צופן לוצאטו

מתוך הפרק השמיני:

- - -

לו היה אברהם נתן חי שלוש מאות שנים אחר כך, והיה מתוודע לדרכי תורת הבנת הנפש שעתידים היו להתחדש, היה מסווג את שפעת הרהוריו ומחלק אותם למקורותיהם: מי מהם מה"אני העליון", חלק "יחידה" שבנפשו, שלדברי המקובלים היא המקשרת בינו לבין קונו; ומי מרבדיה הנמוכים יותר של הנפש. אך מאחר ולא יכול היה אברהם נתן לדעת מחלוקת שמות זו, לא הכיר אלא בכעין דיאלוג ארוך ומתמשך ששוחח עם עצמו. ומאחר ואי אפשר לקפל בשורות מספר דיאלוג של כמעט יממה תמימה, ששח אברהם נתן עם עצמו עד שפתח החזן ב"לכו נרננה" שתיקן הרמ"ק לומר בכניסת השבת, יקלטו כאן רסיסים בלבד משפעת מחשבות אלו.

מתוך הפרק התשיעי:

- - -

ובכן, אין הדברים עולים בקנה אחד עם משנתו של רבי חיים מוולוז'ין ב"נפש החיים", ספר הפולמוס עם החסידות, שם הוא טוען שלימוד התורה מעלתו עצמית: צריך האדם ללמוד תורה לשמה, תורה לשם תורה, להוסיף בה פלפול. מדברי הרמח"ל נראה שהתורה היא רק אמצעי להכרת דרך הטוב, וחמור מכך: דרך הטוב אינה הדרך אותה מכירים בשעת הלימוד, אלא דרך אחרת היא, שהלימוד הוא רק אמצעי-מעורר כדי להגיע אליה!

יש קשר בין פולמוס העמדת התורה במרכז, לבין התעלומות האחרות שב"נפש החיים", על משמעות האלקות? חיים יצא מאוצר הספרים שבבית מאיר, כשבלבו החלטה: עליו לברר את דעתו של הרמח"ל בסוד "מלא כל הארץ כבודו".

עזה, ה'תכ"ה

החזן סיים את נעימת התפילה המיוחדת לליל שבת, וירד מהבימה. בפינתו האפלולית למחצה, שצמד הנרות שהיה קבוע בקני שיש על הכותל הסמוך לו ריצד בין גווני השיש הירקרקים ויצר בהם מראות קסומים, ישב אברהם נתן, כשהוא עדיין אחוז ברגשות העזים שפיעמו בו בעת חוויית-הגילוי המפעים. מפעם לפעם עוד הבריקו במחשבתו ברקי-רעיונות, שביבי אש, של התבהרות וביאורי ענינים בתורת הקבלה ובתורת ההויה, לאורו של הגילוי שחווה.

- - -

לפרק כולו:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2280281

מתוך הפרק העשירי:

- - -

עם הישמע המיית הגלים, ותכול הים נשקף מבין הבתים הנמוכים, פתח אברהם נתן ואמר:

מתוך הפרק האחד עשר:

יקותיאל כחכח בגרונו, ורבו שהבין את רצונו הפסיק לרגע ושאל:

"ביקשת לשאול דבר מה?"

"כן, רבי. היש קשר מיוחד לרבי עם אותו ר' העשיל? היש קשרי משפחה ביניכם?"

"אכן. קשר משפחתי רחוק, אבל מספיק בשביל שאמצא מחמתו ענין מיוחד בכתביו של רבי העשיל", ענה הרב והמשיך. "ימים רבים הרהרתי בכך שהן הכתבים ואין כותבם אינם מצויים ואי אפשר לשאלם דבר. אלא שאתמול עלה בדעתי לפתע, שאף שכותב הכתבים אינו עוד עמנו, מכל מקום זה שמסר לו את הסודות אינו בן-תמותה, ויכול הוא להתגלות לאדם אחר ולגלות לו את אותם הסודות".

עיניו של יקותיאל התעגלו ופיו נפער, שעה שרבו המשיך בדבריו:

"פניתי אמש לאחד המקובלים בעיר, וביקשתיו לייחד היחודים הנצרכים לגילוי מגיד. ונגלה אליו מגיד, ואמר לו שסודות אלו שנגלו לר' יהושע העשיל ב"ר יוסף לא יתגלו עתה ולא יתגלו עוד בוילנא, אלא 'ויהי מקץ שנתיים ימים וחיים חולם והנה עומד על נהר הבקי ליונה, ושם אתגלה אליו ואגלה לו סודות אלו'".

"מהו 'נהר בקי ליונה'?" שאל יקותיאל.


לפרק כולו:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2291313

מתוך הפרק השנים-עשר:

שמואל מצא את הזמן לפרוע את חובו, ושאל את יקותיאל:

"על שום מה מתגאה אתה כל כך במוצאך הוילנאי?"

כיהודי וילנאי, החזיר יקותיאל בשאלה:

"כלום לא שמעת על וילנא, ירושלים דליטא?"

"שמעתי, ושמועות שונות שמעתי", השיב שמואל.

"למה ירמזו דבריך?" שאל יקותיאל, כשהוא מבין מדברי שמואל שגם שמועות בלתי טהורות שמע על וילנא.

"על העשיל צורף הוילנאי שמעת?" החליט הפעם שמואל להשיב בשאלה.

"ר' העשיל", תיקן יקותיאל, כשהוא נדרך כולו. השגחה פרטית הביאה לכך שהוא ישמע שוב את השם הזה, אחרי ארבע שנים בהם לא שמע אותו.

"אם להעשיל צורף קוראים הוילנאים 'ר' העשיל', אקרא לו אף אני כך בנוכחותך; אך כבר מבין אני דבר וחצי על רבני וילנא, שהעשיל צורף נחשב אצלכם ביניהם..." סנט שמואל.

"מה ידוע לך על ר' העשיל צורף?" שאל יקותיאל, וחוסר סבלנות נשזר בקולו.

"שמעת על כך שהוא כתב כתבים רבים בקבלה?" חקר שמואל.

"כן, שמעתי", השיב יקותיאל.

"ומה היה לכתבים אלו?"

"אבדו, עד כמה שידוע לי"

"וכיצד אבדו?" שאל שמואל, ובעיני רוחו של יקותיאל עלתה דמותו של רבו, הלוחש במסתוריות כי 'הכתבים אבדו בענין רע, ואין משיחים בענין זה כיצד היה ומה הוא'.

"נו, כיצד באמת?" שאל יקותיאל.

"זהו זה. ידעתי שבוילנא לא יספרו לך סיפורים כאלו", השיב שמואל תוך שהוא רושם לעצמו נצחון הממשמש ובא.

לפרק כולו:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2294374&whichpage=1#R_0

מתוך הפרק השלשה-עשר:

אהרון טרגר התרווח בליאות בכורסה הנוחה שבביתו. אשתו נהגה לומר שמן הראוי לקנות כבר כורסה חדשה, או למצער לזרוק מהבית את הכורסה העתיקה והמיושנת הזו, שכל רואיה התפלאו על חוסר התאמתה לשאר הרהיטים שבבית. אלא שהפלא היה נמוג כאשר האורח היה מתכבד לשבת בכורסה. הנוחות שהיא השרתה על מי ששקע בה בכל רמ"ח איבריו, יכלה להרגיע את האנשים הלחוצים ביותר. ואהרן טרגר היה טיפוס לחוץ לרוב.

מתוך הפרק הארבעה-עשר:

- - -

"אתה ודאי זוכר את המאבק שניהל הרב שך, שיהיה בריא, ברבי מחב"ד. המאבק הגלוי היה נגד הכרזת המשיחות שלו, אבל זה היה רק הסימפטום החיצוני לבעיה חמורה הרבה יותר, שאותה ביררנו אחרי שישבנו על הדבר שבעה נקיים יחד עם ידידנו הרב גפני, המומחה לעניינים אלו", פתח ר' נחמן בהסברו הארוך.

חסיד במעשיו

  הנושא מרתק ומחכים. אני מקוה מאד שהדיוק ההיסטורי מהווה בסיס איתן לסיפור, ולא מדובר בעוד סיפור דמיוני.
  עכ"פ ההנחה שהרב שך יצא נגד חב"ד מהמניעים המתוארים בפרק האחרון אין לה על מה שתסמוך.
  למיטב ידיעתי, הרב שך לא התעסק לא בחסידות ולא בקבלה. והשיקולים המתוארים בסיפורך אפילו לא היו ידועים לו.

תודה, תלמיד.

העקרון שלי בכתיבה הוא לדייק ככל שאפשר במאורעות ההיסטוריים, ואף, במקומות רבים, להציע (כאפשרות על כל פנים) פשר לשאלות היסטוריות שנשארו בגדר תעלומה. דבריו של אתנחתא יכולים לשמש כהשקפה למינימום ההכרחי, ואני שואף להרבה מעבר לזה.

משכך הערתך היא צודקת בהחלט. זו אחת הסיבות להמצאת דמותו של ר' נחמן, וזו הסיבה לשילוב הרב גפני בתיאור המניע הזה (מלבד המקום שעוד יוקדש לו בהמשך). אתה ודאי יודע למי הכוונה, ואני בהחלט יודע שהוא הצהיר על המניע הזה בחב"ד כעיקרי.

חסיד במעשיו

הרב שך לא התעסק מעולם בפילוסופיה של היהדות. הוא לא התעמק בנושאים שהעלית. לא למד את תורת החסידות ולא את התניא, ואיני מאמין שהוא התיחס אי פעם לצורת תפיסת האלוקות במשנת חב"ד.
   לדעתי, תפיסת היהדות שלו היתה תמימה ופשוטה כשל ילד.
  הדבר היחיד שהוא התיחס אליו בנוגע לחב"ד במפורש, היה הפטור משינה בסוכה, שזה נוגד להלכה (לדעתו).  

לא כתבתי אחרת.

(אבל הוא ביקש גם מ"הרב גפני" להתמודד עם המשנה התיאולוגית של חב"ד, או יותר נכון - למצוא את העיוותים שבה, ולפרסם את זה למי שצריך לשמוע).