ראה

איסור הבמות חוזר על עצמו 5 פעמים (ב-ז, ח-יב, יג-טז, יז-יח, כ-כז), ובכל הפעמים זה נאמר באריכות. כמובן יש לבדוק מדוע התורה האריכה בנושא, אבל זה לא בעיה כ"כ גדולה, וכמובן שזכות היא לכל מי שימצא ויוסיף הסברים. אבל למה 5 פעמים אותו דבר? נתחיל מהסוף (אינני יורד לפרטי הפיסקאות מפני האריכות):
הפעם השלישית מדברת על עולות.
הפעם הרביעית מדבר על שאר הקדשים.
הפעם החמישית מדברת על קדשים מול חולין.
הפעם הראשונה מדברת על עבודת ה' מול עבודת האלילים. 
מה שנשאר להבין זה את הפעם השנייה. 
ראשית, לאחר שאנו יודעים מה באו 4 הפיסקאות הנ"ל לומר, אזי הפיסקה השניה היא "לגופיה" (לעצם המצווה, ללא התייחסות לפן מסויים שלה). שנית, בפיסקה השנייה, בשונה מהראשונה, מופיעה "...ושמחתם... ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם..." תוספת כזאת אמנם מופיעה גם בפיסקה הרביעית, אבל שם כבר אמרנו שזה בא להדגיש תת-נושא - שאר הקדשים מול עולות. לכן ניתן להבין שכאן (בפיסקה השנייה) זה אולי עצם הנושא שבשבילו נכתבה הפיסקה. מה שמחזק סברה זו הוא העובדה שרק בפיסקה הזו (השנייה) מופיע עניין "וישבתם בטח". כלומר, הכתוב בא לומר שכאשר נשב לבטח, לא נשכח את מי שחייו אינם "מושלמים" כשלנו. ומשכך, מובן גם מדוע התוספת "לא תעשון... איש כל הישר בעיניו" - כלומר במדבר כולם נודדים, ולכן איש איש חושב על עצמו. משא"כ כשיגיעו כאמור בפיסקה זו "אל המנוחה ואל הנחלה" - אז יכולים להשגיח יותר בעניינם של אחרים. ואז גם צריכים יותר, כי כשאדם במנוחה הוא עלול לשכוח את האחרים. לגבי עניין הפסוק "איש כל הישר בעיניו" אני מסכים שזה לא מושלם, אבל זה עונה. מה גם שלא קשה להניח, שבמדבר, באיזושהי צורה, ריכוז הפולחן היה שונה מאשר בישיבת הקבע בארץ.

אגב פה אני נאלץ להסכים, בבחינת מלאך רע עונה בעל כורחו, שאי-איזכור ירושלים בספר דברים הוא קושיה עצומה על הטענה שס"ד נכתב בימי יאשיהו, ואפילו בימי חזקיהו.
והקושיה עצומה עוד יותר בשל העובדה שהשומרוני גורס בכל מקום "המקום אשר בָּחַר" - בלשון עבר - כלומר, זו הוכחה שאם מישהו היה רוצה לשנות הוא היה משנה, לפחות שינוי קטן כזה.

אלא שעל קושיות כאלו נהוג לומר שמקושיה לא מתים, ואמונת אבותינו החוקרים חזקה יותר מכל סברות הכרס האלו, ובכלל - אם היתה מוזכרת ירושלים זה היה שקוף מדי כזיוף - וכמובן, לא ראינו אינה ראיה!

אברם
ההוכחות לאיחור הן דברים הרבה יותר שקופים (עד היום הזה, עבר הירדן); ירושלים דווקא פחות שקוף. בכל אופן, אני כלל לא התכוונתי לעורר דיון על זמנו של ספר דברים, אלא לקבל פירוש לפסוק וממש לא אכפת לי שיעיד על איחור הספר. אגב, הפירוש שהפסוק מדבר על ימי ראשית ההתנחלות הוא גם פירוש חז"ל  והוא די מתבקש (כמובן שחז"ל אומרים זאת בדרכי דרשנות,אבל לא מפתיע שדווקא במקום המתבקש הזה באים הדברים), אך כאמור לעיל צריך להסביר איך אפשר לקרוא ככה את הפסוק (ואפילו אם נשער שקטע זה נכתב באותם ימים ונחדש בזה חידוש גדול לכו"ע, הרי ש"ועברתם את הירדן" אינו מתיישב). האם סביר יהיה להעלות שהסופר הדויטרונומיסטי סבר שבימי המשכן הותרו גם במות (ולא הכיר את ויקרא יז ששייף גם הוא כידוע לדויטרונומיסט)?

לגבי משמעות הפסוק "לא תעשון... איש כל הישר בעיניו", הנה משפט הסבר מעניין שמצאתי אצל אחד החוקרים (שלושה אחרים שראיתי די מתעלמים מהקושי):

רגע, אני לא מבין.
ספר דברים אינו יכול להזכיר את ירושלים בפירוש, הרי כבר כולם מכירים את ספרי שמואל ומלכים ויודעים שהבחירה בירושלים היא מאוחרת יותר.

אברם
תרוץ שיהיה שלא לטעמך.
ראה רש"י על הפסוק השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, אבל אתה מקריב על פי נביא כגון אליהו
בהר הכרמל.
רש"י הזה צ"ע מבחינה למדנית, שהרי מהמעשה של אליהו הגמרא לומדת שלנביא יש סמכות לבטל מצווה כהוראת שעה, ואילו לפי רש"י הקרבת קרבנות היא יוצאת דופן מלכתחילה.

יפה! כנגד רש"י זה כתבתי את שכתבתי - אבל זה לא רק אליהו כמובן! שמואל לוקח טלה וזובח לה' (פעמיים אם אני זוכר טוב), בהעלאת ארון הברית בימי דוד זובחים על כל צעד ושעל ועוד.
וקושייתך הלמדנית אכן קושיה טובה.
אבל בשורה התחתונה, רבשקה משקף כנראה יותר מדויק מרש"י מה היתה הנורמה המקובלת (וההלכתית כנראה!) ביהודה באותה תקופה.

נ"ב - כמי שנושא את שם הבעל לא הייתי משתמש באליהו כדוגמה ( חחח :)

אם התורה השתמשה בכינוי בעלבעמיו, מי אני שאחלוק.

משמואל ודוד פחות קשה כי עדיין לא היה מקדש, למדנית אולי אתה צודק כי הלא הייתה במה גדולה.

אברם

"

לגבי משמעות הפסוק "לא תעשון... איש כל הישר בעיניו", הנה משפט הסבר מעניין שמצאתי אצל אחד החוקרים (שלושה אחרים שראיתי די מתעלמים מהקושי):

"היתה איכות 'אד-הוקית' מסוימת בפולחן בזמן הנדודים במדבר. ארון הברית והמשכן היו תמיד שם, אבל לא היה מקום נבחר כפי שמשה חוזה כעת."