צופן לוצאטו

אם מאותה עיר יצא ר' משה בעל-שם, משמע שעיר שקלוב קדושה היא לרעיון העלאת הטוב מתוך משנתם של שבתי צבי. שנוחה היא לחבורות הממשיכות את דרכו, ואין בנמצא שם פלגנים מקבוצותיהם של ר' משה חאגיז והיעב"ץ.

שקלוב, זו העיר. אליה ישוב, על כל מנהגיה הליטאיים ומאכליה המוכרים. בעיר זו יבנה את ביתו ואת חבורתו!

 * * *

בני ברק, ה'תשנ"ה

חיים הביט בשעונו. כן, השעה מאוחרת די הצורך.

אתמול, במוצאי שבת, עשה "משמר" כל הלילה. משלא היה לו דבר מה מיוחד לעשות בשבת אחר הצהרים, קיים בעצמו "שינה בשבת תענוג", וישן כל אחר-הצהרים של שבת. ומשישן כל אחר הצהרים של שבת, לא משכו יצועו בליל מוצאי שבת, והחליט איפוא לעשות את אותו לילה "משמר".

בסביבות השעה השלישית, באישון ליל, יצא לעשן סיגריה על מרפסת הישיבה. ולא שלא יכל לעשן בשעה זו באולם הישיבה. רק בשעות הסדרים אסור היה לעשן בישיבה, ואילו בשעות הקטנות של הלילה אירע לא פעם שהיה אולם הישיבה אפוף עשן סיגריות. אלא שביקש חיים לשאוף גם אויר צח אגב סיגריה.

בעודו צועד פסיעות קטנות, עקב בצד אגודל, חוצה את המרפסת לאורכה הלוך ושוב, עלו ענני אבק מהרחבה שתחת המרפסת. צמצם חיים את עיניו וראה: רכבו של אהרון טרגר הוא. מה עושה כאן אהרון בשעה כזו?

דלת הרכב נפתחה בתנופה, ואהרון יצא ממנה, ממהר לכיון "אוהל קדושים".

אוהל קדושים.

שנים רבות עמד בנין הבטון שמם, ונשמותיהם של קדושי השואה מרחפות בו בלילה, ויונים מעופפות בו ביום, מותירות לשלשת רבה. סיפרו בישיבה שה"רב" תכנן להקים בבנין רחב מימדים זה מעין מוזיאון לקהילות ליטא, ומראהו המוזר של המבנה תמך בסברה זו. לא היה זה מבנה של אולם ישיבה, אולי מוזיאון נראה כך. מי יוכל להכחיש?

לפני שנתיים החליט ר' יונה, מגיד-השיעור ב"שיעור א'", לרדת ל"אוהל" ולהפכו למקום לימוד, כשעלתה שוועתה של בעיית חוסר המקומות הפנויים ללימוד באולם הישיבה בכלל, ולבני "שיעור א'" שזה עתה נכנסו לישיבה בפרט. ומאוויו של ר' יונה עלה בידו במקצת: הצליח להפוך את אוהל קדושים למקום שלומדים בו, אך לא למקום תורה. ועוד היו נשמותיהם של קדושי השואה מרחפות בו בלילה, ויונים מעופפות בו ביום, מותירות לשלשת רבה. אלא שעתה יכלו להותיר את לכלוכם גם על הספרים וה"סטנדרים".

ולא היו דברים אלו אמורים אלא במחציתו של אולם אוהל קדושים בקומתו העליונה. מלבד אותו מקום שהפך בחלקו למקום ישוב של בני אדם, עוד היו בו באוהל קדושים שני יציעים מוגבהים, שאיש לא דרך בהם; ועוד היתה בו קומה תחתונה, אפלה כולה, בנויה חדר לפנים מאולם, ולמקום זה עשה אהרון טרגר את דרכו במוצאי שבת.

ולמקום אפל זה עשה חיים את דרכו הלילה, נחוש לגלות מה עשה שם אהרון אמש.

לפרק כולו:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2338095

הרעיונות שיקותיאל סיפר על הרמח"ל לא מיהרו להתקבל על לבו של גדליה, אם משום שנהדרים היו, ואם משום שליטאי היה. היה זה לפני שבוע. יקותיאל שוחח עמו באחת השיחות הארוכות שלהם אודות מקום מושבו של משיח, ומתוך הדברים הגיעו אל דברי הגמרא במסכת סנהדרין, על המשיח היושב בפתחה של רומי. מתוך אותם דברים אמר יקותיאל, כמשיח דרך אגב:

"אני ראיתי את המשיח, יושב בפתחה של רומי!"

"משיח? הכיצד?" תמה אז גדליה.

"כן, בפאדובה שבאיטליה, היא רומי".

הרמח"ל?

גדליה נרעש. הרמח"ל הוא המשיח?

ויפג לבו כי לא האמין לדברים. אך כעת, אחרי שבוע, קרובים היו הדברים להתקבל על לבו.

קולו של יקותיאל חדר לאזניו, כמבעד לערפל:

"ודאי שמעת על המגיד שהיה מגיע בקביעות אל מורי, הרמח"ל. נשמות עליונות היו באות אליו בהערצה, ופורסות בשלומו כשהן מכנות אותו "רבי ומורי". סודות התורה נגלו לו בדרך זו, והוא העלה אותם על הכתב.

"סודות יקרים אלו, חלקם הגדול נותר בידיו בנסעו לאמסטרדם. את חלקם מסר לקבורה ביד אויבי נפשו שכפוהו לכך בפרנקפורט, וחלקם לקח עמו. אך העתקות של כתבים אלו נמצאים אצלי, בספר עצום מימדים, והוא ספר היסוד של חבורתינו הקדושה.

"חבורתינו הקדושה אינה מקומית. היא חלק מרשת של חכמי ח"ן הפרוסים בכל מקומות מושבותיהם של ישראל. הא לך כדוגמא בלבד: אף הגאון הנודע רבי יהונתן אייבשיץ מחבורתינו הוא, ואף שלא פגשתיו פנים לפנים מעולם, מכל מקום עשרות אגרות הרצנו זה לזה".

יקותיאל עשה אתנחתא קלה בדיבורו, ובחן את פניו המוקסמות של גדליה.