כי תצא

לפי דבריך כל אחת שנבעלה לפני אירוסיה תתחייב מיתה לאחר נישואיה? קצת שכל ישר וסברא...

לא לקחת בחשבון שאולי התורה מלמדת אותנו לעשות מעקה גם לגג קמור?

הערות נוסח לפרשת כי תצא:

לא יוכל לבכר את בן האהובה מהפרשה כאן, מספר בראשית ומכתבים עתיקים נוכל ללמוד על נוהג הבכורה שלפני התורה. נראה שאז היתה הזכות הטבעית מוענקת לבכור, אולם היאה היתה ניתנת להעברה. האב היה יכול להדיח את הבכור ולמנות חדש וגם הבכור היה יכול למכור את בכורתו לאחיו. עוד נראה שהבכור היה יכול לקבל יותר מפי שנים. יתכן שהוא היה מתמנה לראש המשפחה וככזה, למושל בכל נכסי המשפחה. (אם כי יוסף אכן קיבל רק פי שנים) המקורות לכך מספר בראשית ידועים ואזכיר מקור חיצוני אחד. מצרי בן דורו של אברהם שגלה לארץ כלשהי בשטחי א"י - סוריה (כנראה סמוך לפרת) בה ישבו שבטים עבריים מתאר שלפני מותו ניתן לי יום אחד להנחיל את נכסי. בני בכורי בראש שבטי וכל נכסי שבטי בידו: צאני, בקרי, עבדי וכל נכסי. (סאנהת, לפי תרגום גרינץ) אנו רואים כאן א. שהאב היה המנחיל. ב. שכל נכסי השבט הוענקו לבכור.
תוצאת נוהג זה היתה ערעור חמור של שלום המשפחה, כי האחים ידעו שכל ירושתם תלויה ברצון האב והבכור ידע שהוא יכול לאבד את מעמדו בכל רגע. ואכן, רוב הסכסוכים הפנימיים בספר בראשית נסובים סביב נושא זה. לכן הגיעה התורה וקבעה כללים הגיוניים. הבכור קיבל רק שיעור סביר והבכורה לא ניתנה להמרה.

;1  מתנות יכול לתת גם בחייו וע"כ "נחלה" שאינו יכול לבכר בה את הבן הקטן וק"ו את הזר היא נחלת שדה וכרם שגם אינה ניתנת להעברה ע"י מכירה (או מתנה) שחוזרת ביובל.וזה כבר נזכר בגמ' שיש דעה שאין (פרטי) דיני ירושה רק בקרקעות וא"כ מצאנו רמז ליובל גם במשנה תורה.


2   לירוחם אדרבה גג ישר פחות חשוב מעקה רק משופע אפשר ליפול יותר.

3  לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר כי את הבכר בן השנואה  (יכיר) [יבכר] ?

4 פרשת יפת תואר לפי חז"ל כנראה באה התורה להתיר איסור נישואי גויה שבעלמא אסור גם שלא משבעה עמים אבל פשוטו בא לומר חומרות 1 שלא יקחנה לאשה עד שיניחנה חודש ימים להתאבל (ובספרי מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא בפירוש ועשתה את צפרניה ולשיטתם במחלוקת גבי מצורע ועוד במועד קטן טו ועוד) (וביבמות דרשו ירח (30) ימים (+30) ואחר כן (+30) תבא אליה וזו אסמכתא ועיקרו משום לברר בן מי הוולד).
 
המשך יפת תואר והיה אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה ומכר לא תמכרנה זה המשך אם אחרי ש"לקחת לך לאשה" לא חפצת בה אבל אם לא מצאה חן בעיניו ולא לקחה לאשה הרי היא שפחתו לכל דבר ובא לומר שאם החליט לקחתה לאשה פקע שפחותה ואחר שהתחרט אין יכול למכרה ולא לעבוד בה. 
וזה מקביל למה שאמור בפרשת משפטים באמה עבריה אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא [לוֹ] יְעָדָהּ (:אחרי שייעד אותה מתחרט) וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ (שבגד בה שהבטיח לישאנה ונמלך). ט וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ. י אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. יא וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה (שארה כסותה ועונתה) לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ (ואינו חפץ שתהיה אשתו רגילה) וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (ולא יכול להחזיק בה כשפחה).

הציטוט שהבאתי מתולדות סאנהת היה מהזיכרון, הנה הציטוט המדוייק: ניתן לי לעשות יום ביאא (-הארץ בה הוא התגורר. אריאל) להוריש נכסי לילדי. בני בכורי אחרי (-בראש. גריניץ) שבטי, וכל נכסי שבטי בידו. עבדי, מקני כולו, פרותי וכל עצי פריי.
ירוחם, יעקב ועשיו הם דוגמה מעולה. הבכורה ניתנת להעברה ולכן עשיו מוכר אותה. הבכור מקבל ברכה שהוא יהיה גביר לאחיו וישתחוו לו בני אמו. יעקב יורש את כל ארץ כנען אשר דיבר אלוקים לאברהם. אמנם אולי עשיויכל לגור איתו כבן לשבטו. וכמובן שזה יוצר סכסוך משפחתי עקוב מדם.

אשר לתקופת המקרא, ראו כאן קישור אם ניתן להאמין לתמונות השחזור המובאות כאן, הגג היה שטוח.
אשר לתקופת חז"ל, ראו תוס' מכות ז. ד"ה אלו. בימיהן שהיו הגגים שוין ולא היו משופעים כמו שלנו.
וכ"ה ברש"י שם.