בעזהי"ת
דברי רבי אליעזר, באים מייד לאחר הפלוגתא האם שמו"ע או מעין שמו"ע או כרבי עקיבא. אם הם היו באים כאימרה כללית בנושא תפילה, לא היה זה מקומם, בתווך בין אותה פלוגתא ובין עוד דין שקרוב לאותה פלוגתא, והוא תפילתו של מי שנמצא במקום שכלל אין ביכולתו לכוון; במקום סכנה.
כבר על פי זאת, אני יכול לדון את דברי רבי אליעזר כתגובה לאותה מחלוקת תנאים.
אבל יותר מזאת.
הרי לכאורא, אם כדבריך, מילתא דפשיטא היא. הרי בוודאי שמי שאינו מתפלל בתחנונים, אינו מתפלל בתחנונים!
ומכאן, אני רוצה לומר את דברי רבי אליעזר, כמהווים דעה רביעית באותה מחלוקת תנאים עצמה, שלעומת שלשת חבריו שאכן סוברים שבכל יום שמו"ע, רבי אליעזר (ושפיר הוא לנוכח היותו בעל המסורה ושיטתו להצמד אליה בכל עוז) מביא את זאת שככל ואתה דורש מהאדם יתר קבע בתפילתו, כך אתה מונע ממנו את היכולת להתחנן.
ואכן, מאוד נוחים לי דברי הרמב"ם על כך שעזרא תיקן את הנוסח, כי על כל פנים על פי שיטתו בוודאי יש להניח שלמרות שעזרא ובית דינו תקנוה, עדיין לא הייתה זו תקנה תקיפה ויחידאית, כפי שנוסדה בתקופת יבנה, עת בה אפילו תפילת הרשות -ערבית- נתקבלה כחובה, ובנזיפה לרבי יהושע בן חנניה.
ואם כן לומר, שבהחלט איני מפרש כאן את דברי רבי אליעזר כאילו הוא מחדש משהו, אלא להפך -הוא נצמד למסורה שהייתה עד ימי עזרא, ושמסתבר כלל לא עברה מהעולם כל ימי בית שני (דאל"כ, כאמור, הלמאי יש להסדיר תפילות ביבנה, אם כל בני ארץ ישראל נוהגים זה ארבע מאות שנה ויותר להתפלל שמו"ע בזמנה כסידור עזרא? ומילא תאמר שעמי ארצות לא נהגו כן, אבל בוודאי שתנאים נהגו כשורת הדין, והרי בפניהם הוסדרה התפילה ומכך מכלל שהוסדרה גם למענם!).
שבת שלום.
_________________
לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבא-ות
 |
|
|
