עקב

בפרשת עקב למדנו על הזהירות הנדרשת מבנאדם להקפיד אפי' על דברים קטנים,
נקודה למחשבה.

"והיה אם שמוע תשמעו.... ונתתי מטר ארצכם בעתו..."

אי אפשר להכחיש את המאגיה שכתובה כאן.

מצד שני אין מצווה מסוג של: "והיה אם יעצרו השמים ולא יהיה מטר, שוב תשוב אל ה', והיה כאשר תשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ושמעת בקולו לשמור מצוותיו וחוקותיו, ושב ה' מחרון אפו ויתן מטר ארצך בעתם יורה ומלקוש."

כלומר, אף על פי שאנו מאמינים באותם כוחות עליונים, אין לנו לדרוש אחריהם, אלא אנו נלך בשלנו, וה' הטוב בעיניו יעשה. וכמו שאומר רש"י תמים תהיה עם ה' אלוקיך - לא תדרוש אחר העתידות.

כמובן שיש עניין גם שאדם יפשפש במעשיו, כמו שכתוב בפרשת נצבים "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצבויים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים וילכו ויעבדו אלוקים אחרים וישתחוו להם אלוהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה".

ואני חוזר ומפרש את העניין בפרשת נצבים מתחילתו (כדאי לעיין קודם בפסוקים מבפנים, כי אני מצטט את הפסוקים למקוטעין. הציטוטים מפרשת נצבים כולם בהדגשה):

משה אומר לישראל "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם... לעברך בברית ה' אלוקיך..."
אומר להם משה ולמה אני אומר את כל זה?
"פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם.... והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי.... לא יאבה ה' סלוח לו... ואמר הדור האחרון ...(וכאן מופיע כל הקטע שציטטתי לעיל, מ.ה.) "

ומסיים משה ואומר, הרי אני מכיר אתכם, הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה', אתם מחפשים מסתוריות, לכן אתם הלכתם לעבוד "אלוהים אשר לא ידעום ולא חלק להם", חיפשתם משהו מיסתורי שלא קיבלתם, דעו לכם: זה יביא לכם צרות. אם אתם לא רוצים לסבול, תזכרו את מה שאני אומר לכם, וכאן אומר משה את הפסוק האחרון שמסיים את העניין:

"הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת".

מובא שבצבור לא נאמר ובכל מאודכם
האם מכיוון שממון צבור חשוב יותר מממון יחיד?
ולפי הפירוש בכל מידה ומידה שמודד לך, האם בצבור זה לא קיים?

בעל
הפרשה הראשונה היא להלכה בלבד ולכן נאמר בכל מאודך -בכל ממונך- הפרשה השניה היא למעשה. למעשה אדם לא נותן את כל ממונו.
מאודך= מאוד מאוד, בכל הרצונות, אבל רבי עקיבא החליט אחרת, שיהיה.

מיכה
אמנם העמדת את הניצבים על העקב. אבל אם הקדמת שאלה

בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי
למה יתברך בלבבו. מה גרם לו שיתברך בלבבו? ששלום יהיה לו?

לבבו גרם לו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם, הוא לא בדק כראוי את הנתונים של העבודה זרה שהוא הולך לעבוד

מיכה
אנו הרי מתיחסים רק לפסוקים שהבאת, ולא לקריאת שמע, בפסוק שהבאת  ה ויתברך בלבבו מקושר, עם תחילתו בשמעו את דברי האלה הזאת.
מה היה באלה הזו שנתן לו את האפשרות להתברך בלבבו?

_________________

מודה ועוזב

האלה היא הקללה.

וכתוב האלה הזאת.

אז צריך לבדוק מה כתוב למעלה מן העניין, כי בפרשה זו לא כתוב עוד שום אלה.

האלה הייתה בפרשת כי תבוא בתוכחה.

אז אולי הוא חושב - כ"כ הרבה קללות לא יכול להיות שיהיו.

אי נמי, כתוב שם "ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך אשר נתן לך ה' אלוקיך במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך. האיש הרך בך והענוג מאוד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך בשעריך. הרכה בך והענוגה אשר לא ניסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחוסר כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך. אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנבד והנורא הזה את ה' אלוקיך".

ויש אנשים שלא יאמינו לקללות האלה.

מיכה
ההמשך שם הוא

[ ירוחם כתב 

גם כּל חֳלִי וְכָל מַכּה אֲשׁר לֹא כָתוּבְּבסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּאת יַעְלֵם יְדֹוָד עָלֶיךָ עַד הִשּמְדָךְ: