|
|
| נשלח ב-22/8/2007 19:34 |
 |
| |
רפופורט,
אוסיף כי אלי לוזון הי"ו לוקה כמדומני המחלה המכונה בלעז אלביניזם, שיש לה תופעות נוספות כתנועות עיניים מהירות וכו'. כיוון שמדובר במשנה על מומים גופניים נקודתיים, אני נשאר בהנחתי ש"לבקן" הוא פשוט מראה אשכנזי.ויש להמליץ לכהנים אשכנזים בהירים לשאת אתיופיות, כדי שהצאצאים יחזרו למראה הממוצע ויוכלו לעבוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 19:36 |
|
| |
ויקץ נח מיינו נתפרק יינו מעליו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן בנו הפסול הה"ד (מלכים א ח) כי מזבח הנחושת קטן מהכיל וגו' ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו חם חטא וכנען נתקלל אתמהא רבי יהודה ורבי נחמיה רי"א לפי שכתוב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה הוה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען רבי נחמיה אמר כנען ראה והגיד להם לפיכך תולין את הקללה במקולל א"ר ברכיה הרבה צער נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן שישמשנו אמר לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני כיון שעשה לו חם אותו מעשה אמר אתה מנעת אותי מלהעמיד לי בן קטן שישמשני לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהן עבדים לי ר' הונא בשם ר' יוסף אמר אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם רבי הונא בשם רבי יוסף א"ל אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי לפיכך אני מארר בן רביעי שלך אמר רבי חייא בר אבא חם וכלב שימשו בתיבה לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו א"ר לוי לא' שקבע מוניטין שלו בתוך אהלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו כך חם וכלב שימשו בתיבה לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו:
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 19:46 |
|
| |
רמב"ן, ספר הויכוח.
.
עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמ"וניש. כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון (אחד), ואחד מן השומעים היה טוב בעיניו וכתבו. וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 20:08 |
|
| |
לונלי, ראה- הרב ארי שבט: תקפם המחייב של מדרשי חז"ל לאור גישתו של הרמב"ן בויכוח ברצלונה
אעתיק את מסקנתו:
הרמב"ן מבחין בין ארבעה סוגי המדרשים הבאים:
א. מדרשי חז"ל ה"עובדתיים" שהם מקובלים מדור לדור, שהרמב"ן מקבלם כפשוטם אפילו עד כדי השלכות הלכתיות.
ב. מדרשים שהוא מכנה "משל" שיש להם פירוש אלגורי או רעיוני.
ג. מדרשים שהם "חידה" (קשים להבין או ליישב), המתחלקים לשניים:
1. אלו שהם מקובלים מדור לדור מפי הגבורה, שהרמב"ן מקבלם כפשוטם אפילו עד כדי השלכות הלכתיות, ואפילו אם סותרים את ההיגיון או את פשטות המקור
2. אלו שהם מחודשים על ידי חז"ל ולא נכנסים לקטגוריה ב' שהזכרנו ("משל"). האגדות הללו נשארות בגדר "חידה", ואותן מוכן הרמב"ן לדחות. על מדרשים כעין אלה דיבר הרמב"ן בוויכוח בברצלונה, ולפעמים בפירושו על התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 20:08 |
|
| |
לונלי,
תודה על המקור. מאין זה לקוח?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 20:15 |
|
| |
אמשלום
מדרש רבה,פ. נח.
זילבר, תודה. (ועדיין צ"ב לאיזה קטגוריה משתייך המדרש הנז'.)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/8/2007 20:24 |
|
| |
זילבר זילבר,
תול קורה מבין עיניך, המשנה בנגעים אומרת שישראל לא גרמנים {לבנים, כמו תושבי הצפון} ולא כושים אלא צבע ממוצע כמו יתר בני שם. ואילו כאשר המשנה באה לאסור על כהנים בעלי מומים לעבוד במקדש היא אומרת שהלבקן {והכושי} פסול לכהונה ולא משתמשת במילה "גרמני" ומכאן נלמד שיש חילוק בין "לבקן" שהוא צבע לבן בצורה קיצונית, אולי כמו המחלה הידועה בימינו ל"גרמני" שהוא סתם אדם בעל עור לבן.
ולגבי ההצעה הביזארית שלך, אולי על סמך דברי הגמרא לבן לא ישא לבנה, בוודאי לא דברו שם על נישואים בין יהודי כהן לבת גרים, בפרט שאמרו אל תאמן בגר ובפרט שה"גיורת" לא עברה גיור לחומרה ויש רוב רבנים שדוחה בשני ידיים את כל הטענות שלהם כאילו היו שבט אבוד {ואגב עמדתי להעלות אשכול עם טענות נגד אותם שבטים - אבל מיימוני..} ובמקרה כזה בוודאי שיש להחמיר. בתור הערת אגב אציין שלכושים יש גנים דומיננטיים ורוב הסיכוים שגם במקרה כזה הצאצא יהיה כושי ובכלל נראה לי צ"ע אם כל תווי הפנים של הכושים {האף, הפה} הם לא בגדר מום...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2007 12:45 |
|
| |
רפפורט
אתה מתכוין ברצינות למה שאתה כותב ?
או סתם משתעשע לך ,בכתיבת פרודיה מסוג כלשהו.?
נגיד פרודיה על חשבון י. ס. צ'מברליין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2007 13:24 |
|
| |
וכן יל"ע על האף היהודי הידוע אם אינו מום בכוהנים...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2007 23:21 |
|
| |
לא חשבתי עד עכשיו על מסקנה פשוטה העולה מן החשבון שהבאתי:
כולנו ממזרים!
הרי בממזר או ממזרת שנשאו כשר או כשרה, הולד הולך אחר הפגום. זה אומר שאם ממזר אחד מתערב בכלל ישראל, כל צאצאיו המתיחסים אליו בין מאב בין מאם הם ממזרים. אם כך, בסיכוי של כמעט מאה אחוז ניתן לומר שכל אחד ואחת מאתנו הוא ממזר. לשם השוואה, הסיכוי הזה לדעתי גדול בהרבה מהאמינות של בדיקות אבהות שמסתמכים עליהן בבית דין (כך נדמה לי) כדי להתיר את הבנים לבא בקהל.
נפקא מינות מיידיות שעולות בדעתי כרגע קשורות לביטול הסטטוס של כהנים. מכיון שממזר וכהן הם שני יוחסין מתוך ה"עשרה יוחסין", ומן הסתם הם שוללים זא"ז, נמצא שכהני דורנו אינם כהנים ומותרים הם בגרושות כאות נפשם. בתור בונוס אפשר גם לבטל את הטכס בסוף חזרת הש"ץ...
כמובן שאין להורות הלכה מתוך הודעותי אלו ללא התיעצות עם רב מוסמך (כמ"ש רמ"פ בהקדמתו לאג"מ), ודו"ק
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2007 23:24 |
|
| |
כיון שנטמעו נטמעו. וספק ממזר אינו ממזר. ומממזרים מוכרים הרי נזהרו ולכן לא נכון להפעיל כאן את הסטטיסטיקה שמניחה אקראיות. וכעת הכל א"ש היטב.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2007 23:32 |
|
| |
מיכי,
ספק ממזר לענ"ד לא קשור לענייננו. לא מדובר בזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה והלכה ונשאה, אלא בממזרים אמיתיים (גם אם לא ידועים לנו) שנתערבו בכלל ישראל ככשרים.
בנוסף, אתה מניח ש"כיון שנטמעו" הוא סיבה להתיר, כלומר פועל מבחינה הלכתית "להכשיר" את הממזר שנטמע, ולא שיטת הנהגה מציאותית שאומרת להניח לבירורים הללו כי הם קשים או יוצרים מתחים בחברה.
את זה קשה לי לקבל. אין שום סיבה אפריורית להבדיל ממזר משאר איסורי תורה (ועל דברי הש"ש בשמעתתא א' לגבי ספק ממזר יש להשיב ואכמ"ל) וממילא אין סיבה לחשוב שהטמיעה פועלת היתר. לא שמעתי שמתירים לאכול מהכשר מפוקפק כיון שהבשר כבר ממילא נמכר בתורת כשר (דוגמה קצת צולעת אבל הרעיון לענ"ד מובן).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2007 00:36 |
|
| |
רק לחיזוק הדוגמה שנתתי קודם, ראה איך מקפידים שלא לעלות להר הבית כי "כולנו טמאי מתים" - אפילו הכהנים שנזהרים - בהנחה שחוששים לקבר התהום, ולא אומרים שקבר שאבד אבד או שטמא ספק אינו טמא (הש"ש שהזכרתי קודם השווה דיני ספק טומאה ברה"ר לדיני ספק ממזר, כלומר אפילו את"ל כדבריו למה להזהר בזה ולא בזה).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2007 00:59 |
|
| |
זהו שטר ששוברו בצידו. בדיוק בגלל העיקרון שספק ממזר אינו ממזר, שאינו קיים בהלכות אחרות.
יש מאמר של ר' אלחנן (דומני ב'מרבה תורה', ברנוביץ') שטוען שבכל הספקות שמדאורייתא לקולא (ממזר, בכור, ערלה בחו"ל, טומאה ברה"ר, אבל וכדו') הדבר נובע מכך שאלו דינים על הידיעה שלנו ולא על המציאות. כלומר ממזר אינו מי שנולד לאשת איש אלא מי שידוע כי נולד לאשת איש, וכן על זו הדרך. לכן הוא מיישם את הר"ן הידוע שמתיר להכשיל בספק ערלה במזיד (כלומר להגיש לכתחילה ודאי ערלה לחבר שאינו יודע שזו ערלה, וממילא לגביו זהו ספק ערלה), לגבי כל הספיקות הללו. דומני שהוא אף טוען שמדאורייתא מותר להציע שידוך של ממזרת וודאית לחברך, שכן הוא לא יודע שהיא ממזרת.
המסקנה הזו נראית לי מופרכת לגמרי, אבל הגישה מעניינת, ועונה על שאלותיך.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2007 09:30 |
|
| |
ספק טומאה ברה"ר הוא לא פחות מספק ממזר אפילו לדעות הללו.
|
|
|
|
|
