מזוהר,
אז הגעת למסקנה שאני סובלת מקבעון מוחי.
וכיצד הגעת למסקנה הזו? באותה דרך דרך שהגעת למסקנה שלכל חברותי יש קבעון מוחי?
לא היית אף פעם בסמינר מבפנים. לא שמעת מה הנלמד בו. להתחיל לפסוק שהלימוד שם לא מספיק מעמיק, שכלי ושמחנכים שם לקבעון מוחי נראה לי מוזר.
טבעי שינסו לחנך לבית של תורה גם אם רוב הבנות בסופו של דבר לא תעשנה זאת ורק כרגע מתלהבות בגלל חברותיהן או שההשפעה עליהן קלה מידי ובמבחן המציאות לא תעמוד האם אתה רוצה שינמיכו צפיות מראש בגלל זה?
עברת מהשקפות וצורת הלימוד אל התקנון של הסמינר.
במקרה הזה אתה הוא זה שמצוי בקבעון מוחי – צניעות= ביגוד לא יפה.
אף אחד לא אוסר עלי להתלבש יפה. בטח שלא הסמינר.
צניעות לא יכולה להיות משהו מרחף וכללי מדי לכן יש פרטים שיש לעסוק בהם ויש כאלו שלא ושבהם באמת יש הגזמה.
אם תתן כללים כלליים מדי אף אחת לא תיישם. יש צורך לקבוע שאסור להתאפר בצורה מוגזמת, גרביים לא שחורות 20 דנייר, לא נעליים מגושמות למדי, בגדים צמודים וכו'
ספר "ממשבצות זהב" לדוגמא מדבר על כל החיובים וההלכות בקשר לצניעות.
רבנים מכל המגזרים חתמו עליו.
אני בוחרת לא ליישם חלק מהדברים בגלל חולשת אופי אך זה לא אומר שמה שכתוב שם זה לא הצודק, הנכון, החכם ומי שנוהגת כך – אשריה.
יש הבדל בין הגישה שלי לדעת הרבנים לבין היישום שלי.
אמשיך עם הדוגמא שנתת בקשר לתזונאית. אם היא תפסוק להפסיק לאכול ג'אנק פוד אני אסכים איתה. היא מבינה טוב ממני, היא צודקת. אני לא איישם אך אני לא אומר שהיא אוסרת את המותר או שעולם ללא האיסורים שלה יהיה עולם טוב ואמיתי יותר. הוא אולי יהיה יותר כיף בטווח הקצר.
אני בטוחה שהרבנים יודעים שהליכה ברחוב מותרת, שלא עולה על דעתם לפסוק לאדם להשאר ספון בביתו כל היום ולא לצאת לשום מקום אך הם בכל אופן אוסרים את האינטרנט. הם כנראה צודקים. זה שאני בוחרת לא ליישם לא אומרת שאני חושבת שבחירתי מוצלחת.
האם יש בכך עבירה? כבר דנתי בכך עם עוצר וחושב.
על פניו נראה שאין בכך עבירה אך זה מכניס לסכנה גדולה שבה יש סיכוי שאעשה הרבה עבירות. הכניסה עצמה אינה עבירה אלא אם כן הכוונה לכך שאני עוברת על "ככל אשר יורוך".
אני לא רוצה שהציבור ילך בצורה עדרית. אני רוצה דבר ראשון שיהיה כבוד להחלטה של הרבנים. שאף אחד לא ירגיש את עצמו חכם ומבין יותר. זה הבסיס לקיומה של החברה החרדית – ההתכופפות שלה לדעת תורה. מי שיכול ליישם הכול- אשריו.
אין לי שום דבר נגד החסידים ואני לא דוגלת בשיטת הקיצוניים שבהם שבה הרבי חשוב יותר מהקב"ה, שהצורה היחידה להגיע אליו היא דרך הצדיק (משפטים דוגמאת לנו אין מספיק יכולת, כוח בעצמנו כפירה גמורה) או שכאשר הוא נפטר ההרגשה היא כ"כ קשה עד כדי כך שאתה מנסה לדמיין שהוא לא מת וקורא לו שליט"א. אני כן בעד כבוד לרבנים ונסיון לשמוע עד כמה שאפשר
ושגם אם אתה לא שומע לתקנה ממש אתה מתפקד בצורה יותר זהירה בקשר לנאמר, שם לב יותר לפחות ולא נותן לעצמך לחיות איך שבא.
אני רואה במילה רחמים הקבלה למילה זלזול והתנשאות.
בנות הסמינר לא זקוקות לרחמיך.
