש לי ארבע שבועות, ואני מרגיש שזה לא מספיק, שבועים ממש לא יספיקו!
נשלח ב-30/7/2007 14:21
תחשוב שאתה לא יכול ללכת הביתה כרצונך והלרגיש שהדבר בסדר. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה..ולא מה שהישיבה מכתיבה.
נגיד ואתה רוצה לעשות מסלול והישיבה מתעקשת על כל מני דברים אחרים.
אני לא מבין מה זה נקרא מסגרת מינמלית אצלך..
אל תשכח שיש בחורים שגרים רחוק מהישיבה...
נשלח ב-30/7/2007 14:28
ישיבה במתכונת של לימוד כמה שעות ביום..ללא מסגרת מכתיבה.
הבחורים מתכנסים בבוקר בתפילה..לאחמ"כ סדר לימוד בסוגיות מעניינות וקלילות..לאחמ"כ שיחת מוסר ו..זהו. הבחורים משוחררים לרצונם.
אומנם כמה שעות אבל יכול להוסיף הרבה. וד"ל.
נשלח ב-30/7/2007 14:30
אין לי כ"כ דעה בנושא.
אבל מה שכן, אני חושבת שזה ממילא קצר, אז למה לקצר אותו יותר??
במקום לקצר, למצוא פשוט פיתרון אחר.
ולא חסר אנשים יצירתיים שימצאו פיתרון לדבר הזה.
זו דעתי המיזערית.
נשלח ב-30/7/2007 14:57
מסכים עם חכמה, אי אפשר לקצר את החופש שגם ככה הוא פחות מ-4 שבועות ואפילו פחות מ-3, צריך למצוא פתרונות לבעיות שהחופש מביא איתו, ולא להתחמק מהבעיות.
אה"נ. קיצור חופש הוא לא ביטולו זה נועד לייעל אותו.
לגבי מסגרת קלילה- זה רעיון טוב אבל תחשוב על בחור שהישיבה שלו בירושלים והוא גר בנתניה..גם אם יהיה לו את כל היום חופשי הוא לא בדיוק יוכל להתרוצץ ולעשות מה שהוא שהיה עושה אילו היה בקרבת הבית. (סליק לבגדים נקיים)
נשלח ב-30/7/2007 15:35
בין אם המסגרת קלילה או לא, זה עדין מסגרת. וזה מחייב.
האם לא כל הרעיון של בין הזמנים שלבחור לא תהיה מסגרת מחייבת אלא שהוא יהיה זה שיחליט על המסגרת שלו?
מן סוג של חופש כזה..
כי אם הוא יישאר באותה הישיבה, לא ניראה לי ממבט חיצוני שזה נקרא להתאוורר.
או שמא אני טועה?
נשלח ב-30/7/2007 21:05
את לא טועה.
אבל כדי שבחור יצור לעצמו מסגרת הוא צריך קודם להבין למה טוב לו כזאת מסגרת.
אני בכלל לא מדבר על לבצע אותה. אני מדבר על לחשוב עליה ברצינות.
נשלח ב-30/7/2007 23:55
יש לי המקום להאמין שרוב הבחורים יודעים למה טוב להם מסגרת ומבינים את העניין, אבל כשיושבים בבית והרחוב קורץ מלמטה, קשה לחשוב על מסגור עצמי. אני מסכים עם ישיבות בין הזמנים בכפיה. לא מוכרח שיהיה דווקא בישיבה המקורית, וכך נפתרת בעיית המיקום, ובנוסף אפשר לפתח חוקים גמישים שיאפשרו לבחורים לבלות ולטייל ומאידך יחייבו אותם למסגרת. הבעיה היחידה היא שקשה להאמין שהרבנים וראשי הישיבות לא ידחפו את אפם יותר מידי לבילויים של הבחורים ולא ישמרו על דיסטנס מספיק כדי לתת להם את הרגשת החופש המקודשת (סליחה על הפגיעה ברגשות הדיסטאנס של הרבנים)
_________________
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"
נשלח ב-31/7/2007 00:13
תלוי באיזה גיל הבחורים.
אותה בעיה גם בישיבות קטנות.
-- ישיבת בין הזמנים מקומית בכפייה..כלומר כל פעם שאני מגיע אני צריך להחתים כרטיס. מעניין כמה משחרר זה...
