ראה

[quote]"לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום"
יש פירוש הגיוני?
גם אם אברם יגיד שזה סופר דויטרונומיסט מאוחר, הרי שהיה מצופה שהוא יצליח לשלב את העניין בצורה מוצלחת יותר.[/quote]
כיוון שהושמו דברים בפי, אין לי אלא לאמתם: ובכן, על פי דעת הפרופיסורים שנמנו וגמרו שספר דברים (להלן ס"ד) נכתב בין ימי חזקיהו לימי יאשיהו (לדעה השמרנית!...) פסוקים אלו נקראים ככפתור ופרח וכצפיחית בדבש! שהרי מה הם אומרים?
"אנחנו פה (=בממלכת יהודה החוטאת + אולי גם בממלכת ישראל לאחר גלות אשור) עושים איש כל הישר בעיניו, עובדים ע"ז חופשי על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, כמו שצועקים עלינו הנביאים – אז הסיפור הזה נגמר! מה'כניסה לארץ' [שם קוד להחלת הרפורמה החדשה] חוזרים לעבוד את ה' במקום אחד בלבד!"

ע"כ הפשט הפשוט. עכשיו, הרמב"ן מציע פירוש מסתבר גם הוא (כמובן בהנחה המופרכת שמשה רבינו [בהנחה שהיה] הוא זה שאמר את הדברים אי-אז במאה ה-13 לפנה"ס):
אבל פירוש הכתוב, כי ישראל נצטוו במדבר לזבוח כל בקרם וצאנם שלמים לפני המשכן (ויקרא יז ג - ו), אבל באיזה מקום שיהיה המשכן יעשה אותם, ואם לא ירצה לאכול שור ושה לא יתחייב להביא קורבן כלל. וגם כן אינו חייב להביא בכורות ולא מעשר בהמה ומעשר שני. והנה לא יביא בחיוב למשכן כלל, ואפילו ברגלים לא נתחייב לבא שם. וכן אחרי זריקת הדם והקטר החלב בשלמים יאכל אותם במדבר בכל מקום שירצה, כי לא נתן בהם הכתוב מחיצה אבל אוכלים אותם במחנה וחוץ למחנה. והנה אין להם בכל עניין הקורבנות חובה, רק איש כל הישר בעיניו יעשה, על כן ציוה בכאן כי אחרי המנוחה והנחלה לא יעשו כן, אבל יבואו בחובה למקום ידוע ומיוחד נבחר מהשם ויביאו שם הזבחים והמעשרות והבכורות ויאכלום שם במחיצה לפני השם.

כתבתי שהיה מצופה שיצליח לשלב את העניין בצורה טובה יותר, אבל כמובן שזה לא גרם לדוקטורנט המהולל אברם לפתוח את הפסוקים: לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום (במאה ה-8 או ה-7) איש כל הישר בעיניו (מקריבים בבמות) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה (באותו זמן היו מלחמות עם אשור ולכן מותר להקריב בבמות)... ועברתם את הירדן (אל עבר הירדן המזרחי)... וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר (ורק אז ה' יבחר מקום, בעבר הירדן המזרחי, כן?)
כמובן שיש סיבה מדוע אותו חוקר דגול לא טרח להסתכל בפנים, שהרי זה ממש לא משנה. הרי אם יש בעיה עם ההקשר הרי שזה רק מראה שהיו הרבה סופרים דויטרונומיסטים; כמה שיותר, יותר טוב. אם למשל כל אחד כתב אות אחת, הרי שהכול אמור להיות לא הגיוני, ואין טעם כלל לנסות ולמצוא היגיון. אמנם, כדי ללמד סנגוריה על עצמי אבהיר מה הייתה ההו"א שלי. אני חשבתי שאפשר להניח שאותו סופר הוא זה שכתב את כל הפסוק הנדון על כל עשרות אותיותיו (ר"ל!), לתורך העניין נקרא לו D9.ואמרתי שאם הוא רצה לכתוב ביקורת על ימיו הרי שהיה צריך לשלב אותה באופן הגיוני יותר ולא כך שיצא כאילו משה מדבר על ימי המלוכה לפני מעבר הירדן. בנוסף, צריך גם להבין מה היה כתוב לפני שאותו סופר החליט להוסיף את הפסוק הזה (לכאורה קשה להבין שפס' ט היה כבר קודם ומאידך קשה להבין שפס' ט מדבר על ימי מנשה וגם פסוקים י-יא מתקשרים לפסוקים אלה). אמנם אם נניח שלא סופר אחד כתב את הפסוק, אלא עשרות כפי שבוודאי יאמר אברם (שהרי יש כאן קושי, ובכגון זה נהוג להניח הנחות מטופשות כדי לפותרו), הרי שהכול אש"ה. וזה מזכיר את המשל להוכחה הקוסמולוגית משפיכת דיו, שלא תביא לכתיבת ספר, והרי גם כאן כל סופר כתב אות אחת ואכן לא יצא ספר אלא גיבוב מטופש של סתירות ושטויות, שהדבר המועיל היחיד שיכול לצאת ממנו הוא תואר אקדמי ואולי אפילו עבודה עם משכורת (וכבר מצאתי כתוב: לולי תורתך שעשעי אז עבדתי בעניי).

לגבי רמב"ן, הרי שדבריו אינם מתאימים לפרק. ראשית, מצב שבו יש אנשים שמקריבים קרבן ואנשים שלא אינו איש הישר בעיניו יעשה (מצב כזה באופן חלקי ימשיך לשרור גם אח"כ; בכל אופן נראה לי שכולנו היינו מרימים גבה אם היו אומרים לנו "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, אלא תטלו לולב" כיוון שנטילת לולב הייתה קודם רשות). שנית, נושא הפרק אינו מצוות הפולחן התלויות בארץ (אין בפרק שום ציווי על תו"מ ובכור אלא הם מוזכרים רק אגב אורחא; נושא זה יעלה בהמשך הפרשה), אלא ריכוז הפולחן במקום אשר יבחר ה'.

לא נתקררה דעתך שאתה חולק על גדולי החוקרים, אלא אף דברי הרמב"ן אינם כשרים בעיניך?! על זה נאמר "בקטון החל ובגדול כלה", אוי לו לדור וכו'.
ולעצם העניין, הלא טחו עיניך מראות שהפרק אכן מכיל כפילויות ושלישויות (כטבעו של נאום, נניח) ודווקא מהן אפשר ללמוד מהו הפירוש של "לא תעשון... הישר בעיניו"!
הנה ניתוח 'מלמעלה' של תחילת הפרק - נראה שיש כאן נאום עקרוני אחד שחוזר בשלוש וריאציות, ומכיל כמה רכיבים עקרוניים:

א. לא להקריב בכל מקום (יוסבר להלן).
ב. המקום אשר יבחר ה'.
ג. הקרבת קרבנות מסוגים שונים.
ד. (ב-2 מתוך 3) אכילה בשמחה לפני ה'.

חלק א

אני שמח שפתחת את הפרק, והמלחת לגלות גם אתה שיש בו מבנה שחוזר על מוטיבים מסוימים. אם היית ממשיך לקרוא הייתי מגלה גם וריאציה רביעית (יז-יח).
עכשיו אני יודע שאתה יודע לקרוא (אלא שאתה מתעייף מהר).
ועכשיו נחזור לשאלה: אנא הסבר את חלק ג'.

[אני מבין שהחזרות הן סימן בעיניך לזה שיש כאן כמה מקורות שאוחדו. אמנם, הסופרים הדויטרונומיסטים ידועים בזה שהם אוהבים חזרות בסגנון המהר"ל מפראג, כך שאין כאן הוכחה למספר מקורות; בכל אופן, למקרה שלא שמת לב, הדיון איננו האם ביקורת המקרא נכונה (משום מה אתה חושב שכל דיון בפורום הוא בעצם על השאלה הזו), אלא מה פירושו של פסוק מסוים]