שופטים

כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ: אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק: אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ:

מפרשה זו נלמד כי:

תפקידו של הנביא הוא למלא את מקום המעוננים והקוסמים שהתורה אסרתם. הגוים שומעים למעוננים וקוסמים אולם עם ישראל אינו זקוק להם 'שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים' (רש"י שם פסוק יד.)

שכל נביא הוא כמשה רבנו, 'נביא מקרבך מאחיך כמני'.

הכוונה הראשונית במעמד הר סיני היתה שכל ישראל יהיו נביאים. אחר שבני ישראל נרתעו מהקולות והמראות שבמעמד הר סיני, התקבלה בקשתם שמשה והנביאים אחריו יעמדו בינם לבין המקום. אמנם כאן נאמר שה' אומר למשה שבני ישראל היטיבו אשר דברו וגם בפרשת ואתחנן (לעיל ה, כד) נאמר:

וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:

אולם רש"י שם בפסוק כג 'ואת תדבר אלינו - התשתם את כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה. וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני' למרות שרתיעתם העידה על יראת שמים, מ"מ היה להם להתאמץ וללמוד ישירות מפי המקום. וראה גם ברמב"ן שם.

הנביא מביא את ציוויי ה' לבני ישראל, כמו שמשה הביא את ציוויי השם לעם. לא נאמרה כאן הגבלה על תוכן הציוויים של הנביא. הנביא יכול אפילו לחדש מצוות או לשנותם. הכוזרי (תרגום אבן שמואל, ירושלים ... ) מאמר ג סעיף לט קיבל את הכיוון זה וכתב: 'אחדות ממצוותינו מקורן "מן המקום אשר יבחר ה' ... ראינו גם מצוות שחודשו אחרי משה ונעשו תורה'. ובסעיף מא 'זאת איפה כוונתו: לא תוסיפו על הדבר אשר ציויתיכם על ידי משה, או על ידי "נביא מקרבך מאחיך", לפי התנאים שנקבעו לנבואה'.

הקריטריון לאמיתות הנבואה הוא התקימות דברי הנביא.

לא נאמר כאן דבר על תכונותיו האישיות של הנביא, לא בחוכמה, לא בצדקות ולא במידות. חוץ אולי ממה שנרמז בדימוי של הנביא למשה.

לפי זה מובנים התיאורים בתנ"ך על השראת נבואה שאין בהם התיחסות לאישיות הנביא ולנסיונו הקודם. לדוגמא, בתחילת נבואתו של אליהו לא נאמר מיהו אליהו ומדוע התנבא. האזכור הראשון שלו הוא: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: (מלכים א יז, א)." מאוחר יותר, אליהו מצווה למשוח את אלישע לנביא במקומו מבלי שנדע מיהו אלישע ומדוע הוא ראוי להיות ממלא מקומו של אליהו: "וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ: (מלכים א יט, טז)"

אליהו הולך למשוח את אלישע ובבת אחת אלישע משתנה מחורש בשדה לנביא:

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו: וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ: וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ: (שם פסוקים יט – כא).

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/09/2008 14:24:27

_________________

בברכה

דברים פרק כ

(ה) וְדִבּרוּ הַשּטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשׁר בּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פּן יָמוּת בּמּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:

(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשׁר נָטַע כּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתוֹ פּן יָמוּת בּמּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:

(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשׁר אֵרַשׂ אִשּה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשׁב לְבֵיתוֹ פּן יָמוּת בּמּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקּחֶנָה:

לעומת זאת  הרמב"ם,  משנה משום מה את הסדר!!?? ומקדים את הכרם לבית

רמב"ם הלכות דעו ת פרק ה הלכה יא

מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש  אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה,

למה???? בכדי לשנות סדר הכתובים הרי צריכה להיות סיבה?

_________________

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/09/2008 0:02:59

מודה ועוזב

_________________

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/09/2008 0:06:01

מודה ועוזב