"נעשית לו כהיתר"- האם כל מעשה מוסיף עבירה?

הרב מיכי על הכשלת חילוני בעבירה., מתוך צהר 25.

הטענה העיקרית במאמר היא שחילוני כופר הוא אנוס, ולמעשה אנוס בדגה גבוהה יותר מכל אונס רגיל, עד כדי שאין מעשה עבירה ואין בעיה להכשילו. בעבר דנו בכך בפורום באשכול "מצוות צריכות אמונה".

אני מעוניין לדון כאן בטענה שנייה שהיא למען האמת צדדית במאמר (כפי שציין הרב מיכי בתשובתו למבקרים):
הטענה שאדם העובר עבירות- כל מעשה נוסף מאותו סוג מוסיף עבירה חדשה! ראיותיו של הרב מיכי הן שלוש:

1. "הלעיטהו לרשע וימות"- לפנ"ע אינו חיוב בין אדם לחבירו שהרי חל ביחס לגוי שאינו ריעך, כיצד אם כן מותר להכשיל הרשע? ותשובתו שכל עבירה של הרשע אינה מוסיפה עבירות.
2. חטאת אחת על כל העבירות שנעשו באותו היעלם- מביא מספר אפיקי ים שזה נובע מדין בעבירה, שיש רק עבירה אחת, ולא מדין בחטאת. 
3. הדין בפוסקים שלגוי שיש לו כבר בהמה מותר למכור בהמה נוספת למרות החשש שירביענה, כי הוא ממילא רובע כבר את בהמתו הנוכחית. היינו אין "לפנ"ע בהוספת שעורים".

הראייה מהלעיטהו תמוהה לדעתי: הרי שם אנחנו עוסקים ברשע שרגיל לגזול אבל דווקא נזהר מאכילת ערלה נטע רבעי- אם כן האיסור שאנו מכשילים אותו בו הוא איסור חדש- האם מי שמומר לדבר אחד מותר עכשיו להכשילו בכל התורה?? ועוד שהרב מיכי מתעלם מפשט הלשון "הלעיטהו לרשע וימות"- אם אין איסור נוסף מה בדיוק ממית אותו.

לפי הבנתי "הלעיטהו" פירושו שאי אפשר למנוע מאדם לעבור את כל העבירות כל הזמן. לכן מי שהוא רשע קבוע ולו בעבירה אחת, עדיף שסאת עבירותיו תמלא מהר יותר ויכלה מן העולם, ואין כאן לפנ"ע כי אנחנו רק מאיצים את המהרות שבה הוא מזיק- לא יוצרים נזק חדש. הנזק לעולם יהיה זהה, אבל הוא ייגרם מהר יותר ואפשר יהיה מהר יותר להתחיל ולתקנו. כלומר דווקא יש מכאן ראייה שכל עבירה נוספת היא כן עבירה! אבל אולי זה נכון רק בעבירה חדשה כמו נטע רבעי ולא בגזל נוסף. (אמנם לגבי עבירות בין אדם לחברו מסתבר שגזל מאדם חדש שלא גזל ממנו עדיין הוא בוודאי עבירה חדשה בפ"ע).

הראייה מחטאת מעניינת, אבלהאם אפשר ללמוד ממנ גם על מזיד שגם אצלו כל מעשה אינו עבירה חדשה?. אם הרעיון שם הוא שהחטא בשוגג הוא "אי הידיעה"- כגירסת הרב מיכי, אז בודאי זה לא שייך במזיד. אבל לפי גרסת האפיקי ים עצמו רואים את כל המעשים כמעשה מתמשך- ואת זה נראה לי צריך לומר גם על מזיד. (האם נאמר שמזיד מחליט החלטה מזידית חדשה על כל מעשה וזה מחלק בינהם?, אם כך גם השוגג מחליט כל פעם החלטה שוגגת חדשה)

הראייה ממכירת בהמה לגוי - אכן נראה ממנה שאף אצל מזיד כל מעשה נוסף אינו עבירה חדשה. ולפי"ז יש לי פשט חדש בגמ' בגמ' ביומא:

"אמר רב הונא :כיוון שעבר אדם עבירה ושנה הותרה לו. הותרה קא סלקא דעתך? אלא נעשית לו כהיתר". לשון "קא סלקא דעתך" לא בא , ככל הידוע לי, לתקן את לשון המימרא המקורית אלא לפרש. לכן צריך לקיים גם את הלשון המקורית כנכונה-אם כי מטעה וזקוקה לפירוש . עד עכשיו הבנתי זאת לעניין העונש: שב"נעשית לו כהיתר" הפסיכולוגי יש גם צד של "הותרה" אובייקטיבי- שאינו מזיד גמור אלא קצת אנוס והעונש בדיני שמיים קל יותר. אולם עכשיו אפשר לומר שאכן הותרה לו בפשטות ואינו עובר עוד את העבירה, אלא שיש לו מצווה  של תשובה להפסיק בכך- בין אם מונים את התשובה כמצווה בפני עצמה ובין אם היא "סניף" של מצווה ועבירה, בכל אופן חיוב התשובה הוא שונה מעיקר העבירה.

אם אין אלו פלפולי סרק ויש בהם משהו, אז יש להם גם משמעות חינוכית רבה הן ביחס לבעלי תשובה ומתחזקים ברמות שונות, הן ביחס לנוער בענייני צניעות ושמירת הברית. מעודי תמהתי על מה שמספרים שהרצי"ה אסר על בעלי תשובה לשמור מצוות לפני שילמדו מספיק מיסודות האמונה, ובדברים יש כדי ליישב זאת- שהרי אם המצווה היחידה היא תשובה, הרי שיש להתחיל בשמירת המצוות עפ"י שיקולים פנימיים של תהליך התשובה, ולא מתוך חשש מהגיהנום שבעבירה.

תוקן על ידי nmzilber ב- 16/08/2007 20:05:39

כמובן השתבש המשפט המודגש בריש ההודעה הפותחת, טענת הרב מיכי כפי שהבנתי מהמאמר היא כי אדם העובר עבירות-  כל מעשה נוסף מאותו סוג מוסיף אינו עבירה חדשה!

הצד שגם במזיד יש רק עבירה אחת הוא שיש כאן הרגל והרגל הוא "מעשה מתמשך" ולא הרבה מעשים בודדים., וזה כעין סברת האפיקי ים על מעשה מתמשך.

כתבת: "רק כשיש ריבוי גדול כתבו כמה פוסקים שאין להשגיח בתוספת קטנה. וגם זה רק לעניין 'לפני עיוור', אבל לא לעניין שאין כאן עבירה". האם יש הגיון בחילוק בין לפנ"ע לבין השאלה אם יש כאן עבירה? נראה לי שזה תלוי בחקירההאם לפנ"ע מצווה בפ"ע או סניף בכל מצווה  (יש חקירה כזו בישיבות, לא זוכר מקור). אם ננקוט כפוסקים שאין לפנ"ע בריבוי שיעורים, וגם ננקוט שלפנ"ע הוא סניף מהמצווה עצמה, אז אפשר ללמוד שאין כאן עבירה.