|
|
| נשלח ב-18/5/2009 23:45 |
 |
| |
שנרב
להלן ביאורו המחודש של האגרות משה -
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ט
אם לישא אשה שנטמע בה ממזר הוא התר למי שאינו יודע, והטעם שחייב לגלות ממזר מסוים שלא נודע.
(א) דלא הותרו לגמרי כשנטמעו אלא דכל איסורן דעבד וממזר הוא רק להיודע שהוא עבד וממזר אף אם לא ידע שאסורין אבל להאין יודעין שהוא עבד וממזר אין שום איסור ולא הוי כעובר בשוגג ובאונס. ולכן אין מחוייבין לגלות כיון שליכא תקלה אחרי שאין יודעין וממילא אסורין לגלות מפני כבוד הבריות הכשרין שנתערבו בהם. וה"ה שאף בלא נתערב ליכא איסור להאין יודעין דהא לפ"ז מה שחלוק מכל איסורין הוא שבכל איסורין הוי עצם החתיכה והמעשה לבד האיסור ולכן בכל אופן נעשה איסור, אך לענין עונשין יש פטור אם הי' שוגג או אנוס, אבל בממזר הוי הידיעה חלק בהאיסור, שההתחתנות והתקרבות ממזרות ועבדות בכשרות הוא האיסור ולא עצם האיש, וכשלא ידע שהוא ממזר ועבד ונושא בחזקת כשר נמצא שהיתה ההתחתנות כשרות בכשרות שזה לא נאסר...וכיון שהאיסור הוא על ההתחתנות ודאי יש לומר ששייך רק כשידע שהוא עבד וממזר ולא בנישא בחזקת כשר כדבארנו.
וכעין זה מצינו במלאכות שבת שאם לא ידע שעושה מלאכה אין שום איסור, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ולא נחשב שעושה מלאכה אף שעכ"פ נעשית המלאכה בידיו, ורק בידע שעושה מלאכה אך שאומר מותר או ששכח שהוא שבת אז הוי עושה איסור בשוגג. וכ"כ יהיה לענין עבד וממזר וכל פסולי קהל ולכן כשלא ידע שהוא ממזר ליכא איסור כלל ואין מחוייבין ממילא לגלותו כיון שליכא תקלה. ולכן בנתערב אסרו לגלות מפני כבוד הבריות הכשרין.
ובלא נתערבו שליכא כבוד הכשרין דהא רק את הפסול יגלה חייבו להכריז כיון שאם ידעו יהי' איסור וגם מחמת שאין הזרע מוכן לקדושה כדאיתא בר"ן. וגם כיון שהיודעין אסורין להתחתן עמו יהי' תקלה שהיודעין יאמרו שמותר להתחתן בממזר...
והכא בנתערב אסרו לגלות הוא מטעם דהכא הוא הפסד טובא להרבה אנשים שלא יהי' להם תקנה לבא בקהל חששו יותר מכבוד הבריות לבד (ועיין עוד בספר דברות משה למס' ב"ק ח"א סימן כ"ג ענף ב).
ד. אם י"ל שכשנתערב ממזר במשפחה נעשה התר גמור ואף אליהו שידע האמת הוי בתורת נבואה ועדיין הוא תערובת, והטעם שלא יחזרו לאיסורם כשיודעו.
דלא מסתבר דיהיה חלוק בהאיסור בין ידע ללא ידע אלא דהותרו מצד שנתערבו ולא נודע מי הוא הפסול, ולכן לא יגלה אליהו. ואף שהוא יודע בברור מי הוא הממזר והעבד ויוצאי חלציו וא"כ אין כאן תערובות כיון שיכול לברר צריך לומר דכיון דידיעתו הוא מידיעת נבואה אינו כלום לשנות הדין שנעשה לפי ידיעת בנ"א דלפי ידיעתנו ניתנה התורה ומה דהותר בדין תורה ברוב וחזקה ועדים וכדומה מותר גם כלפי שמיא, אף אם ידוע שם שאינו כן, דלא בשמים היא ולכן כפי שמסור לדון בארץ כן הוא הדין בהחלט, דאל"כ לא היתה התורה מתרת שיורו וידונו דין שקר, ולכן כיון שעד עתה הי' היתר גמור להתחתן במשפחה זו ובהיתר נתחתנו בעוד משפחות מחמת שפסולי קהל מותרין בתערובות הי' היתר גמור גם כלפי שמיא לא יוכל אליהו בנבואתו לפוסלם.
_________________
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2009 18:32 |
|
| |
צבוני,
אני לא מבין עדיין (אוני מדבר בלשון המעטה). העובדה שיש לקיים יחסים מתוך אהבה, סותרת הנחיות של מישהו? האם מישהו מורה לאדם לא לאהוב את אישתו? האם לדעתך זה סותר את 'כמי שכפאו שד' של השו"ע סי' רמ? אם כן, אז הם סומכים על השו"ע. ואם לא, אז מה לך כי תלין עליהם? לדעתי זה לא סותר, ואכ"מ.
אתה קפצת מהנחיות והמלצות של הראב"ד והרמב"ן לקביעות אובייקטיביות של משמעות בני ט' מידות בש"ס (שלדעתך גם חייבות להיות מוסכמות על הכל).
האם לדעתך השו"ע לא שמע על הראב"ד הזה? או שמא לא פסק כמותו? כך או כך, מדוע כולם חייבים להסכים לראב"ד? וכי השו"ע לא די לנו בו? כידוע בדברים אלו יש שני סוגי הנהגה (עם המון גוונים), ואף אחת משתיהן אינה בני ט' מידות (אלא אם תשפוט את האחת לפי שיטתה של השנייה. אלא שלפי זה אין יהודי שלא מחלל שבת, ואין יהודי ששומר כשרות וכדו'). זו דמגוגיה מגוחכת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2009 18:35 |
|
| |
עוד משהו להלך.
"ביאורו המחודש של האג"מ", הלוא הוא כתוב במאמרו של ר' אלחנן וסרמן (איני יודע מקור, ואשמח אם מישהו יכתוב כאן. שמעתי זאת לפני כמה וכמה שנים מר' הרשל שכטר בשיעור שהוא נתן בירוחם), שם הוא טוען שכל הדינים שבהם הולכים בספק לקולא מה"ת (אבל, בכור, ממזר, ערלה בחו"ל וכדו') הם כולם דינים על הידיעה ולא על המציאות. אין איסור לאכול ערלה אלא אסור לאכול משהו שיודעים שהוא ערלה. ומכאן דברי הר"ן הידועים (ראה שמעתתא א) שניתן להכשיל באיסור ערלה בחו"ל לכתחילה.
אמנם לעצם העניין, זה אכן פירוש קשה מאד. לא סביר בעיניי שזו באמת הכוונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/5/2009 22:52 |
|
| |
ר' מיכי
לא זכיתי להכיר את מאמרו של הרב וסרמן, ולי היה זה חידוש ואף אם הרב וסרמן אמרו עדיין חידוש הוא!
כפי שאכן ציינת, ואני מסכים בתכלית - הפירוש קשה מאד.
עוד לא הבנתי אם האיסור הוא על הידיעה לשם מה צריך גם את כבוד הבריות, ובפרט לפי דברייך שהדבר אמור בכל הספקות
ולכאורה אדרבה ממקום שבאו, בשבת המושג מלאכת מחשבת מופיע, אבל באחרים היכן מצינו בהגדרת האיסורים שהם על הידיעה - לא זכיתי להבין?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 00:36 |
|
| |
mdabraham,
יש לי תשובה ארוכה ומפורטת, אך קשה להכנס לנושא כזה בפורום ציבורי. עשיתי טעות שהתחלתי עם זה, כי מרוב שיחי וכעסי דיברתי עד הנה. אם תרצה, נמשיך בפרטי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 16:18 |
|
| |
הלך,
לשיטתם, המקור שמלמד שדין זה בספק לקולא אף שהוא מה"ת, הוא גופו מלמד שזה דין על הידיעה.
אמנם על אף שלא מטרידה אותי בעיית המקור, עדיין זה לא נראה בעיניי סביר, כי הגדרה כזו מתאימה יותר למשפטנים הפורמליסטים של המאה העשרים (נוסח ר' חיים או ר' שמעון), אבל לא לחז"ל, לתורה ולקב"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 16:26 |
|
| |
מילא חז"ל ותורה אבל הקב"ה... מאיפה אתה יודע מה הוא יכול לומר?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 16:47 |
|
| |
[סנשו,
לא קראת שחור על גבי לבן - "מה לכם אצל מיכי שהלכה כמותו בכל מקום"?!
ואל תשכח שדברים אלה באו לאחר שהתערב הקב"ה לטובתו והזיז חרוב ממקומו ומים ממסלולם...]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 20:51 |
|
| |
אמא'לה, את מפספסת את כל הסוגיא. דווקא את?
הרי ההיפך בדיוק הוא הנכון. החרוב ואמת המים זזו כדי להוכיח שאני טועה, ויצאה בת קול מהשמים שכך. אבל לא בשמים היא (=לשון אחר: מה אלוהימים מבינים ברצון ה'?! על משקל: מה פרענק מבין ברמב"ם?!), ולכן מה שהקב"ה והתורה מתכוונים הוא מה שאני חושב שהם מתכוונים. ועל כך נאמר "לא בשמים היא", ו"נצחוני בניי" וכדו'.
סנשו,
דומני שכל לומד תורה שואל את עצמו כל העת למה הקב"ה מתכוין, ועונה על כך לפי מיטב הבנתו. וכפי שעניתי לאמשלום, מבחינתי מה שהקב"ה מתכוין זה מה שאני מבין שהוא מתכוין (מתוך המקורות שקיבלתי, ומתוך השכל הישר/העקום שהוא חנן אותי בו).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 21:21 |
|
| |
[מיכי,
(מה שמגיע, מגיע)]
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 21:26 |
|
| |
מיכי, כן אבל כשאתה אומר שחז"ל והתורה לא מתכוונים לכך אני מבין שמתוך לימודך את התורה ודברי חז"ל אתה מבין שאין דבריהם מבוססים על משפט פורמלי, לגבי הקב"ה זה לא יתכן.
אם התכוונת לומר אני חושב את מה שאני אומר ולכן אני חושב שגם הקב"ה אומר כך זה לא ראיה נוספת.
(אלא אם כן יש לך קשר ישיר לקב"ה).
תוקן על ידי סנשו_פנשה ב- 20/05/2009 21:24:05
|
|
|
|
| נשלח ב-20/5/2009 21:49 |
|
| |
אם נאמר זאת בשפה פשוטה -
ר' מיכי מתכוון שמה שחסר בסברא זו, זו הסברא והשכל ישר (-כמובן לפי שכלנו הישר של המבקרים).
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2009 00:18 |
|
| |
סנשו,
כפי שכתבתי, כוונת הקב"ה היא מה שאני מבין בתורה. ואכן לא התכוונתי להוסיף בכך מאומה מעבר לאמירה שלא זו כוונת התורה.
אם זו היתה טענתך (מה התוספת בציון כוונת קב"ה מעבר לכוונת התורה), אז לא הבנתי אותה, וכעת אני מבין. אתה בהחלט צודק, אלא שגם אני לא התכוונתי להוסיף, אלא רק לכתוב על דרך המליצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 02:17 |
|
| |
לאחרונה נתחדשה לי אי הבנה בספר הכוזרי. אולי כתבתי אותה כבר אי שם בפורום אבל שכחתי, ומ"מ נראה לי קשור לאשכול הזה.
כידוע עניין מרכזי אצל הכוזרי הוא ה"אור האלקי" שהיה לאדם הראשון, וממנו עבר בן אחר בן עד שהגיע לאברהם וממנו ליעקב ולבניו. הרעיון הוא כמובן שהאור עובר מאב לבן כלומר דרך גברים (לשם המחשה ניתן לומר שהוא קשור לכרומוזום Y) אבל לא מורש לכל הצאצאים הזכרים אלא רק לחלק. כמו כן הכוזרי עצמו מקשה שהרי אביו של אברהם היה רשע, ומתרץ שלפעמים האור "מדלג" דור כמו שאנו רואים שלפעמים הבן דומה לסבו.
עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אם עניינו הבסיסי של עם ישראל הוא האור האלקי הזה, אני מתקשה מאד להבין את ההלכה שהיחוס ליהדות הולך לפי האם. הרי ברור שלבנם של גוי ויהודיה לא יהיה האור האלקי כי הוא מורש מאב לבן, ומצד שני בנם של יהודי וגויה שיש לא האור נחשב בעיני ההלכה לגוי. אם כן ברור ששבר היהודים נושאי האור האלקי ילך וידלדל עם השנים. מה ההגיון בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2010 15:14 |
|
| |
"אני מתקשה מאד להבין את ההלכה שהיחוס ליהדות הולך לפי האם. "
היית צריך לכתוב להפך שאתה מתקשה בהבנת ההגיון של קביעת הכוזרי לגבי האור האלוקי .
כי ההגיון של ההלכה במקרה זה דווקא ברור מאד.:
"הסבר ביולוגי: זהות האם היא ודאית, זהות האב לא. מכיוון שחיפשו הגדרה מדויקת ככל האפשר, בחרו דווקא בהגדרה על פי האם.
הסבר סוציולוגי: החינוך נעשה בידי האם. על פי הגדרה זו, המרכיב החשוב בזהות היהודית הוא המרכיב התרבותי.
הסבר פוליטי: במהלך מלחמות היהודים ברומאים נאנסו נשים יהודיות על ידי גויים וההלכה שונתה כך שתכליל את ילדיהן בתוך ישראל.
הסבר דמוגרפי: גברים יהודיים רבים נהרגו במלחמות ובלית ברירה קיבלו את הילדים הנולדים מגברים נוכרים אל העם.
הסבר משפטי: במשפט הרומי ישנה התייחסות לכשרות הנישואין. ילדים שנולדו לאזרחים רומיים ולאמהות שלא נישאו בנישואין כשרים קיבלו את הזהות של האם ולא קיבלו את הזכויות האזרחיות של האב. הנוהג היהודי הוא תמונת ראי של חוק זה. "
(קביעתו של הכוזרי היתה אולי מתקבלת על הדעת אם אכן הייחוס היהודי היה נשמר לאורך הדורות אבל העובדה שאלפי נשים יהודיות לאורך ההסטוריה ילדו ילדים לגברים נכרים(ראה הסברים פוליטיים ודמוגרפיים לעיל)מעוררת שאלות לגבי קביעה כזאת.)
תוקן על ידי צענערענע ב- 29/06/2010 15:27:27
|
|
|
|
|
|
