|
|
| נשלח ב-6/9/2011 08:22 |
 |
| |
כבר נדון בהודעות הקודמות הסמוכות.
תוקן על ידי ספרן ב- 06/09/2011 08:24:35
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2011 09:54 |
|
| |
לא ראיתי, תודה.
מעניין מה עשו כל המפרשים בשאלה גלויה כזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2012 21:53 |
|
| |
דברים פרק יז ג) וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי:
התורה לא מזכירה כאן ע"ז שהיה מקובל מולך הפעור בעל אשתורת וכ' זה היה ברור שאותן אסור לעבוד.
הע"ז של לעבור לשמש ולכוכבים- היתה מסוכנת ביותר- הם עבדו לצבא השמיים, כי הם הבינו שאלו הן המשרתים של ה' וקל להגיע אל אלוקים בקלות יותר, לא בצורה ישירה בתפילה ישירה, אלא על ידי מתווך המקורב לאלוקים,-הרעיון של הרמב"ם- (זה מזכיר משהו)
רש"י דברים פרק יז פסוק ח וקמת ועלית - מלמד שבית המקדש גבוה מכל המקומות:
רש"י מביא את הגמרא בסנהדרין כי בית המקדש גבוה מכל המקומות וא"י גבוה מכל הארצות.
טוב בעניין א"י שהיא גבוה אפשר אולי להסביר כי בכדור יכול להיות כדבר הזה. אבל ירושליים בית המקדש גבוה יותר- ירושליים הרים סביב לה- ורובם גבוהים יותר מהר הבית- ומירושליים.
דברים פרק יח (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ:
התורה ידעה כי יפרשו את לא תסור כציווים החדשים כביכול- הוסיפה התורה למצוות חדשות אשלח שליח מיוחד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2012 22:23 |
|
| |
דברים יח. א לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי יְהוָ-ה וְנַחֲלָתוֹ, יֹאכֵלוּן. ב וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, בְּקֶרֶב אֶחָיו: יְה-וָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. מה פשר הכפילות? פסוק א' בלשון רבים פסוק ב' בלשון יחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2012 22:38 |
|
| |
ייתכן
יתכן כי הפסוק הראשון מדבר על הציווי לכל הכהנים וחלויים
הפסוק השני מדבר על העונש- אם לוי כן יקח לו נחלה הרי עונשו מלקות , המלקות זה ליחיד. -נדמה לי כי כך פוסק הרמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2014 00:20 |
|
| |
דברים פרק כ
(ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:
(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
רש"י דברים פרק כ
(ה) ולא חנכו - לא דר בו. חנוך לשון התחלה:
ואיש אחר יחנכנו - ודבר של עגמת נפש הוא זה:
(ו) ולא חללו - לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאכלן בירושלים או לחללן בדמים ולאכול הדמים בירושלים:
(ז) פן ימות במלחמה - ישוב פן ימות, שאם לא ישמע לדברי הכהן כדאי הוא שימות:
למה רש"י רק באדם שארש אשה- הוא אומר לשון קשה -כדאי לו למות.
למה בקודמים לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2014 07:34 |
|
| |
א. בדוק בדפוסים, יש המשייכים ד"ה זה של רש"י כבר קודם.
ב. בפשטות - כי זה על חשבון אדם אחר, אשתו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2014 08:56 |
|
| |
תלמיד טועה?
לא טעית
בסעודת שבע ברכות- אמרתי בין היתר לחתן-(הייתי מצד הכלה)
החלטה הכי גדולה של החיים שלך היה להתחתן- אתה יודע למה? כי זו החלטה האחרונה שקיבלת לבד!
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 31/08/2014 09:09:20
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2014 14:06 |
|
| |
כנראה שבאמת ברירא לך שקיבל החלטה זו לבד. אני מכיר כמה וכמה חתנים שהתחתנו בלי לקבל שום החלטה, פשוט הובילו אותם עם נרות...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2015 00:14 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | דברים יח. א לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי יְהוָ-ה וְנַחֲלָתוֹ, יֹאכֵלוּן. ב וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ, בְּקֶרֶב אֶחָיו: יְה-וָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ. מה פשר הכפילות? פסוק א' בלשון רבים פסוק ב' בלשון יחיד. |
|
יפה! ואכן חכמי הנוסח (BHS) הציעו למחוק פס' זה, ואף העירו שאולי זו תוספת מ- י, ט, ע"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2015 02:49 |
|
| |
{יא} וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל: {יב} וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת: {יג} לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ:
הגמרא במסכת סנהדרין מבארת שמדובר שהרג במזיד בעדים אך ללא התראה.
מפשטות הפסוקים כאן כהמשך לפסוקים הקודמים נראה שמדובר שאין ראיה שהיה מזיד, אלא רק ידוע שהוא היה שונא לו משכבר.
לפי זה קצת יותר מובן הרעיון של לתת לגואל הדם לעשות בו כרצונו. אך עדין קשה, שמא לא היה מזיד? וביותר קשה, השליחה של הזקנים לקחתו בפועל ולתתו בידיים - בידי גואל הדם שיהרגו.
אולי זה שורש ביאור הגמרא שהובא לעיל, אלא שלפי"ז יותר קשה פשט הפסוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2015 11:42 |
|
| |
יט וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. כ וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא-יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד, כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּהבְּקִרְבֶּךָ. כא וְלֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל אם הפירוש של "עין תחת עין " וכו' בפרשת משפטים הוא ממון נמצא שהעדים לא חייבו מעולם עין יד ורגל ןלשון הפסוק כאן אינה מכוונת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/8/2015 11:44 |
|
| |
יתכן ואברהם
בפשטות הפס הראשון שלא תהיה לשבט נחלה והשני על היחידים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2015 01:08 |
|
| |
כי תקרב אל עיר... והכית את כל זכורה לפי חרב. רק הנשים והטף והבהמה תבוז לך.
מה דעתכם על המוסר ההומני הזה? מעניין לציין שהוא קצת קרוב לכללי הלחימה של המונגולים, גם הם היו קוראים לעיר לשלום, אם פתחה להם היתה להם למס, ואם לא - הכו את כל אנשיה לפי חרב. מסופר שבזמן כיבוש בגדד נמכרה גולגולת אדם בפרוטה.
שמעתי שפירשו שזה היה בזמנם, כשכל גבר היה לוחם פוטנציאלי, וכן שזה היה המוסר המקובל. אבל התורה הקדושה היא נצחית, כידוע, ולכאורה יש לקיים מצוה זו בכל דור ובכל זמן.
מה שבטוח שאם היינו עושים את זה לפלסטינים לא היתה בעיה בטחונית - לפחות ב20 השנים הקרובות.
_________________
כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי אפשריים עד ארוחת הבוקר. (המלכה הלבנה, מתוך הספר ׳מבעד למראה ומה אליס מצאה שם׳ כתבי לואיס קרול)
|
|
|
|
|
