הגולם
כבר היה אשכול על איחור הזמנים באמשינוב. וכתבו בו כמה מן הכותבים הרציניים, אם כי לא זכור לי שניתנו תשובות.
התשובה הענינית ביותר היתה: לך אליו ותשאל. והיו גם שהביאו איזה סיפור שנימק את עצמו בפני אדם מפורסם אחר והלה קיבל את הדברים. אבל הסיפור אינו כולל מה ההסבר שניתן.
לגבי התגובות החריפות שקיבלת, נראה לי שהן נובעות בעיקר מהחשש שמא יהיה בלבול בין לימוד והבנה לבין ביקורת וזלזול.
ולמרות החשש מובן, האם יאה להשתמט מתשובה בצורה כזו? הרי כלל גדול אצלנו שאפילו הגדול שבגדולים צריך לנהוג לפי התורה וההלכה.
אמנם, כאשר לפנינו אדם גדול, יש לדון אותו לכף זכות (אמנם איני יודע אם זה נאמר באירוע אחד חד פעמי או גם באופן קבוע).
למשל, על ר' יהושע מסופר שנכנס לייחוד עם מטרוניתא אחת מרומא, וכשיצא הלך לטבול. והרי זה מעורר חשד. אבל תלמידיו דנו אותו לכף זכות שהיה צריך לדבר איתה על סודות הפוליטיקה של היהודים ברומא, ובשעה שדיברו, נפלט רוק מפיה ופגע בקצה בגדו, ונזהר לטבול כדי להיטהר מטומאה שגזרו על גויים. וברך את תלמידיו שדנו אותו לכף זכות.
וכיצד דנו אותו תלמידיו לכף זכות? בכך שניחשו בדיוק שכך היה. הסודות והרוק.
אבל כפי שאנו רואים שמצוה לדון לכף זכות, אנו רואים גם שאין שום איסור שישאל האדם את עצמו. ואדרבה, זוהי דרכה של תורה, וכך נהגו גם תלמידי ר' יהושע. ואם מותר לשאול עליו, על בני דורנו על אחת כמה וכמה.
ועוד, שאם יתברר חלילה שאין הסבר, או שאין הסבר טוב, שמא חלילה לפנינו אדם, גדול ככל שיהיה, שעובר על הלכות. ואז הריהו, לפי פסק השו"ע, "כקל שבציבור". ואדרבה יש לפרסמו שלא ייכשלו בו.
***
מדוע אם כן כועסים עליך ששאלת? כנראה חושדים באותך בזלזול. וגם מפני שהאדמור מאמשינוב, לפי מה שמספרים עליו, הוא אדם יוצא דופן הן בין אדם למקום, הן בין אדם לחברו. וקשה להאמין שהוא יזלזל ולו במצוה אחת. להפך.
***
הבה נעשה כתלמידי ר' יהושע, ונחשוב בעצמנו. מה ההסבר לאיחור בתפילות?
בשעתו הוצעו כמה הסברים. אחד מהם הוא שהוא חרד מאד לכוון במילות התפילה, כלומר לחשוב ולהתרכז בהן ולא להיות כמדקלם מילים בעלמא - כפי שקורה ליותר מדי אנשים בתפילה. ושמא אסור להתפלל כמדקלם בכלל (אם כי החזו"א לימד סנגוריה גדולה שבכל זאת יש בזה מצות תפילה).
והאדמור, אני משער, מכין עצמו במשך זמן רב לרגע הגדול הזה של תפילה. מה שנראה לנו שאנו יכולים לעשות תוך קטיעה של רצף מעשינו, כגון במנחה, לגביו מחייב הכנה רבה.
בזה ניתן ללמוד מגדולתו, אם ההסבר נכון.
אולם זה עדיין לא מסביר כיצד מותר לו להתפלל בזמן שלא הוגדר כלל למטרה זו. אם הוא קורא קריאת שמע של ערבית בסוף הלילה, או אפילו בזמן שהוא ספק יום ספק לילה שלמחרת, עדיין זה מותר. אם הוא עושה הבדלה ביום שלישי, גם זה מותר בדיעבד. אבל אין שום משמעות לתפילת מעריב של מוצאי שבת ביום ראשון בבוקר בשעה שכבר זמן שחרית - אם הוא באמת מאחר עד כדי כך (איני יודע ולא שמעתי דבר ברור).
לזה איני מוצא שום הסבר. אמנם לטעון שזו עבירה זה פחות פשוט. וזה מחייב לדון באיסור, אם יש, לומר מילות תפילה לא בזמנן אך למטרה של תפילה (במובן המקורי שלה, לדבר עם ה').
אולי תרצה להיכנס אל האדמור ולשאול. כיון שמספרים שאדם גדול הוא, בוודאי לא יכעס ויענה לך בסבר פנים יפות, ותוכל לספר לכולנו, אם זה יהיה מותר.
למעשה, יש כאן עוד מחסידיו שהיו יכולים לעשות זאת, אבל הם כנראה לא אזרו אומץ לעשות זאת מפני גדולתו ומפני ענוותם.
***
אני חוזר לשאלה הראשונה: מדוע לא הניחו לך לשאול את השאלות החשובות האלו?
הסיבה לדעתי היא אותה סיבה שאין אנו דנים היום ברבים בשום שאלה חשובה שראוי היה לשאול. יש אצלנו הבחנה חדה בין שאלות המותרות, כמו לימוד תורה, לבין שאלות שמצביעות על תמיהות גדולות בהנהגות הציבור שלנו.
נכון שאין זה ראוי לשאול שאלות כדי לקנטר, ועל אדם כזה אמרו שמוטב לו שלא נולד. אבל לא כל שאלה חשובה ומתבקשת היא רעה, וחיוני לענות על שאלות כאלו.
אבל יש לי תחושה שאצלנו, כהמשך לדור ההשכלה, גזרו שלא לענות לשום שאלה פן יתברר שאין תשובה טובה, ומעדיפים תמיד להשמיץ את השואל כאילו המניע שלו פסול, וכאילו ברגע שיש מניע פסול השאלה כבר אינה שאלה ואין חייבים לענות עליה, אם לא למען השואל, כי אז למען אלו ששמעו את השאלה ורוצים תשובה.
ובזה אני מצטרף אליך. גם אני הייתי רוצה לדעת מדוע האדמור נוהג כך. אמנם אני מבין שיהיה קשה לקבל תשובה כאן בפורום, שהרי האדמור אינו כותב כאן, וחסידיו, אם יש, כאמור, ינהגו בכך מנהג צניעות.
אמנם זה היה טוב ויפה אם אחד מהם היה כותב ששאל וקיבל תשובה, והוא מעיד על כך, גם אם לא יענה. זו התחלה של התייחסות.
 |
|
|
