|
|
| נשלח ב-5/8/2007 01:02 |
 |
| |
ירוחם,
בכוונה כתבתי 'בתורה', ידוע כי מבחינה דקדוקית אין לתרץ שינויים מקראים לפי נ"כ מחמת כמה סיבות.
ויענך וירעיבך – חן חן לסיפורי האם הפולוניה, אני שמעתי מסבי שיחי' לפני שנים רבות ביאור נחמד.
בגמרא נאמר שה'מן' היה מגיד עונותיהם של ישראל, הצדיקים קבלוהו ליד ביתם, הבינוניים רחוק יותר, והרשעים בקצה המחנה.
תאר לך אדם נכבד ונשוא פנים שהיה נוהג מידי בוקר לצאת אל מפתן ביתו וללקוט את מנת יומו, קרה מקרה ונכשל בעבירה בסתר, למחרת השכם בבוקר והנה חסרה פיתו מן הדלת, וכי ימלט הוא לקצה המחנה ללקוט את לחמו ולהעטיף את פניו בכלימה נוראית, אלא נשאר הוא בביתו וצם אותו יום לבל יודע קלונו ברבים. זהו ויענך ויעיבך, ויאכילך את המן.
בקשר לשאלך האחרונה, ראיתי בספר כל שהוא (אינני זוכר כעת את שמו) שקיום חסד במדבר היה כך, העשיר שאל לעני, על מה אתה חושב כשהמן בפיך, ענה לו העני אני מהרהר בפת טריה עם שמן של מליח משובח, אמר לו העשיר, ידידי חשוב על ברבורים אבוסים ותטעם בשקיקה כל מעדני עולם. זהו חסד מדברי שהואיל העשיר להעניק לעני.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2007 11:58 |
|
| |
.
בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה'אֵלַי: פְּסָל-לְךָ
שְׁנֵי-לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַעֲלֵה אֵלַי, הָהָרָה,
וְעָשִׂיתָ לְּךָ, אֲרוֹן עֵץ.
וְאֶכְתֹּב עַל-הַלֻּחֹת אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ; וְשַׂמְתָּם, בָּאָרוֹן.
מהיכן הגיע לכאן ארון העץ?
בסיפור בספר שמות, לא מוזכר ארון העץ. אמנם, לא מוזכר אינו ראיה, אבל אם כך, פשוט משתנה השאלה:
מדוע טורח משה להזכיר את הציווי אודות ארון העץ כאן?
בפרשת כי-תשא, כך מסופר:
וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה: פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת
אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת אֶת-הַדְּבָרִים,
אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ. וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר; וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל-הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר.
אם נרצה, נשאל מדוע הלוחות השניים צריכים ארון ולא הראשונים. אם נרצה, נשאל מדוע דוקא כעת מזכיר משה את הארון, ואף חוזר ומדגיש את הציווי הכפול: ועשית ארון...ושמתם בארון.
רבי יוסף בכור שור(1) מנמק את הציווי למשה בכך שכאשר הלוחות יהיו בארון ולא זמינים תחת ידיו - לא יוכל משה לשברם אם יכעס שוב על העם.
ככה? משה כל כך ממהר לכעוס עד שיש צורך להרחיק ממנו את הלוחות שמא ישברם בהתקף זעם בלתי נשלט? זה משה האיש?
כדי להבין את דברי הבכור שור, יש צורך לצעוד צעד אחד לאחור. מדוע שבר משה את הלוחות הראשונים?
פוק חזיתי מאי עמא דבר - שאלתי את הילדים ליד השולחן.
ענו לי מיידית: כי הוא כעס!
שאלתי אותם כפי שכתבתי לעיל, וכי משה כעסן היה?
השתתקו הקטנים. הלכה הבכורה והראתה לי כתוב במפורש: " וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו
אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (2) .
אמרתי לה ואע"פ כן, לא כתוב כי בשל התקף הכעס שבר. כעס על מה שעשו, ושבר. וכדי להצדיק עצמי מול הבעת פנים של "אבא לא מסוגל להתמודד עם העובדות", חיזקתי את דברי בכך שלפחות לשיטתו של מי שקבע כי חטאו של משה היה חטא הכעס, בכך שפנה לבנ"י "שמעו נא המורים", לפחות לשיטתו, משה כעס רק אז, שהרי אחרת, גם כאן היה צריך להיענש.
כמובן, קיבלתי גם את כל התשובות של המדרשים והאגדתות המפורסמים. תנוח דעתכם, הגננת אילנה עשתה עבודתה נאמנה, והילדים יודעים לדקלם על אותיות פורחות באויר וכו'.
ובכן, מדוע שבר משה את הלוחות הראשונים?
מדרש רבה מביא תשובה מעניינת:
" ויאמר ה' אל משה פסל לך" ...
משל לשר שנטל אשה, וכתב לה כתובה, ונתנה ביד השושבין (3). לאחר ימים יצא עליה שם רע. מה עשה השושבין? קרע את הכתובה. אמר: מוטב שתהא
נדונית כפנויה ולא כאשת איש.
כך עשה משה. אמר: אם אין אני משבר את הלוחות, אין
לישראל עמידה, שנאמר:"זובח לאלהים יחרם".
מה עשה - שברם.
אמר לו להקב"ה:
לא היו יודעין מה היו כתוב בהם."
ובכן, מדוע שבר משה את הלוחות הראשונים? כדי להגן על בני ישראל שחטאו.
נחזור מכאן לבכור שור. מדוע ציווה ה' על משה לעשות ארון עץ? כדי שלא ישבור את הלוחות השניים. שוב, אומר ה' למשה, אי אפשר יהיה לקרוע את הכתובה ולדון בה כפנויה.
ומכאן, ברורה התשובה לשאלה שנשאלה בראש המשבצת:
מדוע טורח משה להזכיר את הציווי אודות ארון העץ כאן?
משה אומר, ושב ומדגיש בפני כל העם:
אתם אחראים. מעתה, והיה עקב תשמעון - ושמר ה' לכם את הברית ואת החסד. לא תשמעון - אני כבר לא אשבור עבורכם את הלוחות. אתם תידונו כאשת איש.
(1) http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/kaveey-4.htm
(2) ההדגשה במקור. כך אמרה לי, בדגש...
(3) כך כתוב במקור ממנו העתקתי כרגע. למיטב זכרוני, בהוצאה שבביתי המלה היא "סרסור".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2007 23:34 |
|
| |
אילפא
כנראה כשעמדנו במעמד הר סיני זה ליד זה. שמענו יחד את הסיפור על הגמ"ח
מואדיב.
שמות פרק כה
(טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשׁר אֶתּן אֵלֶיךָ:
(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵ:יהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכּפּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תּתּן אֶת הָעֵדֻת אֲשׁר אֶתּן אֵלֶיךָ:
בפסוק טז הוא מצווה לתת את העדות לתוך הארון
בפסוק כא הוא מצווה לכסות את הארון עם הכפורת, ולאחר מכן לתת שוב את העדות?
הוא כיסה ושוב הרים את הכםורת ואז הכניס שוב את העדות? הרי כבר הבניס את העדות בפעם הראשונה?
אי אפשר לטעון כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי אפילו הסוברים כך מודים שזה לא שייך באותו פרק.
התשובה לשאלתך בתובה לשאלה הזו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/8/2007 23:49 |
|
| |
אני חושב שהסיפא של פסוק כ"א איננה ציווי אלא הסבר, שלא תחשוב לשים את העדות על הכפורת,
או שיסבור שאת הכפורת צריך לשים בפנים, ו"על הארון מלמעלה" הכוונה מעל גוף הארון ולא מעל חללו,
או שזה ציווי שאין זה דרך כבוד לשים את העדות בארון שאיננו מכוסה, ולכן ישים את העדות רק כאשר תהיה הכפורת מוכנה, ומה שהקדים את נתינת הכפורת לנתינת העדות בפסוק כ"א זה לא ראיה כי לכן בסיפא הקדים את המושא לנושא, לומר שהסיפא אומרת מה עשו עם המושא ולא מה עשו עם הנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2007 10:19 |
|
| |
.
ירוחם:
לא עלי שאלתך, כי אם על רבי יוסף בכור שור...
ובכל זאת, אם אנסה לענות בשמו, אין לי אלא לענות כפי שכתב מעלי מיכה המורשתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2007 23:36 |
|
| |
מיכה ומואדיב
אתם מתכונים ברצינות? האם ראיתם עוד פעם אחת הסבר מסוג כזה בתורה? התורה כאילו מסבירה למשה קשה ההבנה? כלומר אם הוא לא הבין בפעם הראשונה, אז משה !-הנה ההסבר לאי הבנתך? זה נראה לכם רציני? הסבר לדבר כה פשוט שקודם מכניסים את הלוחות ורק אחר כך מכסים עם הכפורת!?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2007 12:15 |
|
| |
א. כתבתי 3 תשובות
ב. אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה ואין מזרזין אלא למזורזין
ג. האם משה לדעתך היה מלאך? דברה תורה כלשון בני אדם. ולו בשביל שבני אדם כמונו יבינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2008 08:20 |
|
| |
נושאי פרשת עקב
ואכלת את העמים ז' י"ב-ז' כ"ו
זכר המדבר והעגל ח' א'-י' י"א
הידבק בהשם י' י"ב-י"א כ"ה
סיכום פרשת עקב לנושאיה
פרשת עקב מסיימת את שחזור המאורעות ואת דברי המוסר. וממשיכה בהתנאת הורשת הארץ 'ואכלת את העמים' בשמירת המצוות ובשחזור נפלאות מסעם הנפלא ומריים הגדול בזכר המדבר והעגל אשר עשו. בסוף הפרשה לאחר סיום שחזור המאורעות, מסיים משה את תוכחותיו בדברו על מוסר ההשכל למען היראה וההידבק בהשם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 14:54 |
|
| |
אמשלום
המאמר כשלעצמו - יפה.
רק אני רוצה לומר, כי אני במסגרת הפילוסופיה האישית שלי, נותן הגדרות אחרות לדברים, הגדרות שמוציאות נפקמינות חשובות.
כאן, למשל, אני חושב שהידע משפיע על הרצון באופן מוחלט, אלא שה"רצון" כלשון כותב המאמר בלשוני הוא "ידע אינטואיטיבי" נוסף, המתייחס לדקויות שאינם נראות דרך מבט הידע הכללי, וזהו הגורם להתגברות הידע האינטואיטיבי על הרצון. הנפק"מ היא אם לומר "הוא בוחר ברע ואין דרך לכופו, אין דרך לשכנעו, אין דרך להשתמש ברצון כזה לשום דבר טוב", זה מה שיתאים כנראה לכותב המאמר, ואילו אני אומר - "הוא בוחר ברע מתוך דקות הידע האינטואיטיבי, ע"י פישוט הידע האינטואיטיבי לידע בפועל נוכל לשכנעו באמת, והוא ירגיש מוכרח לעשות את הטוב, גם אני יכול ללמוד ממעשהו דבר טוב, בחינת כל מה שאסר רחמנא התיר דוגמתו".
לולי זאת, אין טעם לומר "והיה עקב תשמעון" כי בין כה הם ילכו אחר שרירות לבם.
אגב, מצינו לעת"ל את שתי הבחינות כדרכו של כותב המאמר, "ונתתי תורתי בקרבם על לבם אכתובנה" דהיינו רצון, וגם "כי כולם ידעו אותי" דהיינו ידע. (כמובן אין זה קושיא לשיטתי, כי דברה תורה כלשון בני אדם)
כולם
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם - ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
כמה שזה נראה פשוט, וכמה שזה בכל זאת מסובך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2008 16:46 |
|
| |
"מתוך הכעס הזה פנתה דנה לראשונה בחייה לקדוש ברוך הוא. "אמרתי לו: אני לא יודעת אם אתה קיים וגם אם אתה קיים האם אתה שומע, אבל זו הפעם הראשונה ואולי גם האחרונה שאני מדברת איתך, אז תקשיב טוב. אני חיה רק פעם אחת, לכן אין טעם לעשות את כל השינוי הזה של החזרה בתשובה. אני רואה מה עובר על נועה ויובל - הכול אסור שם בעולם הזה שהם הולכים אליו. וגם אם יש טעם לעשות את השינוי - אין לי כוח. ות'אמת, גם אם היה לי כוח - אני מתה מפחד...". קוראים לזה דיבור של אמת, אומת לי דנה השבוע, 13 שנים אחרי אותו היום ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה. "מתוך העזות שלי גם אמרתי לה': אם אתה שומע אותי - תענה לי!".
לפתע שמעה דנה שיר בוקע ממכשיר הרדיו שלה, שהיה דולק כל אותו הזמן, אך עד לאותו הרגע לא שמעה אותו כלל. היה זה היה 'שער הרחמים', שירו של מאיר בנאי, שלימים גם הוא חזר בתשובה. "שמעתי אותו שר את המילים האלו - 'חי פעם, רק פעם, יש טעם, אין טעם, עם כוח, בלי כוח, שער הרחמים. בואי איתי יחד, בואי מתוך הפחד, כי את גם, את חלק משער הרחמים', והרגשתי שה' ענה לי, שהוא בחר בי באותה שנייה. אני לא אשכח את זה בחיים", היא מספרת בהתרגשות."
הסיפור המרגש הזה מופיע היום בעיתון "בשבע" ומוכיח שוב שהידע (כלומר חוויות שאנחנו יודעים שחווינו )משפיעות על הרצון באופן מוחלט.
תארו לעצמכם שמחר יפתחו השמים וכולנו נחווה התגלות שלא תוכל להיות מוסברת בפלאי הטכניקה האם ישאר אחד שלא יאמין ובעקבות כך ירצה לקיים מצוות?
גם אני, חוויתי פעמיים מקרים של השגחה פרטית שלא יכולה להיות מוסברת במקריות. שני המקרים האלה מחזקים אצלי את האמונה והרצון לקיום מצוות יותר מכל האמונה שספגתי מילדותי.
ובאשר לשאלה איך אחרי מעמד הר סיני העם חטא בכל זאת בחטא העגל הרי אותה שאלה אפשר כבר לשאול על אדם הראשון שחווה התגלות אלוהית,על דוד המלך שהיה נביא ובכ"ז חטא.על כך יש פרשניויות שונות של חז"ל שאף אחת מהן אינה מדברת על רצון אלא על כוונה טובה נסתרת של החטא(כל מי שאומר דוד חטא אינו אלא טועה)וכו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 02:47 |
|
| |
האם יש לאי מי פירוש טוב לפי הפשט לפסוקים המתמיהים:
ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה וכו'
משם נסעו הגודגדה וכו'
בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי וכו' [ פרק י פסוקים ו-ח ]
לא ראיתי באור מניח הדעת לגמרי על הקשר שלהם לנושא ועל הסתירה לסדר המסעות שבמסעי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2008 09:09 |
|
| |
רש"י נתן פירוש, ופירושו מבוסס על הסברה כי מסעות אלו שימשו אצל בני ישראל כסמל מסויים, בתקופת היותם במדבר. נכון שהפרטים שרש"י ציין אודות הסמל אינם מיושבים לגמרי עם הפשט (כך לפי דעתי, וכנראה גם לפי דעתך), אבל כנראה זה הכיוון הנכון. זה האופן היחיד שבו ניתן להכניס דבר מסויים לסיפור בעניין אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2009 02:16 |
|
| |
בביאור הסתירה כאן והלאה
|
|
|
|
|
