בלאק
<לא מכינים אותך לטענות של אנשים מבחוץ
אבל כן יש ביצור מבית.
יש הבנה של הרציו שעומד מאחורי העשיה/ההשקפה וכך קל יותר להתמודד עימם.
לא רק מבט שטחי/רגשי או קודש נטו.>
מהו ביצור מבית?
נראה לי שבשתי מילים אלו אמרת הרבה.
ביצור מבית הוא הכנסת האדם למבצר כדי שלא יפגע. האם המבצר יכול לעמוד בפני כל מתקפה? האם המתבצר לא יחגור נשק אישי למקרה שהחומות יקרסו?
לדעתי הביצור מועיל למי שלא מותקף אבל כמעט שאין כאלו. מי שמותקף צריך גם נשק.
זה שמסבירים
טעם לדברים זה חיובי אבל מי אמר שזה הטעם האמיתי והנכון? אולי מסבירים לכן
כדי השגתכן ותו לא? (שוב אני מדגיש אין לנשים חסר ביכולת המחשבה פשוט
בסמינרים לא מפתחים את המחשבה אלא מקבעים אותה).
אני לא חושב שאומרים בסמינרים רק 'אסור - מותר' מסבירים מדוע אך בצורה שטחית דהייינו ללא העמקה אלא הסבר מונוטוני בלבד.
הסבר ריגשי
הוא לנגן על מיתרי הלב כמו 'כמה אנחנו קרובות להקב"ה כשאנו מתפללות' או
'כשתעזרו לעיוור לחצות את הכביש אתן בוראות עוד מלאך גדול לבן' וכו'. לא
שאין אמת בהסברים אלו אך אין בהם מחשבה אלא ניגון על מיתרי הלב.
<צניעות תוך נסיון לשבור ריאקציה מנושא של שנים והתבוננות אחרת ועמוקה יותר על הנושא>
אשמח להבין מהי ההתבוננות העמוקה של דורינו שלא היתה בדורות קודמים.
החברה החרדית כולה עדרית אוי כמה זה נכון. הסטיגמות לא פסחו על הזכרים...
השוני
הוא האם מבינים שזו עדריות ומבדילים בין עיקר לטפל. נראה לי שגברים יותר
מבחינים בכך כי נותנים יותר דרור למחשבותיהם. נשים הגם שהם 'מורדות' הם לא
עושות כך מתוך מחשבה (לא שכל הגברים חושבים לפני פריצת גדר..) אלא מתוך
מצוקה.
כשכתבתי
פעם עם מחשבה היום לא התכוונתי שבעבר אדם ששמע לרבו גם כאשר חשב אחרת.
היום אנשים לא חושבים אלא רוצים,.וגם הצייתנים לא חושבים אחרת אלא רוצים אחרת (כמובן זו הכללה אבל יש בה הרבה מן האמת).
אני
מדבר על בני התורה ולא על הקהילות החסידיות שלא עשו כלום ללא שאלת
אדמו"רם. הבעיה היא שכיום גם הליטאים והספרדים נהפכו לחסידים (ולא לקחו רק
את הצדדים החיוביים..).
לגבי אינטרנט גישתינו שונה (מכוח השיטה שאת חונכת בה).
למה אינטרנט אסור?
אני
יוצא מנקודת הנחה שללכת ברחוב מותר. האם אין שם פריצות? האם אין פרסומות
לא ראויות? יש אבל זה לא אוסר ללכת ברחוב זה אולי מצריך במצב שיש דרכא
אחרינא ללכת במקום צנוע יותר.
אינטרנט אותו הדבר. הנט הוא עולם יש בו המון טוב והמון רע. האם בגלל שאני יכול להתקל ברע אסור לי לגלוש?
אני
סובר שמותר לגלוש אולי ראוי לא לגלוש אבל אין בכך שום איסור. האיסור הוא
רק כאשר אני 'תר אחרי לבבי' אבל זה לא אוסר לי שום שימוש אחר אחר בנט.
בקיצור אני לא מתיר את האסור אלא אני לא נוהג כמו אלו שאוסרים דבר שבעיקרו מותר.
שאלת למי אני משאיר את השמיעה לרבנים?
א. לי בהנהגה כללית כמו שכתבתי (לגבי צורת החינוך, כויללים וכו') גם שאני לא תמיד מסכים.
ב. לי בשאלות הלכתיות ולא לגבי תקנות.
ג. בשאר תקנות וגזירות לכל החפץ.
מה יקרה עם כ"א לא ישמע ויגיד 'לי מותר'?
אם זה בהלכות זה לא קשור לרבנים אלא זה כמו האומר לי מותר לחלל שבת.
אם זה בתקנות רפורמטיביות אולי הדור יראה אחרת וכנראה יותר טוב ואמיתי.
_________________
